שם (ה"ג) מתניתין הבית והעלי' של שנים שנפלו אמר בעל העלי' לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה הרי בעל עלי' בונה את הבית ויושב בתוכה עד שיתן לו יציאותיו ר' יהודה אומר אף זה הדר לתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעה"ב בונה את הבית והעליה כו':
והנה התוס' כתבו בד"ה ר' יהודה אומר כו' מה שפירש בקונטרס דאם אינו נותן לו שכר מיחזי כריבית אין נראה לר"י דמה ריבית שייך הכא דלא הלוהו כלום שהרי אם הבית נשרף לא הי' נותן לו יציאותיו וגם אין אנו צריכין לטעם דריבית שהרי טעמו משום דזה נהנה וזה חסר כדמפרש בגמ':
[ויש לומר במה שכתב הקצה"ח במה שהקשו התוס' שהרי אם הבית הי' נשרף לא הי' נותן יציאותיו וא"כ אין זה ריבית כו' וכתב הקצה"ח אמנם דברי רש"י נראים נכונים לפי דעת הרמב"ם והרמב"ן והטור דנכסיו נשתעבדו שחייב לבנות הבית אלא דמשנתנו מיירי שאינו כאן או שאין בעל העלי' רוצה לכופו וכמ"ש הה"מ (פ"ד משכנים) וא"כ החוב תיכף וזה שמרחיב זמן ובונה משלו זה הוי מלוה והוי ריבית כו' וא"כ איפשר לומר דזהו לשיטת הירושלמי דאמרינן לקמן (ה"ד) אמר ר' אלעזר מעשה בדלית א' שהי' מודלה על פרסיקו של חבירו ונפשח הפרסק ובא לפני ר' חייא הגדול ואמר לו צא והעמד לו פרסק א"ל ר' יוחנן ולאו מתניתין היא דתנן וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע כו' שמענו שאין כופין ומשני ולא פליגי מאן דמר כופין כשהוא שם ומאן דמר אין כופין כשאינו שם וא"כ אם הוא שם כופין הוי כמלוה וע"כ הוי כריבית אבל לשיטת הש"ס דילן דלא סבר הכי דמיירי שאינו כאן וכמו שכתב הרשב"א הביאו הנימוקי יוסף דבירושלמי ס"ל כרב אחא כו' דאית ליה דאין נפרעין מן האדם שלא בפניו אבל אנן דקיי"ל דנפרעין כו' אם איתא דבישנו כופין אפי' בשאינו נמי כופין אצא דסבר הש"ס דילן שאין כופין אותו כלל שאין לזה שיעבוד אלא על הבית אבל לא נשתעבדו נכסיו שיכוף אותו לבנות וא"כ לפי"ז ליכא ריבית וכמו שכתבו התו'].