שם (ה"ו) איזהו תם ואיזהו מועד מועד כל שהעידו בו ג' ימים ותם משיחזור בו שלשה ימים דברי ר' יהודא ר"מ אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח כו' יצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח ייבא בפלוגתא דרב אדא בר אחוה ורב הונא דאתפלגין נדה שבדקה עצמה ביום ראשון ומצאה טמא בשני לא בדקה בשלישי בדקה ומצאה טמא רב אדא בר אחוה בשם רב נדה וראי רב הונא בשם רב נדה ספק אמר רב הונא תמן הוינא ברישא והמן הוינא בסיפא ותמן הוינא באמצעיתה אשתאלת לרב ואמר ספק אשתאלת לרב ומר ודאי חזר ומר ספק רב אדא בר אחוה לא הוי תמן אלא כד מר ודאי. רב ירמי' בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה דתני שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג' ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא דו אמר מעין שניהם אהא רב ירמיה בשם רב הלכה כר' מאיר בתמה וכר' יהודא בהעדאה (ופי' הפ"מ דמייתי ראי' דהלכה כרב הונא דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה דאינה אלא ספק דילמא לא ראתה ביום שני וכן במועד הוי ספק ומביא ראי' מדאמר דווקא שלשה ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם הא אם לא חזר בו לפנינו ג' ימים רצופים אלא ביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ולא נגח בספק הוא כו' דמשמע דווקא א בכה"ג הוא דאינו נידון אלא כתם הא בגוונא אחריתא כדאמרן אינו נידון לא כתם ולא כמועד והוא דוחק גם פי' על דו אמר מעין שניהם לפי שהוא אומר ושינה בברייתא זו מעין תנא א' ושניהם כלומר כשניהם בין בתם בין במועד כר' יהודא והוא ג"כ דוחק והנה המהרא"פ גורס גירסא אחרת הוינא סברין מימר כר' יוסי דהוא אמר מען שניהם שאומר איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים וזהו כר' יהודא ותם שיהיו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח זהו כר"מ] ונראה לי לבאר איך שהוא בירושלמי והוא שמביא ראיה דהלכה כרב הונא דאמר דאם בדקה עצמה ביום ראשון ומצאתה טמא ובשני לא בדקה ובשלישי בדקה ומצאתה טמא דאינה אלא נדה ספק ומייתי ראיה מהא דאמר ר' ירמי' בשם רב הלכה כר"מ בתמה (והוא ט"ס) וצ"ל הלכה כר"מ בהעדאה דהיינו שהעידו בו שלשה פעמים וכר' יהודא בהעדאה (והוא ט"ס וצ"ל) בתמה דהיינו משיחזור בו שלשה ימים (וכמו שכתבו התוס' בב"ק (ד' כ"נ) דאע"ג דר"מ סובר דמועד שהעידו בו ג' פעמים אעפ"כ לחזרה בעינן שלשה ימים וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ד) ר"ש אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם משיחזור בו שלשה ימים) ומביא ראי' לזה מהא דתני' שור שנגח ג' פעמים ביום א' אינו מועד (והוא ט"ס וצ"ל) מועד ומה ת"ל מתמול שלשום אלא שאם חזר בו ג ימים זה אחר זה אינו נידון אלא כתם והענין הוא שהברייתא (דהיינו ר' שמעון) אומר מעין שניהם דבמועד הלכה כר"מ והוא כמו שאמר ר"מ ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ. וא"כ צריך לומר דמועד הוי ע"י ג' פעמים והא דכתיב מתמול שלשום מוקי לה לחזרה. וא"כ הוא דוחק לומר מעין שניהם דהחזרה לא הוי כמו העדאה. וא"כ אי אמרינן דהעדאה יוכל להיות ע"י שיצא ביום ראשון ונגח בשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח א"כ יוכל לפרש הכתוב מתמול שלשום בין לענין העדאה בין לענין החזרה אע"ג דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אך זהו דווקא אי נגח כל הג' פעמים ע"כ אמרינן דריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כש"כ אבל אי אמרינן ביצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דהוי מועד א"כ זה אין לומר בג' פעמים ביום דאם בפעם הראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דאיזה שיעור תתן למה שלא יצא וא"כ לא הוי מועד רק אם נגח ג' פעמים בדווקא וא"כ איפשר לומר דקרא דתמול שלשום הוא לענין העדאה ג"כ דהיינו שביום ראשון יצא ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח דזה לא שייך רק באם שהוא מועד ע"י ג' ימים וע"ז אומר והוינן סברין מימר הלכה כרב הונא (פי' דאמר דהוי ספק) דו אמר מעין שניהם (פי' וע"כ אמר מעין שניהן) דכיון שסובר דהוי ספק א"כ במועד לא הוי מועד בכה"ג וע"כ מוקי קרא לענין חזרה): והיינו דווקא לשיטת הירושלמי (פ"ד ה"ב) דאמרינן שם מכיון שהרג אדם א' אינו מועד כו' ריב"ח אמר כשרדף שלש נגיחות והן משערין שיש ברדיפתו נגיחה. וא"כ אף שלא נגח בפועל ג' ימים רק שמשערין שיש ברדיפתו נגיחה הוי מועד ע"כ איפשר לומר ג"כ דאם יצא ביום הראשון ונגח שוורים בשני לא יצא בשלישי יצא ונגח א"כ אף שלא נגח בפועל ג' נגיחות אפ"ה הוי מועד אבל לפי שיטת הש"ס דילן בב"ק (ד' מ"א) אמר רבה הכא במאי עסקינן כגון שאמדוהו לג' בני אדם רב אשי אמר אומדנא לאו כלום הוא וכן אמרינן התם כגון שהרג ג' כו' ומועד כו' הוי מועד לישראל וכן משני התם רשב"ל כגון שהרג שלשה בני אדם טריפה ופריך מועד לטריפה הוי מועד לשלם א"כ בודאי לא הוי מועד ע"י שיצא ביום ראשון ונגח ובשני לא יצא ובשלישי יצא ונגח וע' בספרי (נ"י ח"ב דרוש ה') ע"ש ודו"ק: