שם (ה"ז) שור האשה שור היתומים כו' ר' יהודה אומר שור המדבר שור ההקדש שור הגר שמת ואין לו יורשים פטורין מן המיתה מפני שאין להם בעלים מ"ט דר' יודן והועד בבעליו ולא ישמרנו אין בעלים לאלו לענין נזקין הני ר' הושעי' לענין נזקין ר' מאיר מחייב ור' יודן פוטר לכופר מה ר' פדת בשם ר' הושעי' הכל מודין בכופר שהוא חייב ואית דאמרין ר' יוחנן בשם ר' ינאי כשם שחולקין בנזקין כך הם חולקים בכופר ר' ירמי' בעא קומי ר' זעירא האיך עבדין עובדא א"ל כר' הושעי' לענין נזקין ר"מ מחייב ור' יודן פוטר הא לכופר דברי הכל חייב וא"כ לפי"ז מוכח דלענין נזקין נמי אמרינן דר' יודן אם נגח ואח"כ הפקיר פטור כמו דאמרינן בב"ק (ד' י"ג) רבינא אמר למעוטי נגח ואח"כ הקדיש נגח ואח"כ הפקיר פטור וכתב הרא"ש ואע"ג דפליג רבינא עלי' דר' יהודא מוקי רבינא מתניתין כיחידאה משום דרבנן לא פליגי עלה אלא בשור שהמית אדם אבל בשור שהמית שור לא פליגי ובירושלמי אמרינן דפליגי בנזקין והא דאיתא לעיל בירושלמי (ה"ב) מודה ר' יהודה לחכמים במפקיר שור שנגח ברה"ר שחייב לא דומה נזק עומד לנזק מהלך איפשר דהתם מיירי לאחר שנעשה מועד אבל בהנגיחה שנעשה מועד אם נגח ואח"כ הפקיר פטוראך דאכתי קשה דמאי נ"מ יש בין מיתה ונזקין לכופר ואיפשר לומר שאם יהי' הדין בנגח ואח"כ הפקיר שפטור מכופר א"כ יפקיר כל א' שורו כדי שלא יתחייב בכופר וכמו שהקשה הפילפלא חריפתא דא"כ לא ימצא לעולם מועד שישלם מן העלי' דפשיטא שיפקירו כו' אך דהתם איפשר לומר דעפ"י רוב השור שוה יותר מהזיקו אבל זה ודאי דהשור אינו שוה כמו האדם וא"כ כל א' יפקיר כדי שלא יתחייב כופר ואיפשר לומר דהטעם הוא דבנזקין כיון דהוי פלגא נזקא קנסא ואפי' אי אמרינן דהוי ממונא א"כ הב"ד מחייבים אותו וכן לענין מיתת השור נידון עפ"י ב"ד ובב"ד והועד בבעליו כתיב אבל כופר אין החיוב בב"ד אלא כופרה כפרה וכמו דאמרינן בב"ק (ד' מ') אדיתיב וקא מעיין בה א"ל תנן חייבי ערכין ממשכנין אותן כו' חייבי כופרין מאי כיון דכפרה הוא כחטאת ואשם דמי ומחמיר חמיר ולא בעי משכוני' כו' וע"כ כיון שאין זה שייך לב"ד ע"כ חייב בכיפר והוא דוחק וע' תוספות ריש סנהדרין שהקשו דאמאי לא תני כופר בג']: