ידבר מענין אסרת חתנין ושהוא עון פלילי.
עתה הקורא נוראות בצדק אענך בעד הששי גדולות ונפלאות ממני עם היותם אצלי במדרגת המושכלות הראשונות אשר לא יצטרך האדם לחזקם במופת שקול כנגד כולם הוא ענין אסרת חתנין בכשוף. הלא זה הדבר אשר על פסוק לא יחבול רחים ורכב (דברים כד) תרגם יונתן בן עוזיאל באומרו ולא יהא גבר אסר חתנין וכלין בחרשין ארום נפשא דעתיד למפק מנהון הוא מחבל. והירושלמי ולא תהוון איסורי חתנין וכלין ארום כל דעבד אנין כפר בחיי עלמא דאתי. ופירש המפרש שלא יהא קושר חתנים וכלות ברשוף שימנעהו מבא עליה. ודרש סמיכות הפסוק דלעיל מיניה כי יקח איש אשה חדשה ושמח את אשתו אשר לקח דהיינו מצות עונה. וסמיך ליה לא יחבול רחים ורכב ללמד אזהרה שלא ימנע אחר עונתן במעשי כשפים שלא יוכל לבא עליה כדרך אנשים ודברה תורה בלשון נקיה שלא יקשור הרחים רמז לאשה ורכב רמז לאיש וגם מצינו לשון טחינה באשה כמו שכתוב באיוב תטחן לאחר אשתי. ויחבול לפי זה לשון חבלא שמחבל הנפש העתיד לצאת מחלציהם אילו לא קשרם. ויען כי העון הפלילי רגיל בדור הזה אעורר להעתיק הירושלמי בזה כל דעבד אילין ככופר בחי עלמא. והטעם הוא כיון דאסר החתנים כפר בביאת המשיח הנקרא גם כן חי עלמא. וביאת המשיח תלוי בכלוי הנשמות שבגוף כדאמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבאוצר. וזה מעכב הגאולה במעשה זה שלא נלקח נשמה מהחדר הזה וק"ל. וכתב עוד ומצאתי בספר חרדים והוא חיבור חדש מארץ ישראל מפליג מאד בעונש העון הזה בפרק החמישי במצוה מ"ב. וסיום דבריו ז"ל שמעתי מפי חכם א' ר' עובדיה בנו של ר' זכריה שמעשה באדם א' שקשר יהודי א' ונכרת בתוך שנתו ולא היה אדם יודע בו שהוא חטא בזה רק הרשע הזה הגיד בשעת מיתתו אני קשרתי את פלוני החתן והנה לפני מלאך המות וחרבו שלופה בידו אומר לי שהעון הזה גרם מיתתי וגם אין לי חלק לעולם הבא ומיד פרתה נשמתו. ע"כ לשון המפרש ואין צורך לפירושו על הירושלמי יען הוא להגדיל העון הפלילי אמר שהוא ודאי כופר בחי עלמא שאם היה מודה שיש דין ויש דיין לא היה נופל בחטא העצום הזה גדול מנשוא כי ההורג נפש א' כאילו איבד עולם מלא. וכן בסנהדרין פרק ארבע מיתות דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר דמי אחיך צועקים אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך דמו ודם זרעותיו ללמדך שכל המאבד נפש א' כאילו איבד עולם מלא וכו'. ולפי זה גם המונע מצות פריה ורביה דם יחשב לאיש ההוא. ובהיות שאין לאיש העושה זאת שום הנאה הוא במדרגת החוטא להכעיס ובודאי על איש אשר כזה נוכל לגזור עליו שכופר בחי עלמא:
וראוי שתדע שא' מבני עמנו לא ידעתי את האיש ואת שיחו אשר הוציא לאור ס' מכוונות הארי"ל ויהי כמבשר בעיניו כתב בדף נ"ד לא יחבול רחים ורכב שמעתי ממורי זלה"ה שהוא אזהרה למי שאוסר למען וכלה מתשמיש המטה וגורמים להפסיד ולאבד ולהוציא שכבת זרע לבטלה ומאבדים אותה הנפש שהיתה ראויה להיות נוצרת וליכנס בטפה ההיא וזהו כי נפש הוא חובל כלומר נפש הוא משחית ומפסיד מלשון ואנכי בראתי משחית לחבל וכו'. עכ"ד. הגם שנוכל להגן בעדו באמרנו שהחדוש אשר הביא אלינו הוא הפירוש על לא יחבול שחובל נפש האסור בהוצאת שכבת זרע לבטלה. ואני לא ידעתי איך הם מוציאים זרע אם אבריהם אסורים וחרמים. אם לא תאמר שיש מקצת אסורים אשר זורעים ואין להם כח לבעילה וגם זה אינו שוה לי כי המזריע אפילו שלא יורה כחץ יוכל להוליד ולהעמיד בנים:
ועתה אם הנסיון יורה שבאיזה מעשה ומילין מועטים בקלות יוכלו הרשעים לאסור חתנין בלי פגיעת גשם בגשם למה נרחיק ממנו כל מה שלא יגזרהו העיון השכלי. יבאו נא אליו המהבילים הכשופים והמכחישים השדים מחבלים יגשו אז ידברו יחדו למשפט נקרבה. מי העיר אל רוח האדם והחליש אותו. מי החליש אבר ההולדה וכחו סר מעליו אשר באיתן קשתו. א"כ מוכרח הוא שיודה שבכח השד פועלים המכשפים את המעשה הרע הזה. והשתא דאתית להכי יפה אמר הירושלמי כל דעבד אלין כפר בחי עלמא דאתי כי המוסר עצמו לשדים סר מעליו עול מלכות שמים וקבל עליו עול מלכות זדון הרשעה:
וממה שצריך עוד שתדע הוא כי בכל קציי הארץ יודעים המכשפים לעשות כדבר הרע הזה כאשר מעיד מארטין דיל ריאו ונודע לכל ואומרים כי כאשר הכשוף הושלך למים או באש שרוף ישרף אין לו לאדם האסור רפואה עולמית והקשה להתיר מכלם הוא העשוי במנעול ואין רצוני להאריך בזה:
ולמען תדע אמיתת הענין הזה ראה נא מה שכתוב בירושלמי פרק ד' מיתות. ז"לנעתק ללשון הקדש להקל המעיין. מעשה ברבי אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל שעלו לאדם העיר ומצאו שם יהודים ונכנסו אצל א' מהם וכשישבו לאכול ראו שכל תבשיל שהיה נכנס לפניהם היו מכניסין אותו בחדר א' וחששו שמא היו מקריבין אותו תחלה לע"ז. ושאלו סבת הדבר והשיבו יש לנו אב זקן וקבל על עצמו שלא לצאת מהחדר עד שיראה לחכמי ישראל. יצא להם ובקש מהם שיעשו תפלה על בנו שהיה אסור ואינו מוליד מה עשה ר' יהושע אמר להם הביאו לי פשתן והביאו לו זרע פשתן וע"י שמות הקדש היה כזורעו על גבי השלחן והיה נראה שמרביצו והיה נראה שצמח והיה נראה כתולש אותו עד שהעלה אשה א' בקלעית שערה. א"ל התר הכשפי'. א"ל איני מתרת. א"ל התירם דאם לא כן אני מפרסם אותך. א"ל אין לי יכולת שהם מושלכים בים. וגזר ר' יהושע על שרו של הים ופלטן הים לחוץ והתפללו עליו וזכה להעמיד את ר' יהודה בן בתירה. ראה נא אמיתת הדבר ם אשר אמרנו מענין אסרת החתנים וכי אין תקנה למי שהושלכו בים הכשופין אם לא על ידי נס: