שם (ה"ה) תני הנותן מעות לחבירו ליקח לו חיטים ולקח לו שעורים אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו לו ותני חורין אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לשניהן מאי טעמא דר' יודן שלא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות כו' (פי' הפ"מ מאי טעמא דר' יודן מיפשט פשיטא לי' להש"ס דברייתא בתרייתא כר' יהודה אתי' דס"ל שינוי אינו קונה כו' ואם פיחתו לא בעי טעמא משום דמצי אמר לי' לתיקוני שדרתיך כו' אלא אאם הותירו הוא דבעי מ"ט דכיון דלא קני השליח הכל למשלח הוא כו'.
ולי נראה דהירושלמי אינו סובר כשיטת הש"ס דילן דתלי בהא דשינוי קונה ואינו קונה ועיין תוס' ב"ק (ד' צ"ה) דר' יהודה סובר נמי דשינוי קונה אלא דהטעם הוא כמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) ע"ה שאמר לחבר קח לי אגודת ירק כו' לוקח סתם פטור מתניתין דר' יוסי היא דתנן לוקח סתם פטור אתי כר' יוסי דאמר אין צריך לעשר מה אנן קיימין אם כשאמר צא ולקח לי שלוחו הוא צא וקח לך שלו הן (פי' דשייך לשליח) אלא כי אנן קיימין בסתם ר' יהודה אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ר' יוסי אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות לפיכך אם נתן אחת יתירה ר' יהודה אומר של לוקח (פי' דר' יודא סובר דלא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח). ר' יוסי אומר של שניהם מחלפא שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות וכה אמר הכין (פי' וא"כ הי' צריך שיהי' הכל לבעל המעות) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהם חולקין ובש"ס דילן בכתובות (ד' צ"ח) מחלק בין דבר שיש לו קצבה ובין דבר שאין לו קצבה דדבר שיש לו קצבה חולקין ודבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות וכבר ביארתי שם שהוא דלא כשיטת הש"ס דילן בעירובין (ד' ל"ז) דמפרש טעמא דר' יוסי דאמר דא"צ לעשר משום דיש ברירה וא"כ מיירי אם לקח החבר לעצמו ג"כ וע"כ אומר ר' יוסי דא"צ לעשר משום דיש ברירה וחכמים סוברים דאין ברירה ולא ניחא לי' להש"ס דילן לפרש כמו הירושלמי דפליגי למי נתכוין המוכר לזכות אם לבעל המעות ואם כן אם נותן לו דמאי הוה כמו שנותן לו את שלו. ואם נתכוין לזכות ללוקח הוי כמו שנותן לו השליח משלו וא"כ צריך לעשר ופליגי באם לקח לבע"ה בלבד והוא כמו דאמרי' בב"ק (ד' ק"ב) מחכו עלה במערבא וכי מי הודיעו לבעל החיטי' שיקנה חיטין לבעל המעות כו' שאני חיטין וחיטין דשליחותי' קא עביד ואם כן אם קעבד שליחותי' הוא לבעל המעות וכן אמרינן הכא בירושלמי אמר ר' נסא בשעה שקיים שליחותו מתכוין המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח והירושלמי סובר דכיון דאמר לו ע"ה המשלח צאי וקח סתם א"כ לא עשאהו שליח בפירוש וגם לא אמר לו קח לך דא כ לא עשאו שליח כלל אלא בסתם וא"כ כיון שהוא בסתם ע"כ פליגי בזה ר' יוסי ור' יהודא אם נתכוין לזכות ללוקח או נתכוין לזכות לבעל המעות:.
ובזה יתבאר הירושלמי שאומר מ"ט דר' יודן והנה לפי מה שביארתי (צ"ל) מאי טעמא דר' יוסי (ואי גרסינן הכא ר' יודן א"כ צריך להחליף שם הגירס' בירושל' וצ"ל דר' יודן סובר דנתכוין לזכות לבעל המעות) וכן אמרינן בעירובין (ד' ל"ז) אהא דתני' ע"ה שאמר לחבר כו' א"צ לעשר דברי ר' יוסי וחכ"א צריך לעש' ואמרי' שם איפוך עיי"ש ולמה אינו חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו (נ"ל שנתחלפו השורו' ובכאן צ"ל הא שאומ' אח"כ) ולמה חולק עמו (פי' כיון שנתכוין המוכר לזכו' לבעל המעו' א"כ למה חולק עמו (הואיל ובא לו הניי' מתחת ידו אף הוא חולק עמו והוא כמו דאמר שם בירושלמי(פ"ו דדמאי) מיחלפי' שיטתי' דר' יוסי תמן הוא אומר לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות וכא הוא אמר הכין (פי' בהוסיפו לו אחת יתירה דר' יוסי אומר של שניהן) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהם חולקין:
וע"ז אומר מעתה אפילו (צ"ל אילו) אמר לו ליקח חטין ולקח לו חיטין לא נתכוין המוכר לזכות אלא לבעל המעות ובשעה שאמר לו ליקח חיטין ולקח שעורין לא נתכוין מוכר לזכות אלא ללוקח וקים לי' בידי' (והוא ט"ס וצ"ל וקסמי' בידי') (וכמו דאית' (פ"א דנדה ה"ג) וקסמי' בידי' ע"ש) וע"ז פריך וקסמי' בידי' וע"ז אומר בשעה שקיים שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות לבעל המעות (והוא ט"ס וצ"ל נתכוון המוכר לזכות לבעל המעות לא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח ולמה חולק עמו הואיל ובא לו הניי' מתחת ידו אף הוא חולק עמו כבר כתבתי שהוא (ט"ס וחילוף השורות ובכאן צ"ל) ולמה אינו חולק עמו שאסור ליהנות מחבירו (פי' דקאי אהא דאם קיים שליחותו נתכוין לזכות לבעל המעות) ולמה אינו חולק עמו (פי' דנאמר ג"כ דאם קיים שליחותו יחלוק בעל המעות עם השליח הלוקח מאחר שבאה לו הניי' מתחת ידו) וע"ז אומר שאסור ליהנות מחבירו (פי' כיון שקיים לו שליחותו הרי הוא של בעל המעות לגמרי והוא לא הוי רק שליח ואמאי יחלוק עמו שזה אינו רק אם לא קיים שליחותו א"כ לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח (וע"כ אמרינן בזה דחולקין) וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ד דדמאי ושם) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה חולקין אבל אם קיים שליחותו הרי הוא של המשלח לגמרי והוא אינו רק שליח ע"כ הריוח כולו של המשלח:
והנה כל זה הוא לר' יוסי דאמרינן שלא נתכוין המוכר אלא לזכות לבעל המעות אבל לר' יהודה דאמר לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח א"כ אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו ג"כ ללוקח אינו סובר הטעם דחולקין משום שבא לו הניי' על ידו כיון דסובר דבכל שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח וע"כ סובר דאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו אם שינה (ולפי"ז איפשר לומר דהא דפריך ולמה אינו חולק עמו קאי על הברייתא שסוברת דאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו והטעם משום דלא נתכוין המוכר לזכות אלא ללוקח ואמאי אינו חולק עמו וע"ז אומר שסובר דאסור ליהנות מממון חבירו:
עוד נראה לי דב' הברייתות מתורצים אליבא דר' יוסי (או אליבא דר' יודן לפי מאי דמשני בעירובין (ד' ל"ז) והוא דהא דאמר דאם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו ולא לשניהם היינו משום דכיון דלא קיים שליחותו נתכוין לזכות ללוקח והא דאין חולק עמו מיירי בשלא לקחו במעות של המשלח אלא במעותיו של עצמו וא"כ כיון דלא נתן לו מעות וגם שינה ג"כ א"כ שייך הכל לשליח המשנה דכאן אין כאן מעותיו של המשלח וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ו דדמאי) כאן ע"י מעותיו של זה וע"י רגליו של זה שניהם חולקין וכן אמרינן התם תני רשב"ג אומר אם החליף את המעה צריך לעשר (פי' כיון שהחליף את המעה א"כ הוי המעות של זה הלוקח א"כ אינו שייך רק להלוקח) אמר ר' יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן ואבדו חיים באחריותן (פי' דמזה מוכח דאם החליף את המעות הוי כמעותיו. וע"כ צריך לעשר משום דהוי כאילו נותן משלו) וא"כ מוכח מזה דאם החליפן ואבדו חייב באחריותן וה"נ מיירי באם החליפן וע"כ הוי המעות שלו והוא נתכוין לזכות לבעל המעות והכא הוא בעל המעות נמי. וע"כ אם פיחתו פיחתו לו ואם הותירו הותירו לו: