שם (ה"ה) מתניתין אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אבל מקבלין צאן ברזל כו' ובגמ' איזהו צאן ברזל היו לפניו מאה צאן א"ל הרי הן עשויות עליך במאה של זהב ולדן וחלבן וגיזתן שלך ואם מתו את חייב באחריותן ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור ר' ירמי' בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני א"ר יוסי תמן שעיקרן לראשון וולדן לראשון ברם הכא עיקרן לשני וולדן לשני לא ביאר זה התירוץ:
והנה אמרינן בבכורות (ד' טז) למימרא כיון דלא נקט מרא זוזי ברשותא דמרא קיימא ורמינהו אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית אלמא ברשותא דמקבל קיימא אמר אביי לא קשי' הא דקביל עלי' אונסא וזולא והא דלא קביל עלי' אונסא וזולא כו' צאן ברזל קרית לי' ועוד מאי פסקא ועוד אדתני סיפא אבל מקבלין צאן ברזל מן כו' אלא אמר רבא אידי ואידי דלא קביל עלי' אונסא וזולא והכא גבי בכורה היינו טעמא דאלו אתי עו"ג בעי זוזי ולא יהיב לי' תפיס לה לבהמה כו':
והנה בתוס' ד"ה אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא ריבית בפרק איזהו נשך (ד' ע') פירש"י ששם אותה עליו במעות וכל זמן שאין נותן מעותיו חולקין השכר כו' וקשה לפירוש הקונטרס מאי פריך הכא ואי ס"ד ברשותא דמארי' קיימא כו' מאי קשי' כיון דמ"מ ריבית דרבנן הוא דכיון שכל אחריות על המקבל מלוה היא ונוטל חצי השבח בשכר המלוה אלא דלא הוי ריבית דאורייתא כיון דאם לא יבוא השבח לא יטול כלום כמו בלא נכייתא שהוא ריבית רבנן ונראה כמו שפי' ר"ת שהוא ריבית דאורייתא שפסק דמים על הצאן ופסק דמי השבח וקבל עליו לתת בכל שנה ושנה בין יהי' שם שבח בין לא יהי' וריבית גמורה היא דהיינו ריבית קצוצה ויש לומר דהכא תני' ואע"ג דתנא רישא היינו דחנוני שהוא ריבית דרבנן. והכא קמל"ן דההיא ריבית דאוריית' הוא כדקתני מפני שהוא ריבית כלומר ריבית דאוריית' ומיהו מצינו מפני שהוא ריבית דרבנן דתנן בב"מ (ד' סד) המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור מפני שהוא ריבית דפר"ת דלא איירי במשכנתא כו' דשרי להשכי' בפחות כמו שדה וכרם דשרו בנכייתא משום דזימנין ליכא שבחא כלל ובית נמי זימנין דאיכא תיוהא שנופל או נשרף ופר"ת שהלוהו הלואה גמורה ולא על חצירו כו' וכפירוש ר"ת משמע בירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל היו לו ק' צאן אומר לו הרי הן עשויות עליך בק' דינרין של זהב ולדות חלבו וגיזות שלך ואם מתו חייב אתה באחריותן ואתה מעלה לי סלע כו' משלך באחרונה אסור משמע בהדי' ששם עליו השבח והקרן ואי לא מתניתין דריבית לא הוי קשה לו מתני' דהכא אמאי פטורין מן הבכורה דשפיר חשיבי ברשות עו"ג כיון דאי לא יהיב זוזי תפיס לבהמה ואי לא משכח תפיס וולד שהכל משועבד לו מחמת הקרן אבל למאי דאמר דהוי ריבית דאורייתא קשה דא"כ יצא מרשות בעלים לגמרי כשאר מלוה ורבא מסיק דהא פטורה מן הבכורה לא משום דהוי קיימא ברשות מארי' אלא משום דהוי יד עו"ג באמצע מכח שיעבוד שיש לו:
ובזה יתבאר הירושלמי דקאמר איזהו צאן ברזל כו' ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת משלך באחרונה אסור ר ירמי' בעי תמן את מר צאן ברזל לראשון וכא את מר לשני (פי' שע"כ הביא הברייתא דאל"ה הוי אמינא שהוא ריבית דרבנן אבל מדאורייתא קיימא ברשות הנותן וע"כ פטורות מן הבכורה ואעפ"כ הוי ריבית דרבנן וע"כ הביא הברייתא דמפרש לצאן ברזל דמתניתין שקצב עליו שאמר לו ואת מעלה לי סלע של כל אחת ואחת וא"כ מפרש דהא דתנן מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא ובפרט לפי שיטת הירושלמי איפשר לפרש נמי הא דתנן בריש פירקין (ה"א) המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית דאורייתא) וכמו שפי' רש"י שהוא כשיטת הירושלמי דאמרינן בירושלמי לעיל (פ"ד ה"ב) ריב"ל ב"נ דיהיב לחברי' עשרה דינרין אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא שרי ונראה לי שהוא (ט"ס וצ"ל) מהדין ביתא אסור מהדין כרמא אסור (צ"ל שרי) מה בין כרם לבית בית אינו מצוי ליפול כרם מצוי ליפול (ודלא כהפ"מ שנדחק שם) וזהו כשיטת רש"י וא"כ לפי שיטת הירושלמי הא דתנן לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא וא"כ ה"נ מפרש דהא דתנן מפני שהוא ריבית היינו ריבית דאורייתא וע"כ מקשה דא"כ ברשות של המקבל קיימא וא"כ אם לקח צאן ברזל מעובד כוכבים ומזלות אמאי פטור מן הבכורה כיון דקיימא ברשות המקבל:
וע"ז אומר א"ר יוסי תמן שעיקרן לראשון הולדות לראשון ברם הכא עיקרן לשני ולדות לשני (פי' דמשני דהא שאמר לו שיתן לו סלע בכל אחת ואחת לא קצב רק על הולדות אבל לא באמהות. והאמהות הוא שאם ישביחו יחלוקו וא"כ הא דהוי ריבית קצוצה הוא רק בולדות אבל לא באמהות וא"כ ניחא הא דתנן דהמקבל צאן ברזל פטור מן הבכורה היינו מחמת האמהות דקיימי ברשות הנותן וע"כ הולדות נמי פטורין מן הבכור') וע"ז אומר תמן שעיקרן לראשון פי' ברשות הנוהן) ולדן לראשון (פי' וע"כ פטורין מן הבכורה) ברם הכא עיקרן לשני ולדן לשני (פי' שעל עיקרן חייב שהוא ריבית דרבנן) והא דתנן מפני שהוא ריבית דאורייתא קאי על ולדן אבל אמן דהוי לשני היינו מפני שיוכל להיות ריוח בשבח הוי לשני מדרבנן וולדן לשני מדאורייתא אבל גבי בכורה דמה"ת האמהות לראשון דהא לא קצב לו וע"כ הולדות נמי פטורין מן הבכורה: