שם (ה"י) הבורר קטניות ביו"ט ב"ש אומרים בורר אוכל ואוכל ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי אבל לא בטבלה כו' ובגמ' ר' יונה בעי עשה כן בשבת על דב"ש מהו שיהא חייב א"ל ר' יוסי ולמה לא אילו עשה כן על דב"ה שמא אינו חייב הכא חייב אמר ר' מנא יאות אמר ר' יונה אבא לא אתי אלא על דב"ש למה הותר מכלל ברירה ביו"ט לא הותר מכלל ברירה בשבת (פי' דב"ה דאמרי דיכול לברור כדרכו אלמא דסובר דהותר מכל ברירה ביו"ט א"כ בשבת דלא הותרה ודאי חייב) אלא דמיבעי' לי' אליבא דב"ש אם הטעם דב"ש היא דבורר אוכל ואוכל לא הוי ברירה כלל וא"כ אם עשה כן אפי' בשבת פטור או שסובר דאפי' בורר אוכל נמי הוי ברירה ואם עשה כן בשבת חייב ורק ביו"ט משום דהותר אוכל נפש רק שב"ש אומרים שצריך שיעשה ע"י שינוי דהיינו בורר אוכל ואוכל אבל מ"מ הוי בורר ובשבת חייב והא דמספקא ליה בבורר לבית שמאי דאמרי בבירר אוכל ואוכל דלא הוי בורר כלל ואם עשה כן בשבת פטור (ואיפשר דלדידהו לא הותר בורר כלל הוא משום דאמרינן לקמן בירושלמי דיש אומרים דלא הותר בורר כלל ביו"ט וכמו דאמרינן לקמן תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל וביו"ט סופג את הארבעים ואמרינן לקמן מניין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקידין א"כ איפשר לומר דסברי ב"ש דלא הותר ברירה כלל. והטעם הוא כמו דאמרי' לקמן שאין טוחנין כו' משו' דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעש' לכם עד ושמרת' את המצו' שזהו שימור דלישה וכמו דאמרינן בפסחים (ד' מ') ודילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא הוי שימור ופירש"י דילמא לעולם שימור דלישה הוי שימור כו' משום דמשעת נתינת מים לקמח שזה דבר המחמצת הוי צריכה שימור אבל לא בורר שהוא קודם הלישה) (ולקמן יתבאר דהא דאמרינן דלא הותרה מלאכה שקודם הלישה היינו דוקא אם האי מלאכה ליכא לאחר לישה אבל אם האי מלאכה איכא לאחר לישה נמי ע"כ שרי קודם הלישה נמי ובפרט לב"ה דאמר מתוך שהותרה לצורך כו' אם כן כיון שהותרה לאחר כך הותר מתחילה נמי):
וע"ז אומר ברר אוכלים מתוך אוכלים חזקיה אמר חייב ור' יוחנן אמר פטור מתניתא פליגא על חזקיה בורר ואוכל בורר ומניח על השולחן אלמא דאם בירר אוכל מתוך אוכל לא הוי בורר וע"ז משני תיפתר כשהיו אוכלים אוכלים ראשונה ראשונה (וע"כ כיון שאכלו מיד כולם לא הוי בורר) והא תני ובלבד שלא יבור כל אותו המין (פי' באוכל מתוך אוכל) אם עשה כן בשבת חייב. על דעתיה דר' יוחנן שכן הבורר כדרכו במקום אחר חייב (פי' לא באוכל מתוך אוכל) על דעתיה דחזקיה אפי' עיגול מן עגולין דמאי כדון כל עמא מודיי לההיא דאמר ר' אימי ה"ל אורחין אפיק קומיהון תורמסין ופסולין אמר לון יהבין דעתיכין דאתון מיכל הקורנסין בסוף (פי' שיבררו האוכל המונח תחילה ואח"כ יאכלו הקורנסין. וא"כ מוכח שאוכל מתוך אוכל הוי בורר רק שאפילו באוכל מתוך אוכל ה"מ אם בירר האוכל הגרוע אבל אם בירר האוכל המובחר אין בזה משום בורר דהא אפי' באוכל מתוך פסולת נמי לא הוי בורר וכן כתבו התוס' בשבת (דף ע"ד) בד"ה היה לפניו שני אוכלין גרסינן וכן פי' ר"ח דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה שבורר אותו שאינו חפץ לאכול דאותו שאינו חפץ בו חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ בו וכן משמע בירושלמי דגרס הבורר אוכלים מתוך אוכלים וע"ז אמר להו שיאכלו קורנסין בסופה (פי' אותו שאינם חפיצי' לאכול יהא בסוף דאם יבררו אותן שהחפצים לאכול א"כ יש בזה משום בורר דאוכל מתוך אוכל נמי יש בה ברירה)