דרך קשתו נגד הטענה הרביעית מהרב מענין ירידת הגשמה הזכה לגוף האפל הזה:
אחרי אשר הוכחנו בפרקים הקודמים שהנשמה אלהית היא עצם נבדלו משכיל מעצמו ונמצא מזולת חומרו. כבר יפול הספק שהקשה הרב בעל עקדה. והיא כי איך גזרה חכמת בוראו לתת תחת ידו מכשלת החברה הזאת או העירוב או השכונה עם זה החומר הנתעב ונאלח אשר הוא פונה תמיד אל כל דבר פשע וכו'. גם הרב ר' ידעיה הפניני במליצתו הנכבדת שאל כענין. ז"ל. זאת כבודה בת מלך תזכור יקר משפחתה ובית אביה ולא ידעה מי הביאה הלו' בשננה את רעיונה בעוז חביונה ושגבה מחשבה במחצבה לא יחרילוה העדר וכלה וככלה תעדה כלי יקר ובתתם על לב כי שולחה ממנוחה לאף וחמה לעבוד את אדמה וכי גורשה מחצר המלכות ללקט בשדה לבקש טרפה בזעת אפה ולחבק אשפה כוכבי נשפה ולשבוע בחרפה כימי חרפה תתעצב במעצבה כי הכלימה אביה תתכס בצעיף אלמנותה ותתעלף מה זאת עשה אלהים לה להעתיק אהלה מזבולה לגור בין נכרים אשר לא ידעה לשלח לעזאזל אילת רתוקים אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ וכו'. ע"כ. ויהיו דבריו אלה קרובים לדברי החביב בפירושו אשר הם כוללים כל חלקי השאלה בשלמות. וז"ל. מי המכריח להוריד הנשמה העליונה השלמה מעצמה אשר אין בה מום להביא אותה במאסר הגוף קרובה להפסד ורחוק מן הריוח כי רבים אשר ימיתו נפש' בהמשכ' אחרי תאות'. ואם אחד מעיר ושנים ממשפחה ישלימו נפשותם עדין נשאר לדעת מה הרויחה הנשמה בזה כי הנה טרם בואה בגוף היתה לה המעלה הזאת בעצמה כפי הנראה. ואין משל זה אלא כמי שמרויח בביתו בשלום ובהשקט בזולת עמל די מחסורו אשר יחסר לו בכבוד ובתפארת וישים לדרך פעמיו לארץ מרחקים בדרכים מסוכנים להשיג מה שיהיה בביתו וכמעט שהדבר בספק או קרוב לודאי שלא ישיג זה בהגיעו שם. ואין ספק כי זה לו סכלות גדול אם לא יוכרתעב זה. וכן הענין בעצמו בנפש. ע"כ תורף השאלה. ובהתרה הביא דברי החכם המקובל ר' משה בכ"ר שם טוב די ליאון בספר המשקל בחלק הראשון בפרק סוד הנפש והאריך בענין ואני אקצר. וכלל דבריו כי כמו שהאומן צריך אל הכלים והכלים אל האומן להראות פעולתם. כן הנשמה צריך להראות פעולתה בהתלבשה בגוף כי האדם הוא דוגמת העולם קטן וכן נקרא בפי החכמים. גם הנשמה היא דוגמת העולם הגדול כאומרם ז"ל במסכת ברכות מה הקב"ה רואה ואינו נראה וכו' כן הנשמה. ואחר שהגוף הוא דוגמת העולם קטן והנשמה דוגמת העולם גדול הנה בהתלבש הנשמה בגוף נמצא האדם דוגמת עליונים ותחתונים ותועלת הנשמה בהכנסה בזה הגוף הוא כדי להראות כחותיה ופעולותיה בזה העולם מפני שהיא צריכה לכליה. וברדתה לזה העולם תוסיף כח ושפע להנהיג העולם הזה השפל ותתוקן באקון מעלה ומטה להיותה במעלה יותר בהיותה כלולה מכל הצדדין. ואם אינה כלולה ממעלה ומטה אינה שלמה. נמצא שהנשמה קודם שתרד לזה העולם היא מסוד המעלה העליונה וכשהיא בגוף נשלמת ונכללת מזה העולם התחתון וכשתצא מזה העולם היא שלמה בשלמות שני העולמות מעלה ומטה. וזה כשאדם ירא לקונו וכולל לנשמה בתורה ובמצות ובמעשים טובים ואז הנשמה שלמה מכל טוב וזו היא תועלתה לרדת לזה העולם כפי הראוי עכ"ד. וכאשר ראיתי תשובתו מצאתי שכבר קדמו הרב רבינו סעדיה באשר הוא במאמר מהות הנפש כתב ז"ל. ואחר כן התבאר לי שהיא ר"ל הנשמה לא תפעל אלא בגוף כי פעול כל נברא צריך אל כלי מהכלים וכאשר תתחבר לגוף יראו לה שלשה כחות כח ההכרה וכח הכעס וכח התאוה וכו' ועוד כתב ז"ל ומי שיאמר כי הטוב לה היה אילו הניחה נפרדת ותנוח מן האשמות והגיאולים והיסורים. אני אבאר לו ואגלה לו כי הפרידה אילו היתה טובה לא היה עושה זה לה בוראה ואחר כן ממה שידענוהו כי אילו היה מניחה נפרדת לא היתה מגעת אל נעם ולא אל הצלחה ולא אל חיים מתמידים כי הגעתה אל כל אלה איננה כי אם בעבודת בוראה ואי אפשר לה להשיג העבודה כי אם בגוף מפני שעמו פועלת כל פעל כמו שהאש אי אפשר לה להראות כי אם בהתלותה בדבר ודברים אחרי' מן החלקיים לא יתום פעל אחד מהם כי אם עם האחר ואילו נשארה הנפש לבדה לא היתה פועלת דבר כל שכן שהגוף לא היה פועל דבר ואם היו שניהם ערומים מן המעשים לא היה לבריאתה ענין ואם לא יהיה לבריאתם ענין יבטל עם בטולו בריאת השמים והארץ ומה שיש ביניהם כי הכל לא נברא כי אם בעבור האדם כאשר אמרנו בתחלת המאמר הג' כאשר קדם הנה נוטה שמים ויוצר ארץ בעבור ויוצר רוח אדם בקרבו. וכאשר יש במעשה בראשית כי הכל בעבור נעשה אדם. ואם יאמר יניחנה על ענינה נפרדת ויתן לה כח לעשות עד שתגיע בו אל מה שרצה לה. נאמר כי השתדלותו בזה כהשתדלות הראשונה אשר זכרנוה בגשם האדם שיהיה כמו עצם הככבים והמלאכים ונשיב כי הוא השתדל שתהיה הנפש לא נפש והאדם לא אדם מפני שהנפש המשכלת אשר לא תפעל כי אם עם גשם האדם אם תהיה פועלת לא בגשם האדם היא כוכב או גלגל או מלאך. ועל אי זה דבר שיהיה כבר בטלה אמתתה והוא אם כן בקש לבטלה בלשון בלתי לשון הבטול והוא כמי שבקש שתהיה האש יורדת למטה והמים עולי' למעלה בטבע אשר זה בטול ענינה. או בקש שתהיה האש מקררת והשלג מחמם אשר הוא בטול עצמיה'. ומבקש זה חומס החכמה כי החכמה היו' הדברים על אמתתם הידועות ואין החכמה שיהיו הדברים כאשר יחמוד החומד ויתאוה המתאוה וכאשר אמר הכתוב הוי רב את יוצרו וגו' היאמר חמר ליוצרו מה תעשה וגומר אבל הדבק העונות בה אשר הדחיק זה יהיה ברוע בחירתה כשהיא ממרה מה שכיון בה בוראה וכמאמר שלמה לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים. ומה שהרחיקו מן הגיאולים והטומאה נאמר כי כלל גוף האדם אין בו דבר טמא אך הוא טהור כי הטומאה איננה דבר מוחש ולא מה שיחייבהו השכל אבל התחייב בתורה והתורה לא טמאה קצת לחות בני אדם כי אם אחרי הפרדה מהם לא טמאתם והם בהם. אלא אם ישוב לנו אומר הדבר הזה תורות נכריו' מעצמו ויחייבנו בהם ואנחנו לא נקבלם ממנו. והיסורים אשר זכרם אינם נמלטים מאחת משתי מעלות שיהיו היסורין קנתה אותם היא בצאתה בעת החשך ובעת החום ובעת הקור החטא לה לא לאל היה כי הוא כבר נתן בה שכל שמצוה אותה להשמר מאלו המקרים והמרתו כאשר אמר ערום ראה רעה ונסתר ופתאים עברו ונענשו ואם היסורין חדשם עליה אלהיה הוא לצדקו ולרחמיו לא הביאם עליה אלא על דרך מוסר לגמלה תמורתם טובה כאשר אמר ולמען נסותך להטיבך באחריתך. ואמר עוד אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגומר להשקיט לו מימי רע. עכ"ד. ומה שהוסיף כה"ר משה די ליאון שתועלת הנשמה לרדת לזה העולם הוא כדי שתתוקן בתקון מעלה ומטה. כך גילה לנו הרשב"י בזוהר פרשת ויחי באומרו בשעתא דנשמתא אישתלים בהאי עלמא כד סן להאי אחר ודאיתקשרי ביה כדין היא שלם מתתא ומעילא. וזהו כמנהג שרים רבים ונכבדים לשלוח את בניהם חוץ מארץ מולדתם לראות וללמוד מחקי העמים ונמוסיהם ולאחר גרותם ישובו איש לביתו בשלום ולפי זה להנאתה ולטובתה ירדה לכלי הארציי מהגוף וירידתה היא עלייתה ולנסותה בא האלהים:
גם נתן טעם לשבח מי שאמר שקודם יריד זה לגוף לא היתה ראויה למעלה עיונה ושכר עצום בהיותה אוכלת משלחן גבוה בלתי זכות ופעולה.ראויה לשכר. אולם אחר ירידתה לארץ בהיותה לוחמת את מלחמת ה' נגד היצר הרע מבקש להפילה אז את עניה ויגיע כפיה רואה ה' ונותן לה שכרה כי גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים בלי עמל וטורח. והאוכל בשכרו בלי בושת פנים מעלתו גדולה מהאוכל בתורת חסד וצדקה. וזהו שאמר הכתוב אמרו צדיק פי טוב וכו' ר"ל אמרו לו כי מדרגתו עולה על מעלת המלאכים בעבור זה כי פרי מעלליהם יאכלו ולא בתורת חסד. וכמו שהקסרים והמלכים שולחים את גדולי העיר ומהיושבים ראשונה במלכות לכבישת הערים בצורות גדולות מאד ולסכנות היותר עצומות כדי שמכחם וגבורתם ימלאו את הארץ ויקנו להם יד ושם טוב מבנים ומבנות ולפום צערא אגרא. כך הקב"ה שולח על פני חוצות והשליך משמים ארץ תפארת הנשמה להגדיל כבודה ולהרבות בשכרה:
ועוד לי טעם אחר בענין הזה והוא כי היה מן הצורך וההכרח שהנשמה הטהורה תרד לארץ לתת לה הכרה וידיעה מן העליונים הרוחניים שראתה בשמי שמי קדם מעת היותה שם. כי איך יתקיים העולם הזה בלתי ידיעת הדברים הקדושים האלו ואיך יפרסם הקב"ה את עצמו וימלא כבודו את כל הארץ אם היו כל ברואי מטה חומריים ארציים וגופניים. ולכן גזרה חכמתו יתעלה שתרד לגוף ויתפרסם בגללה הדעות האלהיות ויהיה איזה שייכות בעבורה בין פמליא של מטה לפמליא של מעלה ויהיה כל העולם כאיש אחד ויתקיים בעדה. ויצא לנו מזה היתר השאלה בארבעה פנים. הא' שהנשמה מטבעה לא תפעל אלא בגוף. הב' שלטובתה יורדת לשתתוקן בתקון מעלה ומטה. הג' כדי שתזכה בפועל ויגיעת כפיה. הד' כדי שבאמצעותה תתפרסם בתחתונים הידיעה מהדברים הרוחניים ובגללה יתקיים ויתבסם העולם:
ועתה יצא לנו מזה ספק עצום והוא שאם אמת הוא הדבר שהטוב המוחלט אשר מטובו היטיב לבריותיו ברא הנשמה והורידה לארץ לטוב ה כל הימים. היאך תנינן במסכת עירובין שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא. והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו מוח לאדם שלא נברא יותר משנברא ואחר שנברא יפשפש במעשיו ואיך נמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא האם הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט יעשה עול לבריותיו ונגד חסידותו יברא האדם לנקמה ממנו. אמנה הנראה לי בזה הוא כי מעולם לא נחלקו רז"ל אם היה לו לאדם יותר טוב להבראות או לאו כי בודאי המציאות טוב מההעדר ולא גזרו גם כן על הנשמה שיותר טוב היה לה אם לא תרד לארץ כי כל מה דעבדין מן שמיא לטב ורחמיו על כל מעשיו כתיב. ועל מה נחלקו על ירידתה לגוף אם ברצונה ותפצה תרד או בעל כרחה. ופוק דק ותשכח שלא אמרו טוב לו לאדם אלא נוח לו לאדם כלומר יותר קל. וזה כי האומרים נוח לו שלא נברא דעתם שבבחינת היצר הרע והאויב הצורר אשר נטע ה' בלבו נקל הצלם לנטות אל הרע וצריך האדם להיות זריז וזהיר ללחום מלחמות ה' וכולי האי ואולי. כי זבובי מות שהוא היצר הרע יבאיש שמן רוקח. ולכן הנשמה היושבת תחת כסא הכבוד על כרחה באה להתקשר בגוף כי בהיותה במנוחה נכונה בישיבה עליונה תחת כנפי השכינה בשלום בהשקט ובבטחה זוכה עולמה בלי עמל וטורח הגם שלא במדרגה כל כך גדולה ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. אולם האומרים נוח לו שנברא היו בלי ספק סומכים דעתם בבחינת רוממות ההצלחה והטובה הצפונה ליראי ה' ולחושבי שמו אשר אזרו גם גברו חיל נגד המלך הגדול אשר סבבם וכתרם ומנוחה הדריכם. וכמו שהמקוה לאיזה מצפון בארץ חופר אותה בשמחה גדולה ולא יחוש לכל הטורח והעמל ההוא ויהיו בעיניו כאין לעומת העושר והטוב ההוא המקווה. כן הנשמה כשישער בנפשה ההצלחה ההיא והמדרגה העליונה המושגת על ידי עשיית המצות ועבודת ה' אף שיהיה עם טורח גדול ומלחמה מדירה בינה לבין הגוף לא תאמר היו עלי לטורח נלאיתי נשוא אבל בסבר פנים יפות תקבלם באהבה רבה תחת תוחלת הטוב הצפון לה בעולם הגמול. וכמו ששר הצבא סובל הקור והחום על פני השדה והטורחו' העצומות במלחמה בשמחה רבה ונפש חפצה לעומת השכר המקווה והשם טוב שקונה. כך הנשמה בלב טוב וברצונה שלמה אומרת הנני שלחני וזה בבחינת שכרה ושתכלית ירידתה היא עלייתה. ואלו הטענות הם כל כך חזקות עם הנסמכים אליהם ששתי שנים ומחצה נחלקו בדבר ולבסוף נמנו וגמרו שנוח לו שלא נברא. יען רוב העולם לא יחושו העתיד לבא אלא הדבר ההווה ונמשכים אחרי יצרם הרע ובטורח גדול מקבלים עליהם עול המצות ומאבדים את נפשם. וכמו שאמר החכם ראיתי בני עליה והנם מעטים וזה מחזיק דעת חכמי הקבלה שהנשמות יורדות לזה העולם בעל כרחן. וכמו שאמרו בפרקי אבות ועל כרחך אתה נוצר. ועם זה נחה שקטה הקושיא הרביעית של הרב בעל העקדה כאמור: