ענין הנפלא מהרוחות בועלים הנשים ואפשרות הפעולה הזאת:
העד הרביעי והיה לאות ולעד. הוא מה שנתפרסם בפי הכל מענין הרוחות הבועלים הנשים ונבעלות מהאנשים ונקראים בלשון לעז אינקובוס ושוקובוס. ומאמתת הענין הזה כתבו חכמי האומות בספריהם ובפרט אגוסטינוס ס' ט"ו פרק כ"ג בספרו' עיר האלהים וטוסטאדו המפרש הגדול שאלה ו' פרק ו' ואומרים שתחלה מתלבשים בגוף אשה [כי יש להם יכולת להתלבש לרצונם] ואחר שנבעלות לאיזה איש ממש ומקבלים בנקבותם הזרע מיד מתלבשים בגוף אנוש ובועלים לאיזו נקבה ומזריעים בה הזרע שבכל כחו וחיותו שמרו ופרים ורבים כבני אדם כמו שאמרו חז"ל. ועל זה היסוד מספרים כמה וכמה מאורעות שאירעו לבתולות שנבעלו לשדים. וממה שעינינו רואות בספר הזוהר ראינו שהאמת אתם שכן בפרשת בראשית עמוד קע"ו נאמר. ז"ל. ואל תקשה לך האי דהא בר נש כד איהו בחלמיה אתיין רוחין נוקבין וחייכן עמיה ומתחממן מיניה ואולידן לבתר. אי הכי כל קרי דחמי בר נש הוא מגו רוחין נוקבין דאתיין ומזדווגן עמיה ומתחממן עמיה ואולידן דוכרין ונוקבן ואלין אקרון נגעי בני אדם. ולא מתהפכן אלא לדיוקני בני נשא ולית לון שערין ברישא. ועל דא כתיב בשלמה והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם. ואפילו בהאי גוונא רוחין דכורין אתיין לנשי עלמא ומתעברן מינייהו ואולידן רוחין וכלהון נגעי בני אדם וכו'. הא למדת שהרשב"י הסכים בכל מה שנאמרו בשדים אשר הם בלי ספק מהמדרגה התחתונה ומאלו החטאים בנפשותם ופתאי' הדרים בינינו. וכן דרשו לא תאונה אליך רעה זו לילית לא תבא להחטיאך. ונגע דא סמאל לא יבאבאהלך זו אשתך. ואמרו עוד שלשדים זכרים יש להם שערות ולכן נקראו שעירים ולנקבות אין להן שערות ולכן בעז הניח ידו על ראש רות וכשראה שהיה לה שערות כשהרגיש בעצמו שאשה שוכבת מרגלותיו והכיר שלא היתה שידה אז שאל לה בת מי את כמו שתמצא כחוב בספר החסידים סימן תתשס"א. ואם תרצה לדעת הלכה למעשה ראה נא מה שקרה בזמננו זה בארץ פולוניאה וזיל קרי בספר המצהיר שאלה קט"ז. ז"ל. נדרשתי ממעלת כ"ת על המעשה זר ותמוה אשר בא לידך באשה שנבעלה לרוח או לשד שקורין טרכ"ט ובא עליה בתחלה בדמות בעלה ובשניה בדמות פריץ והיא אשה בעולת בעל אם היא נאסרת לבעלה אפילו ישראל דשמא סופה היתה ברצון וכו'. תשובה. הנה אהוב לפי המושכל נראה בעיני לדמותו לנרבעת לבהמה דאין הענין תלוי בפרין ורבין אלא באישות תלה רחמנא דכתיב ושכב איש אותה ובהמה ורוח לא מקרו איש וכו'. וכן התיר אותה לבעל. גם בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י כתוב לאמר. וכן באשמורת אחד ישבו בביתו ואמר לתלמידיו עתה רואה אני שתי שדות מלובשות במלבושי משי אדומים מקושטות בתכשיטי זהב ואבנים טובות על ראשם ושלשלאות של זהב בצואריהם והן נכנסים לחדר פלוני לטמא שני בחורים ויהי כאשר פתר להן כן היה. וכן הגידו לי אנשי אמת שבזמננו זה איש היה בארץ טיטואן אשר בחלקת האפריקה ושם בנו הבכור שלמה נאון ישמרהו אל. ויהי בחצי הלילה בהיותו מושכב על מטתו והנה כיוצאת מקירות הבית אשה ברה כלבנה מקוטרת מר ולבונה הולכת ומתקרבת לו ותפעם רוחו ותאחז במשפט התפילין בידו ויזעק אל ה' ויאמר הושיעה המלך ולקול זעקו קמו כל אנשי הבית ותברח מפניו ופניה לא היו לו עוד. אולם בעת ההיא חלה ויהי חליו חזק מאד ובהגיע עתו תהיה מיתתו כפרה לכל עונותיו צפד עונו על עצמו יבש היה כעץ:
ואמנם אם כפי העיון אפשר שהנשים תשגלנה לשדים יש לשאול אם יש להם כלי ההולדה כי אין דעות חכמי האומות מסכימות שאפילו אם נניח שיש להם כיון שאין להם המזג ההכרחי להולדה הרוח החיוני הבא מהלב לאשכי' שממנו הזרע הראוי להוליד והתעוררות התאוה והקושי הרי הן כשדים בזכרים ואינן ראוים לשמש ולהוליד כמ"ש פיטרו די אבאנו בכ"ה מויכוחיו וגם החכם הגדול של הנוצרים אגוסטינוס בפירושו לבראשית מסתפק אם הנשים נבעלות באמת לשדים כדי להחיות מהם זרע. ומדברי הרשב"י הנ"ל וממה שכתב עוד בפרשת בראשית עמוד צ"ו נראה שאין להם כלי ההולדה אלא שחייכין בבני נשא ועבדי לון דאושדין קרי ואז לוקחין השכבת זרע ומקבלין אותה ומולידין. אבל אחרים האמינו שיש להם כלי התשמיש וזרע ראוי להוליד אבל הנולדים מהם קטנים כננסים ודומים לקופים והנה כל ארץ אשכנז ואולסאסיאה צרפת ומדינות אחרות יודעים מעשה המכשפות הנקראות בלשונם שאגי' או איקשפיאטאריציש' והן נשים שכרתו ברית עם השדים ויש להן עת ידועה ונועדות במקום מיוחד חבורות חבורות ושם מרקדות ומכרכרות בלילות ונבעלות לשעירים והיינו לרוחות שנדמות להן כדמות תיישים ובכל יום נתפשות בחקירה ואם הן מכחישות בדבר מנסים אותן במים שהנקיות מאשמה נשקעות וכן נצלות ונגאלות. והחטאות צפות וכצפורים עפות ובכן אחת דתן להיות נשרפות הגם שהן נערות יפות. ובכל יום נעשים שפטים אלו וכמה ספרים נדפסו על דרכיהן ומעלליהן. ובעלי הנמוסים ישאלו ויסתפקו עליהן אם הן חייבית מיתה או לאו שהנראה בעיני גדולי חכמיהם הוא שהן אינן חוטאות במעשה ואינן מתועדות למקום להתחבר לשדים. אדרבה אינן זזות ממטתן ואינו אלא פועל דמיוני שהכריחו דעתן וכפיהו להאמין שהשטן יזדווג להן וישבע תאותן בזנות במה שלו הכח יותר משום בן אדם בגודל ובקושי הכלים ואריכות הפעולה ושאר מיני תענוג וכאילו נראה להן בחלום שמטיילות ומרקדות עם השדים ומתוך הבעילות הדמיוניות מתחממות ובאות לידי שפיכות זרע והנאה גדולה יש להן כמו שהודו קצת מהן בחקירה. ואינו באמת אלא מעשה שדים והיינו דמיון נפסד. והוא כמו שכתב הבדרשי ומה יתרון מולך בחזיון לילה או במראה אליו יתודע יתאספו אליו כל עדרי בעלי אסופות והקיץ ורקה נפשו ולפי הדעת הזה הן נאספות ונשרפות בלא משפט שלא נמצא כתוב בשוס ספר התורות עונש על מחשבות הלב הנסתרות. ואשר ישיבו הוא שבדין עם כל זה הן נדונות לפי שכורתות ברית בלבן הזונה עם השטן וכאילו מסרו עצמן גופן ונשמתן לו ופרקו עול ה' מעל צוארן והתורה אמרה מכשפה לא תחיה: