שם (ה"ח) מתניתין המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר מעשה בציפורין בא' ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחודש ובא מעשה לפני רשב"ג ולפני ר' יוסי ואמרו יחלוקו את חודש העיבור ובגמ' והיכי אם כשבא עליו בסוף החודש גבי לי' כולה ואם כשבא עליו בר"ח א"ל פוק ליך שמואל אמר כיני מתנית' כשבא עליו באמצע החודש רב אמ' דינא דגר כו' ופי' הפ"מ דינא דגר דינא דאגר כלומר הדין לעולם עם המשכיר וכמו שאמר ר' לא לית פשטא על דא שיטת בן ננס דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון ולפי פי' הוא כמו דאמרי' בב"מ (ד' ק"ב) א"ר אי הואי התם הוי יהיבנא לי' כולו למשכיר מאי קמל"ן תפוס לשון אחרון וא"כ יחלוק רב על הא דאמרי רשב"ג ור' יוסי שיחלוקו חודש העיבור. ובסוף ב"ב משמע דרב סובר כרשב"ג דאיתא התם (פ"י דב"ב ה"ח) בכל מקום הלכה כרשב"ג חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה אמרין ובלבד במשנתנו ר' אמי בר קרחה בשם רב ולמה אמרו הלכה כרשב"ג שהלכות קצובות הי' אומר מבית דינו:
ולי נראה דאיפשר לפרש דינא דאגר (פי' זהו דין הקדום דשוכר ושואל דתנן התם זה אומר שאולה וזה אומר שכורה כו' זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו). וא"כ מוכח מזה דלתנא דידן שסובר כסומכוס בשמא ושמא יחלוקו הא התם השוכר מוחזק במעות ואעפ"כ תנן דיחלוקו והוא כמו שכתבו התוס' בב"מ (ד' צ"ז) בד"ה לימא כו' דלסומכוס דאית לי' ממון המוטל בספק חולקין הוי כאלו תרווייהו מוחזקים בו וא"כ אפי' בשוכר דהוא מוחזק במעות וכן כתבו התוס' בב"מ (ד' ק') בד"ה הא מני סומכוס היא נראה לרבינו שמואל מדלא קאמר אלא הא מני סומכוס היא משמע דלא חזר בו ממה דאוקמא בעומדת באגם ולא איירי סומכוס אלא בשאין מוחזק לא זה ולא זה אבל היכא דמוחזק מודה סומכוס דעל אידך להביא ראי' וקשה לר"י דלעיל (ד' צ"ז)אמרינן דזה אומר איני יודע אם שאולה אם שכורה וזה אומר איני יודע יחלוקו ואוקימנא לעיל (ד' צ"ח) כסומכוס ואע"ג שהשוכר מוחזק במעותיו ויש לומר התם שהמוחזק טוען שמא אין חזקתו מועלת אבל הכא אוקימנא בעומדת באגם. וא"כ מוכח ממתניתין דבשמא ושמא אפי' הוא מוחזק נמי יחלוקו והכא דמי לשמא ושמא כיון דספיקא דדינא הוא אם תפוס לשון ראשון או אחרון וכמו שכתב הרא"ש בפ"ב דכתובות (ד' כ') דלא מצינו דלא מהני תפיסה אלא בספק בכור וכן בבא בסוף החודש דאמרינן כולו למשכיר דבהני אין לתופס טענת ברי אבל כל היכא שהמוחזק במטלטלין טוען ברי אין כח ביד ב"ד להוציא מידו. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' שהוא הדין השני במשנתנו דאמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' הא' מוחזק) וא"כ אמאי קאמר שמואל בבא באמצע החודש אבל שבתחילת החודש כולו למשכיר דהא לסומכוס אמרינן בשמא ושמא דיחלוקו אפי' היכא שהא' מוחזק במעותיו כמו שהוכיחו התוס' מהא דשוכר אומר שאולה כו' דזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו אפי' אם הראשון הוא מוחזק וא"כ איך קאמר דאם בא בתחילת החודש כולו למשכיר. וע"ז אמר רב דינא דאגר (פי' דינא דשוכר ושואל דמתניתין):
ועוד יש לבאר כמו דאיתא בירושלמי אמר רב דינא דגר (וא"צ להגיה דינא דאגר). והוא דרב סובר דלא מהני תפיסה לשיטת הירושלמי שלמי וע"ז אמר דינא דגר (פי' דלא מהני חפיסה רק בגר דליכא חזקת מרא קמא וכמו שכתב הרא"ש בב"ב (ד' נ"ג) ונראה הואיל וסלקי הני בעיות בתיקו אם בא א' והחזיקו קנה כיון דמספקא לן אי קנה קמא או לא נשאר הקרקע כמו שהי' ולא מחזקינן ברכות קמא מספק לאחר שקנאו בחזקה בריאה מוקמינן לי' בידי' (וכבר האריכו האחרונים בזה מהרא"ש דפ"ק דב"מ) וע"ז אומר דינא דגר דתפיסה לא מהני אלא בנכסי הגר. אבל במקום שיש חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה ואיפשר לומר לשיטת הירושלמי דלא מהני תפיסה הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דסנהדרין ה"ח) כיצד דנין הדיינין יושבין והנידונים עומדין והתובע פותח בדבריו ראשון שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם ומניין שהמוציא מחבירו עליו הראי' ר' קריספא בשם רחב"ג יגש אליהם יגיש ראיותיו. והנה בש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' מ"ו) אמר ר' שמואל בר נחמני מניין להמוציא מחבירו עליו הראי' שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש ראי' אליהם מתקיף לה רב אשי הא למה לי קרא סברא הוא דכאיב ליה כאיבא אזיל לבי אסי' אלא קרא לכדר"נ כו' דאמר ר"נ מניין שאין נזקקין אלא לתובע תחילה שנאמר מי בעל דברים יגש אליהם יגיש דבריו אליהם. וא"כ כיון דלשיטת הירושלמי מפקינן הא דהמוציא מחבירו עליו הראי' מקרא. א"כ הדין הוא דלא מהני תפיסה כיון דעפ"י. הדין הוא זוכה אבל לשיטת הש"ס דילן דהא לא מפקינן מקרא אלא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וא"כ אם תפס השני ה"ל השני מוחזק. וע"ז אמר רב דינא דגר (פי' דלא מהני תפיסה אלא בנכסי הגר אבל היכא דאיכא חזקת מרא קמא לא מהני תפיסה):
[עוד יש לומר (שיש ט"ס בירושלמי וצ"ל דינא דברי) והוא כמו שכתב הרא"ש דלא מהני תפיסה אלא בברי והכא בשמא הוא וכמו שכתב הרא"ש בב"מ (ד' ו') למאן דאמר התם וכו' לא משום דמהני תפיסה מספק אלא סבר מדלא בא עד סוף החודש ודאי אודויי אודי לי' כו' כללא דמילתא לטענת ברי מהני תפיסה כיון שהוא טוען ברי ומוחזק בה אין לנו להוציא מידו אבל מי שהוא מסופק בדבר אם הוא שלו או לא לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מרא קמא]: