שם (ה"ג) גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י שנים אחרים אילו ואילו נמצאו זוממין הראשונים משלמין תשלומי כפל והאחרונים משלמין תשלומי ג' כו' ובגמ' אמר ר' זעירא הדא אמרת עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל:
והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד ולי נראה דעיקרא דהאי מימרא דר' זעירא הוא (בפ"ג דב"ב ה"ו) על הא דתנן שנים מעידין אותו שאכלה שלש שנים ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל שנים בראשונה ושנים בשני' ושנים בשלישית כו' הרי אלו שלש עדיות והן עדות אחת להזמה ואיתא בתוספתא כמו דאיתא הכא לקמן הן היו הראשונים והן היו האחרונים הוזמו בראשונה אין בכך כלום (פי' שבטלה כל העדות שהעידו על השאר שנים שאכלו דכיון דהוזמו נפסלו למפרע בשני' הרי אלו עדות א' (אם הוזמו על שנה שני') הרי אלו עדות א' (פי' העדות של שנה ראשונה דהא לא הוזמו אלא משנה השני') שלישית הרי אלו שתי עדיות (פי' שתי עדיות של שני שנים שהעידו מתחילה שאכל דהא לא הוזמו אלא משנה השלישית). וע"ז אמר בב"ב (שם) וקאי על התוספתא שעל המשנה וע"ז אמר ר' זעירא הדא אמרה עד זומם אינו נפסל אלא בב"ד (פי' דאי מכאן ולהבא הוא נפסל אפי' הוזמו על הראשונה אעפ"כ לא בטל שאר העדות שהעידו על שאכל הב' שנים שאח"כ כיון דאינם נפסלים אלא מכאן ולהבא) ואיפשר שיש כאן חילוף השורות ובכאן צ"ל הא דאיתא אח"כ) היו עומדים ומעידים עליו בעשרה בניסן שגנב שור בא' בניסן טבחו ומכרו בעשרה בניסן והוזמו בחמשה עשר בניסן כל העדות שהעידו מעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפרע הרי אלו פסולות ובכאן קיצר הירושלמי (והפי' שמביא הא דר' זירא להקשות עליו ממתניתין והוא דתנן גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם ונמצאו זוממין משלמין לו את הכל וא"כ הקשה קושי' הש"ס בב"ק (ד' ע"ג) דאמרי' שם ואי אמרת למפרע הוא נפסל הני כיון דאיתזמו להו איגלאי מילתא דכי מסהדי אטביחה פסולין הוי אמאי משלמי אטביחה אמרי הכא במאי עסקינן כגון שהוזמו על הטביחה תחילה אמרי סוף סוף כי הדרי מיתזמי אגניבה איגלאי מילתא דכי אסהידו על הטביחה פסולין הוי אמאי משלמין אטביחה:
וכן מקשה הירושלמי על ר' זירא דאמר הדא אמרת עד זומם אין נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל וע"ז משני פתר לה בהתרי' (פי' בהתרי' א' דהיינו תוך כדי דיבור וזה נקרא בירושלמי התרי' דהתראה בעינן תוך כדי דיבור) והוא כמו דמשני בש"ס דילן ב"ק (ד' ע"ג) והלכתא שהעידו בבת אחת והוזמו (והוא כמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' ע"ג) ושם בד"ה והוזמו כו' דכיון שהעידו בבת אחת כשירים הוי כשהעידו על הטביחה כיון שהיו יכולים לחזור בהן על העדות של גניבה דתוך כדי דיבור הוה)
וע"ז אמר ותני כן אמר ר' יוסי בד"א בשתי עדיות ובב' התראות אבל בעדות אחת ובהתריי' אחת כל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (והיא הברייתא שמביא בש"ס דילן בב"ק (שם) כתנאי היו שנים מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח והוזמו על הגניבה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הוזמו על הטביחה הוא שלם תשלומי כפל והן משלמין תשלומי שלשה אמר ר' יוסי במה דברים אמורין בשתי עדיות אבל בעדות אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (פי' וא"כ מוכח מזה דעד זומם למפרע הוא נפסל ע"כ כיון דאיתזמו למפרע ע"כ אמר ר' יוסי דאפי' הוזמו על הטביח' תחילה נמי אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' (וכמו דאמרי' בש"ס דילן (שם) מאי בשתי עדיות מאי בעדות אחת אילימא בשתי עדיות כו' אלא לאו בשתי עדיות בעדות אחת כעין שתי עדיות ומאי נינהו כת אחת בזה אחר זה אבל בעדות אחת בבת אחת לא וסברוה דכולי עלמא תוך כדי דיבור כדיבור דמי מאי לאו בהא קא מיפלגי דרבנן סברי מכאן ולהבא הוא נפסל וכיון דמההיא שעתא קא מיתזמי אטביחה דקא מיתזמי איתזום אגניבה דלא מיתזמי לא איתזמו. ר' יוסי סבר למפרע הוא נפסל וכיון דמיד כי אסהידו הוא דמפסלי כי איתזמו להו אטביחה איתזמו להו נמי אגניבה דהא תוך כדי דיבור כדיבור דמי:
וע"כ מוכח מזה הירושלמי שהוא כדר' זירא דאמר הדא אמרה עד זומם אין נפסל בב"ד (פי' מכאן ולהבא) אלא מעצמו נפסל (והוא כמו שכתבו התוס' (שם) בד"ה רבא אמר כו' דזהו לאביי דאמר דלמפרע הוא נפסל דלרבא דאמר מכאן ולהבא הוא נפסל אע"ג דתוך כדי דיבור כדיבור דמי כיון דמההיא שעתא דקא מתזמי הוא דפסלי אטביח' מיתזמי איתזם אגניבה דלא איתזום לא איתזום וע"כ מוכיח הירושלמי מר' יוסי דעד זומם למפרע הוא נפסל (ואע"ג דת"ק פליג על ר' יוסי סובר הירושלמי דזהו משום דפליגי אי תוך כדי דיבור כדיבור דמי רבנן סברי דתוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי ור' יוסי סובר דתוך כדי דיבור כדיבור דמי וכמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (שם) אמרי אי תוך כדי דיבור כדיבור דמי דכ"ע למפרע הוא נפסל אלא הכא בתוך כדי דיבור כדיבור דמי קא מיפלגי כו'):
וע"ז אומר היו עומדין כו' וכבר כתבתי שצ"ל תחילה או שבכאן הוא מבאר מהו שאומר ר' זירא הדה אמרת עד זומם אינו נפסל בב"ד אלא מעצמו נפסל שהפי' הוא דלמפרע הוא נפסל וע"ז אומר מהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה היינו אי אמרינן דלמפרע הוא נפסל ע"ז אומר היו עומדין ומעידין עליו בעשרה בניסן שגנב שור בא' בניסן וטבח ומכר בעשרה בניסן כל עדות שהעידו בעשרה בניסן עד חמשה עשר בניסן למפרע הרי אלו פסולות):
וע"ז אומר אמר ר' אבא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה כלום והפי' הוא כמו שביארתי בספרי אבי הנחל דהש"ס דילן סובר דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא דווקא אם נפסל מחמת קרוב או פסול אבל לא בנתבטל מחמת דבר אחר וע"כ תלוי בזה דאם מכאן ולהבא הוא נפסל א"כ לא הי' פסול מתחלה. ע"כ אע"ג שנתבטל העדות דהא הוזמו אעפ"כ כיון דלמפרע לאו פסול הוי כמו שנתבטל העדות מחמת דבר אחר ע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא רק דווקא אם למפרע הוא נפסל וא"כ היה באותה שעה פסול וע"כ כיון דהוי תוכ"ד א"כ נתבטל העדות תכ"ד מחמת פסול וע"כ אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אבל אם מכאן ולהבא הוא נפסל א"כ אע"ג שנתבטל העדות תוך כדי דיבור אעפ"כ הוי כמו שנתבטל ע"י דבר אחר וע"כ לא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו שהבאתי בספרי א"ה (דרוש כ"ו) ממה דאיתא בשו"ע בחו"ה (ס' נ"ב) ברמ"א וכן אם היו כתובים בשטר ב' או ג' דברים ונתבטל השטר לדבר א' השאר לא נתבטל וכתב הסמ"ע שנתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים מש"ה מתקיים עדותן לשאר ענינים שבשטר:
והנה האחרונים הקשו ע"ז מהירושלמי (פי"א דכתובות ה"ה) דאמרי' שם הי' כתובתה ד' מאות זוז ומכרה לזה במנה ולזה במנה ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל ושל כולן מכרן קיים וקאמר שם עד כדון כשמכרה להם בארבע שטרות מכרה להם בשטר א' תפלוגתא דר"י ור"ל דאתפלגון כתב לשני בני אדם כאחת והיו העדים כשרים לזה כו' וא"כ מוכח מהירושלמי דאפי' נתבטל מכח גוף הענין ולא מכח פסול העדים כגון יפה מנה ודינר במנה דמי לעדות שבטלה מחמת קרוב או פסול דכיון שנתבטל מקצתו נתבטל כולו:
וע"כ לשיטת הירושלמי אפי' נתבטל לא מחמת קרוב או פסול אעפ"כ נתבטל כולו וע"ז אומר אמר ר' בא בר ממל תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה כלום (פי' דאפי' מכאן ולהבא הוא נפסל אעפ"כ אמרינן דכיון שבטלה מקצתה בטלה כולה דאפי' נתבטל מכח גוף הענין נמי אמרינן דכיון שנתבטל מקצתו בטל כולו:
וע"ז אומר ותני כן הן היו הראשונים והן היו האחרונים הוזמו בראשונה אין בכך כלום בשני' הרי אלו עדות א' (פי' השנה הראשונה) שלישית הרי אלו שתי עדיות (פי' הב' שנים הראשונים) והיכי דמי אם במעידין עליו בכרך א' ולית שמעת מינה ולא כלום (פי' שאומר דהכא לא מצי למדחי שמעידין עליו בכרך א' ולית ש"מ כלום (ואגב דאמר תחילה תיפתר במעידין עליו בכרך א' ולית ש"מ כלום קאמר הכא נמי והיכי דמי אם במעידין עניו בכרך א' ולית ש"מ כלום (פי' דלא מצי מדחה כמו שמדחה תחילה דהא הכא אם היו מעידין עליו בכרך א' א"כ אפי' הוזמו בשני' או בשלישית נמינתבטל כל העדות) לא אתי דא אלא ע"י עדות סגיא (פי' עדות סגין דהיינו שלא העידו בכרך א' אלא שהעידו תחילה על שנה ראשונה ואח"כ על שנה שני' ואח"כ על שנה שלישית) ואעפ"כ אומר דהוזמו בראשונה אין בכך כלום וא"כ מוכח דלמפרע הוא נפסל דא"כ אמאי בטלה העדות במה שהעידו על השני' ועל השלישית אלא ש"מ דלמפרע הוא נפסל:
[ובזה יתבאר הירושלמי (פ"ד דשבועות ה"ג) הי' עשרה אית תניי תני הראשון חייב וכן לן פטורין אית תניי תני האחרון פטור וכולם חייבים מאן דמר ראשון חייב וכולם פטורים כמ"ד תתקיים העדות בשאר (והוא ט"ס וצ"ל) כמ"ד כיון שנתבטל מקצתו בטל כולו וע"כ כיון שאמרו שאינם יודעים מהעדות נתבטל כל העדות, דהירושלמי לשיטתי' שסובר דאפי' נתבטל מחמת דבר אחר אעפ"כ נתבטל כולו. מאן דמר אחרון פטור וכולם חייבין כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה (והוא ט"ס וצ"ל) כמאן דמר תתקיים העדות בשאר א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים לא מר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנה בש"ס דילן איתא בשבועות (ד' ל"ג) אמר רבינא הכא במאי עסקינן כגון שהי' שני' בשעת כפירת הראשונה קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות כו' והקשו בתוס' (שם) דכיון דקיי"ל דהכופר במלוה שיש עלי' עדים חייב א"כ למאי אומר רבינא כגון שהיו קרובין בנשותיהן ונשותיהן גוססות ותירצו דכיון דקיימי עדיין קמן סובר הש"ס דהוי כמו כפירת דברים:
ובירושלמי לא מתרץ כרבינא וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ה דשבועות ה"א) איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם (פי' וא"כ יש ראי' מזה דהכופר בממון שיש עליו עדים חייב) מתניתא בשאינו יודע אתא מימר לך ואפי' ביודע בעדיו (פי' אפי' ביודע בעדיו נמי הכופר בממון שש עליו עדים חייב) א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואח"כ כפרה שני' שתיהן חייבות ניחא שני' ראשונה למה כצ"ל (פ' וא"כ ש"מ דכופר בממון שיש עלי' עדים חייב ולא מחלק בין אי קי קיימי עדים קמן או לא:
וע"כ נ"ל דהירושלמי לשיטתי' אזיל דע"כ חנן היו ב' כיתי עדים ואמאי לא תנן דהיו שם ארבעה עדים ביחד וכפרו ב' עדים הראשונים ואח"כ כפרו ב' עדים השנים שניהם חייבין מפני שהעדות יכולין להתקיים בשניהם אך לשיטת הירושלמי ניחא דכיון שאמרו שאינם יודעים א"כ נתבטל כל העדות א"כ שניהם אחרונים אינם חייבין בין דכיון דנתבטל העדות אף שהביטול הי' מחמת שכפר אעפ"כ נתבטל בכולו וכמו שאומר א"ר יוסי מתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים דע"כ לא נתבטל בכולו שה דאם היו כולם בכת א' הי' נתבטל כל העדות וע"כ תני ב' כיתי עדים) אבל לשיטת הש"ס דילן קשה דלמאי קתני ב' כיתי עדים הא אם נתבטל מחמת דבר אחר לא נתבטל כולו וע"ז משני כשהיו קרובים בנשותיהם ונשיהם גוססות והוא משום דכיון שהם עומדים לפניו ע"כ צריך שיהיו קרובים בנשותיהם ונשותיהם גוססות וע"כ בשעה שהעידו הראשונים לא היו יכולים להעיד מפני שהיו קרובים בנשותיהם. וע"כ ניחא דתני בב' כיתי עדים דאי בעדות א' של ארבעה א"כ כיון דנתבטל מקצתו נתבטל כולו דכיון שהם קרובים א"כ נתבטל ע"י קרוב או פסול ונתבטל כולו ע"כ קתני ב' כיתי עדים ודו"ק]:
שם עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי גניבה ולא קבלום כו' ועל ידיכם אנו מקבלין אותן נמצאו די טביחה זוממין משלמין ע"י עידי גניבה ר' חזקי לא אמר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קיבלו אותן ואח"כ באו עידי גניבה אמר להם הוו יודעין שכב באו עידי טביחה ולא קיבלנום ועל ידיכם אנו מקבלין אותן ונמצאו זוממין עדי גניבה משלמין ע"י עדי טביחה והנה בספרו נחלת יהושע (ס' י"ד) ביארתי שם דתחילה אמר באו עידי גניבה ולא קיבלו אותן (פי' הפ"מ כגון שבאו עידי גניבה ולא קיבלום הב"ד שלא היו בעדותן כדי לחייבו וכגון שהעידו שגנב השור אבל לא היו יודעין של מי הוא וכתבתי שם דאיפשר לפרש כגון שטען שהחזיר לבעלים הגניבה ונמצאו דאין מתחייב כפל וכמו שכתב הקצה"ח (ס' ש"נ) עיי"ש וע"כ לא הי' בעדות כדי לחייבן אלא ע"י טביחה וע"כ אם נמצאו זוממין משלמין הכל:
והא דאמר חזקי' לא מר כן אלא עד כדון כשבאו עידי גניבה ועידי טביחה כאחת באו עידי טביחה ולא קבלום כו' ועל ידיכם אנו מקבלין אותן ונמצאו זוממין עידי גגיב' משלמין ע"י עידי טביחה ביארתי שם דמפני מה לא אמר חזקי' כמו שאמר תחילה (ואיפשר לומר דסובר דאינו נאמן לומר החזרתי) וביארתי שם שהוא עפ"י מאי דאמרינן בב"ק (ד' ע') גנב עפ"י שנים וטבח ומכר על פיהם כו' דאפי' ר"ע שסובר דבר ולא חצי דבר אפ"ה מודה ר"ע בשנים אומרים קידש ושנים אומרים בעל אע"ג דעידי ביאה צריכין לעידי קדושין כיון דעידי קדושין לא צריכין לעידי ביאה דבר קרינא בי' ה"נ אע"ג דעידי טביחה צריכין לעידי גניבה כיון דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה דבר קרינן בי' וע"כ ניחא הא דר' חזקי' לא אמר כמו שאמר תחילה שבאו עידי גניבה ולא קיבלום שטען החזרתי וקבלום ע"י עידי טביחה דא"כ לא מהני עדותן דכל עיקר דמהני עדות טביחה הוא משום דעידי גניבה לא צריכין לעידי טביחה אבל הכא כיון שאין עידי גניבה מספיקין שטוען החזרתי (או כמו שכתב הפ"מ כגון שלא היו יודעין של מי הם) ומקבלים אותם ע"י עידי טביחה שראו אח"כ ועידי טביחה בלא עידי גניבה בודאי אין מועיל כלל דילמא דידי' טבח וא"כ הוי חצי דבר וע"כ לא אמר כן אלא כשבאו עידי טביחה ולא קיבלום ועל ידיכם אנו מקבלין אותם נמצאו עידי גניבה משלמין דהשתא ניחא דעדות גניבה עדותן מספקת לענין כפל בלא עידי טביחה וע"כ לא הוי חצי דבר אבל אי אמרינן דבאו עידי גניבה ולא קיבלום (משום טענת החזרתי או משום שאינם יודעים של מי הוא) ולא קיבלום רק ע"י עידי טביחה וא"כ האי חצי דבר בשני העדות (ור' חזקי' אם זהו חזקי' דבש"ס דילך אזיל לטעמי' שסובר בסנהדרין (ד' פו) איתמר עידי גניבה ועידי מכירה בנפש שהוזמו חזקי' אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין חזקי' כר"ע דאמר דב ולא חצי דבר ור"י אמר כרבנן דאמרי דבר ואפי חצי דבר):
אך שבספרי נועם ירושלמי ביארתי שם באופן אחר והוא דבירושלמי לא הובא הפלוגת' דר"ע ורבנן ואמרינן בירושלמי (פ"ק דסוטה) ולקמן בסנהדרין (פ"ג ה"ט) שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושני' אומרי' שערה אחת בכריסו ר' יוסי ורב הושעי' בר רב שמי חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול כמעיד על חצי סימן ומאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרו אלמא דסברי דלרבנן אפי' בשנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו נמי כשר ובש"ס דילן אמרינן בב"ק (ד' ע') רבנן האי י אדבר ולא חצי דבר למעוטי מאי כו' אלא למעוטי שנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים א' בכריסה הני אמרי קטנה היא והני אמרי קטנה היא וא"כ אין הירושלמי סובר הא דולא חצי דבר וע"כ ביארתי שם בספרי נועם ירושלמי (בפ"ק דסוטה) באופן אחר:
אך כעת נ"ל שאין מירושל' דסנהדרין ראי' שאין הירושל' סובר להא דדבר ולא חצי דבר ואדרבא מוכח שסובר להא דדבר ולא חצי דבר והוא דאיתא שם שנים אומרי' ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו ר' יוסי ורב הושעי' בר שמי חד אמר פסיל וחד אמר כשר מאן דמר פסול כמעיד על חצי סימן (פי' דכל כת מעיד על חצי דבר) ומ"ד כשר אני אומר שמא נשרו. וצריך לבאר מהו הטעם שאומר דחיישינן שמא נשרו דאם אומר אני שמא נשרו א"כ אין צרי' לעדות השניים ואם צרי' מהו הטעם שאני אומר שמא נשרו ע"כ נ"ל עפ"י מה שכתבו התו' בב"ק (ד' ע') בד"ה למעוטי שנים אומרי' א' בגבה כו' ולא דמי לשנה ראשונה בפני שנים דהתם ראו כל מה שהיו יכולין לראות ורב אלפס פירש משום דהתם מהני סהדותא לענין פירות שאכל בשנה ראשונה שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים כו' וא"כ אם מהני העדות לענין שחייב לשלם אם לא ימצא יותר עדים ע"כ מהני אף לענין חזקה וע"ז אומר שנים אומר א' בגבה כו' חד אמר פסול וחד אמר כשר מאן דאמר פסול נעשה כמעיד על חצי סימן. מאן דאמר כשר אני אומר שמא נשרו (פי' דאם שנים מעידים על שערה א' וא"כ הגיע לפרק של שערות ע"כ סובר דמדרבנן חיישינן שמא נשרו והוי ספק ואזלינן לחומרא וע"כ אעפ"י שהוא מדרבנן אעפ"כ כיון דהועיל עדותן להחמיר וליחוש שמא נשרו ע"כ לא הוי חצי דבר ואע"ג דזהו מדרבנן ובש"ס דילן אמרינן דלרבנן נמי למעוטי שנים אומרים א' בגבה הוא משום דאמרינן בנדה (ד' מ"ו) דלמ"ד חוששין שמא נשרו משהגיע לכלל שנותיו חיישינן שמא נשרו ואם לא הגיע לכלל שנותיו הוי שומא ומשהגיע לכלל שנותיו בלא"ה חיישינן שמא של ועוד דהא דאמרינן בב"ק (ד' ע') למעוטי שנים אומרים א' בגבה ושנים אומרים א' בכריסה היינו דאתי קרא למעוטי ומדאורייתא אין שום תועלת בעדותן דהא דחוששין הוא רק מדרבנן אבל לבתר דאחמירו רבנן (לשיטת הירושלמי] דבשערה אחת חוששין שמא נשרו א"כ הוי תועלת בעדותן אפי' להקל לענין שתהא ודאי גדולה כיון דיש תועלת בעדות אף שהוא מדרבן אעפ"כ לא הוי חצי דבר:
וא"כ הי' איפשר לומר ר דר' יוסי אזיל לטעמי' (דמשמע הכא דר' יוסי הוא דאמר פסול דהא הקדים תחילה ר' יוסי לר' הושעי') והוא משום דסובר דאע"ג דמדרבנן חוששין להחמיר אעפ"כ אי איפשר לומר שמחמת זה יועיל בדאורייתא ואיפשר לומר דלטעמי' אזיל דאיתא בירושלמי (פ"ב דקידושין לענין דב' עדים דהן שלוחיו והן עדיו ואמרינן שם אמר ר' בון בר חייא נראין דבריה כשקידשה בששר אבל אם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו אמר ר' יוסי מכיון שהאמינתו התורה אפי' קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו והוא שכתבו התוס' בקידושין (ד' מ"ג) דהא דאמר דאם קידשה בכסף נעשה כנוגע בעדותו היינו דבתר דתיקנו רבנן שבועת היסת ע"כ לא הוי עדות ור' יוסי אומר מכיון שהאמינתו התירה אפי קידשה בכסף אינו כנוגע בעדותו והרשב"א הקשה בזה דמהו הטעם של ר' יוסי וכתב שמא להצריכה גט קאמר שהיא מקודשת דבר תורה אעפ"י שנוגע בעדותו מפני תקנה וע"כ כיון דהתם אינו רוצה לומר שמחמת הא דרבנן לא יהי' בעדותן ממש דלא אלים האדרבנן למיעקר סהדותא אע"ג דמכל מקום נוגע בעדות הוא וע"כ אמר הכא דכיון דהאי חומרא דרואין שערה אחת חוששין שמא נושר שערה השני' מדרבנן ע"כ לא אלים למיהוי דאורייתא עדות מעלי' ורב הושעי' דאמר כשר סובר כר' אבין בר חיי' דאם קידשה בכסף אע"ג שהוא מדרבנן אעפ"כ לא הוי נוגע בעדות כלל ולא הוי עדות כלל אפי' לחומרא וה"נ כיון שמדרבנן יש תועלת בעדותן להחמיר ע"כ אפילו מדאורייתא לא הוי חצי דבר וע"כ מצטרפים העדות. אך עיין בספרי נועם ירושלמי (רפ"ב דקידושין) ביארתי באופן אחר. ועוד יתבאר במקום אחר באופן אחר הירושלמי דרפ"ב דקידושין]:
וא"כ לפי מה שביארתי סובר הירושלמי נמי הטעם דדבר ולא חצי דבר וא"כ איפשר לפרש הא דחזקי' כמו שביארתי דהטעם דלא אמר כמו שאמר בתחילה והוא משום דאם אין עידי גניבה מספיקין א"כ אין עדותן מועלת כלל משום דהוי לכל עדות דבר ולא חצי דבר ודו"ק: