שם (ה"ט) שוורין תמין שחבלו זה בזה כו' שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים השביח והרי הוא יפה ארבע מאות שאלמלא לא נגחו היה יפה שמונה מאות זוז אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד א"ר לא כיני מתניתין השביח המזיק אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת עמידתו בב"ד (פי' הפ"מ לר' אילא קשי' הא דתני ברישא אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו כו' דלא שייכא האי לישנא על השביח הניזק ונותן לו כשעת נזקו מיבעי' לי' לכך קאמר דכן צריך למיתני בברייתא דעל השביח המזיק קאי) וע"ז קאמר אם עד שלא עמד בדין השביח אין לו אלא כשעת נזקו הכחיש אין לו אלא כשעת העמדה בדין וכתב הפ"מ בבבלי (ד' ל"ד) מוקי לה כר"ע דס"ל שותפי נינהו וא"כ הי' מגיע לניזק גם חלק בשבח ומוקי לה כשפיטמו המזיק והאי תלמודא לא נחית להא אלא לפרש הפשיטא בברייתא ואיפשר לומר כשיטת הירושלמי דאע"ג דר"ע סובר שהוחלט השור אעפ"כ לא הוחלט השור אלא משעת העמדה בדין דהא קודם העמדה בדין יכול להודות ולפטור ועי' בקצה"ח (ס' ת"ז) שכתב לשיטת הרמב"ם דמכרו קודם העמדה בדין מכור לרדי' והא דאמרינן הקדישו ניזק איכא בינייהו היינו לאחר העמדה בדין דקודם העמדה בדין אינו מוקדש משום דיכול להודות ולפטור ולר' ישמעאל אפי' לאחר העמדה אינו יכול להקדישו דהא יכול לסלקי בזוזי וא"כ איפשר לומ' דע"כ סובר הירושלמי דאם השביח המזיק אין לו לניזק בשבח דהא המזיק יוכל להודות ולפטור א"כ אכתי לאו שלו הוא ואם כיחש המזיק אין לו אלא כשעת העמדה בדין דלאחר שעמד בדין א"כ גובה למפרע וע"כ אין לו אלא כשעת הנזק אבל לא לגבי הניזק לענין שבח שיטול דהא המזיק יכול להודות ובש"ס דילן אמרינן אי הוחלט השור כשעת הנזק (אך הרמב"ם (פ"ז מה' נזקי ממון) כתב ג"כ ואם מחמת עצמו השביח משתלם חצי נזק ממנו כולו כשעת העמדה בדין אך שסובר דהא דאמר ר"ע הוחלט השור היינו לאחר העמדה בדין): ואיפשר דשיטת הירושלמי הוא משום דחס רחמנא עליה דמזיק ע"כ אם השביח אין לו אלא כשעת נזקו ואם כחש כשעת העמדה בדין וכמו שהביא התוי"ט שם הנ"י (פ"ג מ"ט) בד"ה ולא קיימת כו' ר' מאיר מקיימו פחת שפחתו מיתה מחצין בחי שאם פחתה משעת מיתה ועד שעת העמדה בדין פחת דניזק לר' יהודה אי למחצין בחי לחוד קא אתי א"כ לכתוב והמת יחצון מאי וגם ש"מ תרתי דשתפי' רחמנא בשבחי' והא דלא דריש איפכא ששיתף בהפסד ולא בשבח כתב הנ"י דסברא היא דחס רחמנא עליה דמזיק למשקל פלגא דשבחיה כו' וא"כ ה"נ חס רחמנא עלי' דמזיק דהוי שותף בהדי' בפחת אם פיחתו המזיק. אבל השבח הוא כולו של מזיק כן נראה לי לשיטת הירושלמי ויתבאר בסמוך עוד בזה: