Nishmat Chayyim, Third Treatise 30

מבדיל ובין, קדש לחול ובין מופתי ה' לפעולות אדם בדבר שפתיו:

ועתה אחר שחקרתי ודרשתי בכל תוקף באלו הדברים יגעתי ומצאתי כל מה שאמרו הן בעלי התלמוד בבלי וירושלמי הן בעלי חכמה האלהית הרשב"י וסיעתו. והוכחתי אמיתת כח השמות הקדש אשר מסטרא דימינא פועלים, וכח שמות הטומאה אשר מסיטרא דשמאלא גם כן לעיני כל חי מבהילים בכל המעשיות שהבאתי במאמר הנכבד הזה. ראוי לחקור מה ההפרש ויתרון לאור מן החשך, רצוני לומר מהשמות הקדש לשמות הטומאה אם כלם כאחד פועלים דברים מופלאים ועל הטבע עולים, ואם משה רבינו בקע הים ויעברו בני ישראל ביבשה גם המכשף הנזכר הפליא לעשות כמהו, ויצא לנו מזה שהמתעקש וכופר אם ירצה לעקר את הכל ובפרט תורה מן השמים יאמר שממנו יצאו הדברים להיותו אמגושי גדול ומיתרונו בחכמתו על כל חרטומי מצרים עשה לו את כל הכבוד ההוא, ואם ראינו בעינינו כמה וכמה דברים הנעשים בחכמת הכשוף מי יבדיל בין טומאה לטהרה ובין קדש לחול, אולם הסכת נא ושמע דברי פי חכם חן הרמב"ם ז"ל ותמצא מרגוע לנפשך, הלא הוא כתב בספר המדע פרק שמיני מהלכות יסודי תורה ז"ל, משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלאט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצרים קרע את הים והצלילן בתוכו, נצרכו למזון הוריד להן את המן, צמאו בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות, ובמה האמינו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר פנים בפני' דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותיכ' בלבד כרת ה' את הברית הזאת, ומנן שמפא' הר סיני לבד היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הני אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, מכלל שקודם דבר זריא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה, נמצאו אלו ששולח להם הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להם אות שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד יחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראייה לחבירו, כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות. וזהו שאמר לו הקב"ה בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים יאמר לו ושמעו לקולך, ידע משה רבינו שה על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינולי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחלה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה, עכ"ד, וכתב עליו הרב בעל העקרים במאמר ראשון פרק י"ח ז"ל, וכונת דבריו שהאותות שיעשו הנביאים כמת שהחיה אלישע וכרפואת צרעת נעמן וכחנניה מישאל ועזריה שלא נכוו בכבשן האש ודניאל שניצל מן האריות ויונה שנצל ממעי הדגה וכן כל האותות שנעשו על יד כל נביא ונביא או הגדת העתידות כבר איפשר שיעשו על ידי הוברי השמים או בעלת אוב, וכן עשיית האותות כבר אפשר שיעשו קצתם לצדיקים או על ידי חסידים אעפ"י שאינם נביאים כרבי חנינא בן דוסא ור' פנחס בן יאיר שבקע הנהר ג' פעמים או ע"י איזו תחבולה טבעית כמו שארז"ל על חזקיה מלך יהודה שהעבירו אחז אביו באש ונצול לפי שסכתו אמו שמן סלמנדריא', או אפשר שיעשו בלהט או בכשוף כמו שהיו עושים חרטומי מצרים או על ידי שם משמות הקדש כי השמות הם ככלי אומנותו של מקום כי שם בכחם שיעשו בהם אותות ומופתים ומי שמשתמש בהם ברצונו של מקום כנביאים או לכבודו של מקום כחסידים הוא אהוב למעלה ונחמד למטה ואינו מת בחצי ימיו ואינו נופל ביד שונאיו, אמר השם לירמיה ע"ה ונלחמו אליך ולא יוכלו לך כי אתך אני להצילך אבל מי שישתמש בהם מדעת עצמו ושלא לכבודו של מקום הוא נכרת בחצי ימיו ונופל ביד שונאיו וסוף שיחתום ברעה אמרו רז"ל ודאישתמש בתגא חלף והרי זה כמי שגנב טבעתו או כליו או חותמו של מלך ומשתמש בהם שהוא חייב מיתה, ואפי' ישעיה שהיה נביא אמת לפי שהזכיר שם מן השמות להנאת עצמו כמו שארז"ל במסכת יבמות אמר שם ואבלע בארזא נענש ונפל ביד שונאיו והרגוהו כמו שנזכר שם, והבן זה מאד כי בדבר הזה יבחן המשתמש בשמות שלא ברצונו של מקום כשימות מיתה משונה או יכרת בחצי ימיו, וזה הדבר נבוכו בו רבים ולא ידעו איך אפשר שישתמשו הפריצים בשמות ויגיע המעשה על ידם אחר היות הנביאים משתמשים בהם לפי מה שנמצא לקדמונים ונרמז בפסוק ויסע ויבא ויט והכלל בזה כי הכל הולך אחר החתום, ובעבור זה הוא מבואר שאין האות ראיה אמתית על הנבואה כל שכן על שליחות השליח ולזה לא היו האותות שנעשו על ידי משה קודם מתן תורה עצמיים לנבואה וכ"ש על שתנתן תורה על ידו עד מעמד הר סיני עכ"ד:הא למדה אין הנסים מופת עצמי לנבואה, ושלח נתאמת להם לישראל בעבור' שמשה היה שלית ה' להנתן תורה על ידו כי אם כאשר השיגו כלם מעלת הנבואה ואז אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי וגם במשה נביאם האמינו לעולה. שהמאמינים על פי האותות יש בלבם דופי שאפשר שיעשה האות בלהט וכשוף כאמור, ולכן אמונתנו היא ודאית אשר אין עליה ספק כי כל ישראל מקטון ועד גדול טף ונשים הגיעו למעלת הנבואה ושמעו (עשרת) הדברות וקולו של הקב"ה אומר למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה וכו':

ואם עדיין תשאל ואיך נבדיל בין פעולות השם על ידי נביאיו וחסידיו לפעולות האנשים המשתמשים בשמות דמסאבא. שמע נא אחי טוב הדבר אשר שאלת. אולם הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי מבוכה. הא' שמופתי ה' הם אמיתיי' וכמעט כל מעשי המכשפים אינם כ"א אחיזת עינים כאשר כתבתי במה שקדם. והראיה שאם נעשים נגד נביאי או חסידי ה' מיד נמעטי' ונגלה חרפתם כמו שהורה לנו התורה האלהית בחרטומי מצרים כי הגם שבאות המטה גם הם הפכו מטיהם לתנין מיד נתפרסם קלונם ויבלע מטה אהרן את מטותם. כי לא עמדו להם תחבולותם אלא כהרף עין. ואם הפכו המים לדם היה למראית העין. וע"י השדים המהירים וטסין הביאו הצפרדעים. והם גם הם לא יכלו להסירם מעליהם. וכאשר הביא ה' עליהם את הכנים הוצרכו לומר אצבע אלהים היא כי לא יכלו לאסוף בריות כל כך קטנות כאלו. ומהמכה הזאת נבערה עצתם ולא עמדו עוד לפני משה. וכן ראות בפרקים הקודמים כי כל זמן שהיו המכשפים פועלים אצל חסידי עליון היודעים לפעול בעת הדחק על ידי שמות הקדש לעולם היו מנוצחים. ואם המכשף ההוא עבר הים ביבשה ר' יהושע גזר על שרו של הים ובלעו. והיו גוברים על ידי שמות הקדש על כלם. כמו שגבר הציץ על כשופי בלעם. וזהו היתרון הראשון:

השני הוא כי לא יכלו החרטומים והמכשפים בשום אופן לפעול למעלה מיסוד האויר בגרם השמימיי ולא להוריד האש למטה ולא להחיות מתים כי הנשמה מן השמים היא. ולכן תמצא שנביאי ה' גזרו בגרם השמימיי שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וחזרת צל המעלות. גם החיו מתים. הורידו לארץ אש כמה וכמה פעמים, ואלו הדברים נמנעים מן המכשפים כי לא יוכלו לעשות אותה. וכן נמצא באותו שנתחשב נביא שאמרו לו היהודים אם נביא אתה הורד האש למטה והוא התנצל באומרו המופת הזה כבר עשו הנביאים הראשונים. ובאמת לא תמצא בתוך מה שכתבנו וספרו לנו הספרים ששום חרטו' אשף וכשדי יכול לעשות כדברי' האלו. וכן נביאי הבעל כל חכמתם לא הועיל למו כי כל כחם וגבורתם של החרטומים אינה עולה כי אם ליסוד הרוח ובדברים אשר יד כל אדם יחתום:

ואנחנו ראינו במה שקדם איך חסידי ה' היו יודעים להשביע על ידי שמות הקדש אפילו למלאכי עליון:

סוף דבר היתרון השלישי הוא שמופתי המכשפים אינם תמידיים כי לא יוכלו לפעול בפרסום פעולה מתמדת אלא לשעתא או לשעות. אבל מופתי נביאי וחסידי ה' יכולים לעמוד כמה ימים ושנים כמו שתראה באליהו הנביא שגזר אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי. וגם הבאר והמן התמיד כמה שנים. ונראה לי שבמה שאמרו רז"ל במסכת תענית שלשה מפתחות לא נמסרו ביד שליח. ובמערבא אמרי ד' [וסימנם מפתח רצוני לומר מטר פרנסה תחיה חיה] רמזו לנו שלא יש כח בשום שד או רוח שהם שלוחי השם לפעול הפעולות הללו. ולכן לא תמצא שום מכשף אשר נאמר עליו שהיה לו כח להוריד מטר להחיות זרע ופרנסה בעולם להחיות מתים או לפתוח רחם העקרות. זולת הנביאים הקדושים היו פועלים אותם דמיון משה שמואל אליהו אלישע ודומיהם על ידי תפלה ותחנונים להשם יתברך. כי אין יכולת בשום בריה לפעול אותם מבלעדי השם. ובמעלה הזאת יבחנו הנביאים מפועלי האון. והפירוש הזה הוא נכון והשכל יחבקנו מכל אשר קדמוהו. ודי בזה להבדיל בין הקדש לחול ובין הטמא לטהור. ונשלם המאמר השלישי. בעזרת נותן תורתו בחדש השלישי