ידבר מענין צדוק הדין והקדיש המוטל על הבן.
צדיק ה' בכל דרכיו. ולכן צריך האדם להצדיק עליו את הדין. וכשם שמברכין על הטובה כך מברכין על הרעה דהא אין רע יורד מלמעלה וכך הוא המנהג לאחר הקבורה לומר הצדוק הדין. וכתב הכלבו והמנהג כשמת המת מתקבצין כל הקהל והולכים לביתו ואומרים צדוק הדין וכשמגיע לדיין האמת קורע האבל. אבל מנהגנו הוא לאומרו אחר הקבורה. והרב רבינו בחיי בפרשת האזינו כתב ז"ל. עוד נ"ל לפרש בפסוק הצור כי לפי שהיה יום מיתת משה היה מצדיק עליו את הדין ויאמר כי כל דרכיו משפט כל דרכי השי"ת ואפילו המיתה אין בהם נפתל ועקש. אל אמונה כלומר אחר שהמית' בעה"ז משפט אמונ' הוא כלו' נאמן הוא לשלם שכר בעול' הנשמות על צדקותיו אשר עשה כענין שכתוב וה' ישלם לאיש את צדקתו ואת אמונתו. וכתיב ועד בשחק נאמן סלה. ואין עול כלומר נאמן ליפרע גם כן להענישו על חטאו. זהו שאמר ואין עול כלומר אילו יענישנו בעולם הנשמות אין עול במשפטו צדיק וישר הוא צדיק בעולם התחיה וישר לעול' הבא לאחר התחיה. ורמז לנו בכאן ארבעה עולמות העולם הזה. ועולם הנשמות. עולם התחיה. ועול' הבא שאחריו. וכבר ידעת כי הם רמוזים בפסוק א' הוא שכתוב בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמו' עליך והקיצות היא תשיחך. בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך לעולם הנשמות. והקצות לתחית המתים. היא תשיחך לעול' הבא כן דרשוהו רז"ל. גם בכאן בפסוק הצור נרמזו ד' עולמות הללו אשר נפש הצדיק מעותדת להם. ולפי פירוש זה מה נעים ונאות המנהג בכתוב הזה שהוא קבוע לצדוק הדין לאומרו על המת. כי כן אמרו אדון כל הנביאים על יום מותו והצדיק עליו את הדין ע"כ. ובאורח חיים סי' רפ"ד כתב בעל ההגהות. ונהגו להזכיר אחר קריאת התורה נשמות המתים וכן בסימן תרכ"א מזכירין נשמותיהם דהמתים ג"כ יש להם כפרה ביום הכפורים והוא מנהג קבוע. ועל דבר הקדיש הרב רבינו בחיי סוף פ' שופטים והרב בעל זכרון תורת משה בערך עונש ובעל מנורת המאור הביאו ענין אותו מעשה של ר' עקיבא בשם מסכת כלה ואני בקשתיו ולא מצאתיו. ובספר כל בו סימן קי"ד ובריב"ש סימן קט"ו הביאו בשם מדרש אגדה. ואולם בספר המוסר פ"ז ובס' ראשית חכמה פ' גדולי בנים הביאוהו בשם התנחומא והנוסחאות לא ראי זו כראי זו. ולכן גמרתי בלבי להביא דברי בעל מנורת המאור האמור כהויתן וזה לשונו. רבי עקיבא נפק לההוא אתרא אשכחי' לההוא גברא דהוה דרי טונא רבה על כתפיה ולא הוה מצי לסגויי ביה והוה צווח ומתאנח א"ל מאי עבידיך א"ל לא שבקנא איסורא דלא עבידנא בההוא עלמא ועכשו איכא נטורין עילוון ממונין ולא שבקין לי דאינוח. אמר ליה רבי עקיבא שבקת ברא אמר ליה בחייך דלא תשהיין דדחילנא ממלאכי דמחו לי בפולסי דנורא ואמרין לי אמאי לא תיתי בפריע. אמר ליה אימא לי מה דקא מנחת. אמר ליה שבקתי איתתא מעברתא. אזל רבי עקיבא ועאל בההיא מדינתא אמר להו אתתיה דפלניא היכא אמרו לו יעקר זכרו דההוא שחיק עצמות. אמאי אמרו ליה דההוא ליסטים הוה ואכיל אינשי ומצטער ברייתא ולא עוד אלא שבא על נער מאורסה ביום הכפורים אזל לביתיה אשכח איתתיה מעוברתא נטר עד דילדא אזל מהליה לכי גדל אוקמיה בבי כנשתא לברוכי בקהלא. לזמן אזל רבי עקיבא לההוא אתרא איתחזי ליה. אמר תנוח דעתך שהנחת את דעתי. ומצינו כתוב זה יותר באורך במדרש רבי תנחומא פרש' תולדות נח מעשה ברבי עקיבא שהיה מהלך בבית הקברות ופגע בפחם אחד שהיה טעון עצים על כתפיו והיה מרהיט בהם כסוס גזר עליו רבי עקיבא והעמידו אמר לי' בני מה לך בעבודה קשה כזאת אם עבד אתה ואדונך נותן עליך עול אני אפדך ממנו ואוציאך לחירות ואם אתה עני אני אעשירך. אמר ליה הניחני אדוני שאיני יכול לעמוד. אמר ליה מבני אדם אתה או מן המזיקין אתה. אמר ליה מת אותו האיש ובכל יום ויום מוסרין אותו לחטוב עצים ונותנין אותו באש. אמר ליה מה היתה מלאכתך בחייך אמר ליה גבאי המס הייתי והייתי נושא פנים לעשירים והורג את העניים ולא עוד אלא שבעלתי נערה מאורסה ביום הכפורים. אמר ליה בני שמעת מאותם הממונים עליך שיש לך תקנה. אמר אל תעכבני שמא ירגזו עלי בעלי הפורעניות. ולאותו האיש אין לו תקנה ולא שמעתי כלום מפדיון אלא שמעתי שהיו אומרים לי אלו היה לך בן שהיה עומד בצבור והיה אומר בצבור ברכו את ה' המבורך היו מתירין אותו מן הפורעניות ולאותו האיש אין לו בן אלא שהניח אשתו מעוברת ואין יודע אם ילדה זכר או נקבה. ואם זכר ילדה מי ילמדנו תורה. א"ל מה שמך אמר ליה עקיבא ושם אשתך שושמירה ושם עירך אלדוקא. באותה שעה נצטער עליו רבי עקיבא והיה הולך מעיר לעיר עד שהגיע לעירו ושאל היכן הוא וביתו. אמרו ישחקו עצמותיו בגהינם. שאל על אשתו אמרו ימחה שמה וזכרה מן העולם. שאל על בנו אמרו הרי הוא ערל ואפילו במצות מילה לא עסקו מיד תפשו רבי עקיבא לבנו והשיבו לפניו ללמדו תורה ולא היה לומד עד שישב עליו בתענית ארבעים יום יצתה ב"ק ואמרה על זה מתענה אמר הן וקרא באלף בית עד שהוליכו לביתו ולמדו ברכת המזון וק"ש ותפלה והעמידו והתפלל ואמר ברכו את ה' המבורך (לעולם ועד) באותה שעה התירוהו מן הפורענות ובא אותו האיש בחלום ואמר לרבי עקיבא תנוח דעתך בג"ע שהצלתני מדינ' של גיהנם מיד פתח ר' עקיבא ואמר ה' שמך לעול' ה' זכרך לדור ודור. וכך הוא כחו של הקדיש שכתב הרי"א בספר הכונות דף י"א שטוב לאומרו אפילו בשבתות י"ט ור"ח כי אין הטעם להנצל מגהינם לבד כי הרי מועיל להעלותו מגן עדן של מטה ממדרגה למדרגה ואם כן אפילו בשבת מועיל זה. באשר נכללים בו סודות ורזים נעלמים כאשר תראה ברבינו בחיי פרשת ואתחנן. ובעל לויה לדרך בדף כ"ב כתב יערב נא שיחי עליך מה שהעירוני רעיוני לתרץ על חכמי ארץ ישראל שמרננים על המנהג שיש בארצותינו לומר קדיש ביום שמת בו אב ואם שקורין בל"א יאר צייט. מידי שנה בשנה והוא כמצחק בעיניהם בהיות שתקנו חז"ל לומר קדיש י"א חודש ולא יותר כדי שלא יהיה אביו נראה כרשע באשר משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש. א"כ זה שמת אביו ואמו זה כמה וכמה שנים איך יחזיק אותו כרשע לומר בשבילו קדיש להוציאו מדין גהינם הלא גנאי הוא לאביו. ולדרכינו ניחא שהענין הוא מאחר שמעלין את הצדיק ממדור למדור כו' וכל עליה שהוא עולה נקראת פטירה מן העולם שיצא משם והוא כעין מיתה מן העולם הזה לעה"ב. ואפשר שזהו כוונת הכתוב באומרו ויהי אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' דהיינו שהיו עולין מעלות ע"ג מעלות עד אין סוף בב"ת ובקרבת' לפני ה' וימותו פעם שנית לפי שאותה הפטיר' מעול' לעולם הוא כעין מיתה מעה"ז לעה"ב וממילא מאחר שמצינו שמעלין את הצדיק ממדור למדור וכו' אותו יום נקראת פטירה. ומזה נתפשט המנהג לומר קדיש ביום המיתה מידי שנה בשנה והוא פלא. עכ"ד. וכן נתפשט המנהג. וכן ביורה דעה סימן שע"ו כ' בעל ההגהות. נהגו לומר על אב ואם קדיש בתרא י"ב חדש. וכן נהגו להפטיר בנביא ולומר ערבית במוצאי שבתות שהוא הזמן שחוזרין הנשמות לגהינם וכשהבן מתפלל ומקדש ברבים פודה אביו ואמו מן הגיהנם. ונהגו לומר קדיש על האם אע"פ שהאב חי עדיין אינו בידו למחות לבנו שלא יאמר קדיש על אמו ואין ספק שכמו שתפלה מועלת גם העסק בתורה מועיל וכן הובא בזוהר חדש פרשת לך לך דף נ"ב ובמדרש רות הנעלם. ז"ל. ר' זמיראה נפיק לחקל אונו חמי באינון בקיעי קרשניאו קומטרי שלהובי דסלקי. ארכין אודנוי ושמע קלין. אמר לי' ההוא ערבאה זיל בהדי ואראה לך פלימאין טמירין מבני נשא. אזל עמיה אחורי טינרא וחמא בקיעין אחרנין שלהובין סלקין לעילא. שמע קלין אחרנין א"ל ארכין אודנך הכא. ארכין אודנוי שמע קלין דאמרין ווי ווי ודאי אתר חד אינון דוכת' דגיהנם הכא. ועבר ההוא ערבא ואישתאיר הוא. אדהכי גחין גו דוכתא אחרא. וחמא חד בר נש דהוה רמי קלין והוו נטלין ליה ואעלין ליה לעומקא דמדורא דגיהנ' ואכסאי ולא חמא יתיר. אדמוך חמא בחלמא ההוא גברא. א"ל מאן את. א"ל יודאי חייבא איהו ולא שבק בישין חטאין בעלמא דלא עביד. א"ל בגו חילמא מה שמך. א"ל ידענא דחייבי גיהנם לא דכרין שמייהוא"ל שמא דדוכתא מאי. א"ל בגלילא עילאה וקצבא הוינא. ומגו פגימין בישין דעבדנא התם דיינא לההוא בר נש תלתא זמנין ביממא ותלתא זמנין בליליא. עבר מתמן ואזל ליה לגלילא עילאה. שמע קול ינוקא דהו' אמר אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'. אזל לבי מדרשא אחרא שמע קל מינוקא אחרא דהוא אמר בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו. אזל וחפש אבתריה דההוא גברא רשע ולחד ינוקא שאיל ליה. אמר תיתי כך וכך לההוא גברא דלא שבק בישין וחטאין בעלמא דלא עבד, כך וכך תהא לההוא גברא רשע ולההוא מניקתא דיניקת לי'. אמר ברא שבק בעלמא. אמר הן ברא שבק והוא רשע כאבוה ואיהו ינוקא בבי מטבחיא. חפש אבתריה ונטיל ליה ולעי ליה באורייתא עד דאוליף ליה מקרא וצלותא וק"ש. לבתר אוליף ליה משנה ותלמוד והלכות ואגדות עד דאתחכם יתיר. והיינו ר' נחום הפקולי. אמאי קרי ליה פקולי. כמו דאמר פקו פליליה דאפיק אבוה מן דינא דההוא עלמ' וכמה חכימי דרא דנפקו מיניה ואקרון פקולי. ההוא גברא אתי ליה בחילמיה. א"ל ר' כמה דנחמת לי כן ינחם השם אותך. דהא מן יומא דידע בני פסוק חד אפיקו לי מן דיני. כיון דקרו ק"ש סלקי דיני בין ביממא בין בליליא. זימנא חד כיון דקרי בבי רב אעברו דינאי מכל וכל. וכד איתחכם וקרו ליה רבי שמו כורסיי בין צדיקייא בגינתא דעדן. וכל יומא ויומא דאיתחדש אורייתא בשמיה מעטרו לי בעיטרא עילא' דצדיקיא. ובגינך ר' זכינא בכל האי יקר. זכאה איהו מאן דשבק ברא דלעי בתורה בההוא עלמא. א"ר חייא בר אבא בהאי גונא אירע ליה לר' עקיבא: