(ה"ב) כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כו' תני ר' חיי' זה השור והבור והאש לא תנא אמר ר' ירמי' האש להכשר נזקיו (ופי' הפ"מ הך להכשר נזקיו אינו כעלמא דקרי לי' הש"ס לנזקי ממונו הכשר נזקיו וכדאמר הכא לעיל (ה"א) וכן בגיטין ר"פ הנזקין אבל כאן להכשר נזקיו הבא מכחו וכמ"ד אשו משום חציו כו') ולי נראה דאיפשר דגרסינן להפקר נזקיו (פי' דהאש לא הוי בכלל חבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כמו השור והבור דהא השור אם מפקירו לא מחייב עליו) וכן הבור לשיטת הירושלמי שביארתי לעיל דדווקא בבור ברשותו הוא דחייב וכמו דאמרינן לקמן (פ"ג ה"ב) ולמה פטור בשעת נפילה (נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל אחר נפילה) שכן המפקיר נזקיו פטור משא"כ באש שחייב אפי' אם האש לאו ממונו הוא וכמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ב) איתמר ר' יוחנן אמר אשו משום חציו וריש לקיש אמר אשו משום ממונו ולפי פי' רש"י היינו דווקא אם הוא ממונו לאפוקי אי אדליק בגחלת שאינו שלו וא"כ לפירש"י לר' יוחנן שאמר אשו משום חציו א"כ אפי' אם הפקיר גחלתו חייב ולפי' התו' שכתבו אשו משום ממונו כלומ' חיוב ממונו יש בו ולא שיהא האש שלו דאפי' הדליק באש של אחרים חייב א"כ אפי' לר"ל חייב אפי' על אש של אחר אך הירושלמי משמע שסובר כשיטת רש"י כמו שאבאר וע"ז אומר האש להפקר נזקיו (פי' שאפי' הפקיר האש נמי חייב והוא מטעם דאשו משום חציו וא"כ הוי כמו אדם המזיק וא"כ אינו שייך כל שחבתי בשמירתו כו' שזהו מטעם פשיעה שלא שמרו וזהו מחמת אדם המזיק) וע"ז אומר אמר ר' יוסי ואין כיני האש להכשיר נזקיו (וצ"ל להפקר נזקיו) (פי' שאפי' הפקיר נזקיו נמי חייב מחמת אדם המזיק) מקבל עליו התרי' בדעת זו ולוקה (פי' וע"כ פטור אם הזיק אדם דחייב מלקות והחיוב הוא רק בשוגג דלא מחייב מלקות אבל בהתריי' לוקה) וע"ז אומר ואין כיני כו' מקבל עלי' התריי' בדעת זו ולוקה (פי' בתמיה) דהא בחובל בחבירו ריבתה התורה לתשלומין וע"ז אומר מקבל עלי' נזק צער ריפוי שבת ובושת והוא שמשלם ד' דברים כמו דאמרינן בב"ק (ד' כ"ג) אלא מאן דאית לי' חציו אית לי' נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו בד' דברים:
והנה בש"ס דילן בב"ק (ד' ט') אמרינן ת"ר כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב לשלם משא"כ באש ופריך במאי עסקינן אילימא בשור קשור ובור מכוסה דכוותה גבי אש גחלת מאי שנא הכא ומ"ש הכא אלא בשור מותר ובור מגולה דכוותה גבי אש שלהבת משא"כ באש דפטור והא אמר ר"ל משמי' דחזקי' לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב ומשני לעולם בשור קשור ובור מכוסה ודכוותה גבי אש גחלת ודקא אמרת מאי שנא הכא ומ"ש הכא שור דרכי' לנתוקי בור דרכי' לנתורי' גחלת כמה דשביק לה מעמי' עמי' ואזלי ולר' יוחנן דאמר אפי' מסר לו שלהבת נמי פטור דכוותה הכא בשור מותר ובור מגולה מ"ש הכא ומ"ש הכא התם צבתא דחרש קא גרים הכא לא צבתא דחרש קא גרים וכתבו התוס' בשור קשור ובור מכוסה פי' כראוי ובתוס' ד"ה שור עביד לנתוקי פירש"י אפי' בלא חרש דרכו לנתוקי מאליו וכן בור דרכו לנתורי מאליו וקשה דע"כ בקשרו ובכסהו כראוי מיירי כדפי' ולקמן תנן כסהו כראוי פטור ונראה לפרש דדרכו לנתוקי ע"י חרש קאמר דגרע משום דמסר לחרש אבל גחלת לא גרע כ"כ דאין דרכו ללבות גחלת כמו שדרכו לנתוקי שור ולנתורי בור דכמה דשביק לה חרש מעמי' עמי' ואזלי ובתוס' ד"ה ולר' יוחנן דאמר אפי' מסר לו שלהבת פטור תימא מאי קשה לי' הא שלהבת לר' יוחנן כמו גחלת לר"ל ובשור קשור ובור מכוסה יכול להעמידו ומשום דחרש עביד לנתוקי ולנתורי כמו שאמר לר"ל וי"ל דמשמע לי' דטעמא דר' יוחנן דפטר משום שהקטן שומרו ואין הקטן עושה היזק אלא אדרבה עושה שמירה כו':
[וכל זה הוא לשיטת הש"ס דילן אבל לשיטת הירושלמי אמרינן לקמן בירושלמי (פ"ו ה"ד) השולח את הבעירה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כו' חזקי' אמר כשמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב אמר ר' יוחנן היא גחלת היא שלהבת וקשי' על דעתי' דחזקי' אילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אותו שמא פטיר (והנה הפ"מ נדחק בזה מאוד שפי' וכי עליו מוטל החיוב לכבות גחלת של חבירו וא"כ מאי קמ"ל מתניתין דאי לפטורא לגחלת בודאי לא איצטריך דלאו שלו הוא ועיי"ש שנדחק בזה מאוד לפרש שם הקושי' והתירוץ) ע"כ נראה לי שאומר אילו ראה גחלת של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה אותה שמא פטיר (פי' שאומר דא"כ יהי' מוכח ממתניתין אלו מי שראה גחלת של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו פטור פי' מדפטר ל' במתניתין אם מסר לחש"ו ואמאי אינו פטור אם מסר שורו לחש"ו או בורו לחש"ו והוא מפני ששור דרכי לאנתוקי בור דרכי' לאנתורי' וא"כ אמאי פטור באש וא"כ יהי' מוכח דאילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו פטור דפטור הראשון והחיוב הוא על האחרון. וע"כ אם מסר לחש"ו פטור) (או שצ"ל) וקשי' על דעתי' דחזקי' אילו מי שראה גחלתו של חבירו ואינו כולה אותו שמא אינו חייב (פי' שהראשון חייב) והוא כמו דאמרינן בש"ס דילן בב"ק (ד' כ"ב) ת"ש השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דחרש הן אלא למ"ד אשו משום ממונו אילו מסר שורו לחש"ו ה"נ דלא מחייב וע"ז אומר בירושלמי וקשי' על דעתי' דחזקי' שאומר דבמסר לו גחלת אבל מסר לו שלהבת חייב דאמאי פטור על הגחלת שאלו מסר שורו לחש"ו ה"נ דלא מחייב וליכא למימר דצבתא דחרש קא גרים וע"ז אומר וקשי' על דעתי' דחזקי' אלו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת שמא אינו חייב (כצ"ל) או שצ"ל שמא פיטר (פי' שפוטר אח הראשון) וע"כ אומר על דעתי' דחזקי' דלר' יוחנן שאומר דאשו משום חציו איפשר לומר דפטור משום דצבתא דחרש קא גרים וכמו דאמרינן בשלמא למ"ד אשו משום חציו חציו דחרש הן ועיין בתוס' ד"ה חציו דחרש הן דלמ"ד אשו משום חציו לא מחייב אלא באש שיכול להזיק ברוח מצוי' הרבה כו' וע"ז משני אמרי תיפתר כשמסר לו גחלת הפקר אי נמי שלהבת הפקר (והא דמשני לר' יוחנן נמי היינו כדמסיק בב"ק (ד' כ"ג) דמאן דאית לי' משום חציו אית לי' נמי משום ממונו וע' בתוס' (שם) ד"ה צבתא דחרש כו' ודו"ק)
וא"כ לפי מה דמסיק בירושלמי דהא דהשולח את הבערה ביד חש"ו פטור היינו דווקא בשמסר לו גחלת הפקר או שלהבת הפקר אבל אם אינו מפקיר חייב כמו אלו מסר שורו לחש"ו וא"כ לא מצי לתרוצי כמו דמשני בש"ס דילן אהא דתני' כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו כיצד שור ובור שמסרן לחש"ו והזיקו חייב לשלם משא"כ באש דשור דרכי' לנתוקי ובור דרכי' לאנטורי' או כמו דמשני לר' יוחנן דהתם צבתא דחרש קא גרים דלמאי דמשני דאינו פטור רק אם הפקיר הגחלת או שלהבת דא"כ כה"ג בשור ובור פטור אי אמרינן דבור היינו דווקא בור ברשותו וע"ז משני בהפקר נזקיו (לפי הגהתי) (פי' דאם הפקיר נזקיו התם פטור לגמרי אבל הכא בהפקיר נזקיו חייב משום חציו. וא"כ הוא מכח אדם המזיק שחייב בד' דברים) וע"כ תני ר' חייא זה השור והבור והאש לא תנא והוא כמו שביארתי: