הוכיח כל מה שאמר במה שקדם על פי המעשה שהיה בעיר צפת תוב"ב:
ולמען תחזק נפשך קורא ידיד שכל אשר אמרתי הנני אציע לפניך המעשה הגדול והנורא שאירע בעיר צפת תוב"ב נדפס בין כתבי שבח יקר וגדולת האר"י. שם תראה בבירור איך נפשות הרשעים גמורים נעים ונדי' ונדונין בחלאים רעים ונאמנים, ואיך פעמים למצוא מרגוע לנפשם נכנסים בגופי הבהמות ואח"כ בגופי בני אדם ולבסוף נדוני' בגהינם בשאר דיני' רעים וקשים בכל אשר אמרנו. וזה נסחה:
מעשה באשה אחת אלמנה שנכנס בה רוח א' וציער אותה צער גדול ורב עד למאד ונכנסו בני אדם אצלה ודברו עמה והוא השיב לכל א' וא' על מה ששאל לו ובין כך נכנס חכם אחד אצלו והיה שמו כמהר"ר יוסף ארזין ז"ל תלמידו של האר"י ז"ל. אמר לו הרוח ברוך הבא אדוני מורי ורבי אינו זוכר אדוני שהייתי תלמידו זמן רב במצרי' ושמי פלוני ושם אבא פלוני מיושבי מצרים. ובראות קרובי האשה את צער וכאב האשה גדול עד למאד הלכו אצל החכם כמהר"ר יצחק לוריא נ"ע וחלו פניו שיוציא זה הרוח מן האשה, ולהיות שלא היה לו באותו פעם פנאי שלח לתלמידו כמהר"ר חיים זלה"ה ומסר לו כוונה בשמות וצוה לו שיגזור עליו נידויים וחרמים ויוציאנו בעל כרחו וכיון שנכנס מהר"ר חיים נ"ע מיד הפכה האשה פני' ממנו לכותל אמר לו מהר"ר חיים ז"ל רשע למה הפכת פניך ממני, השיב לו הרוח ואמר איני יכול להסתכל בפניך שהרשעי' אינם יכולים להסתכל בפני השכינה מיד גזר עליו מהרר"ח שיהפוך פניו מיד עשה כן ותכף שאל אותו מהרר"ח ואמר לו מה חטאת עד שהענושוך עונש גדול וחמור כזה. והשיב לו ואמר חטאתי באשת איש והעמדתי ממזרים והנה זה לי כ"ה שנים שאני הולך נע ונד בארץ ואין לי מנוחה כי שלשה מלאכי חבלה הם הולכים עמי אל כל המקומות אשר אני הילך ומענישין אותי ומכין אותי ומכריזין לפני ככה יעשה לאיש אשר הרבה ממזרים בישראל ואלו הג' מלאכי חבלה הם רמוזין בפסוק הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו וגו' ואמר הרוח למה ר"ח אינו רואה אדוני איך עומד א' על ימיני ואחד על שמאלי ומכריזין והשלישי עומד ומכה אותי מכת מות. אמר ליה מהר"ר חיים והלא ארז"ל משפט רשעים בגהינם י"ב חדש. השיב לו ואמר אינך יודע הבנת זה המאמר, מה שארז"ל משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש פירושו הוא לאחר שסבלו כל עונשם חוץ לגיהנם אזי מכניסין אותם בגיהנם ושם עומדים י"ב חדש ומלבנין ומכבסין אותם כדי להוציא מהם כל כתמי הנשמה כדי שיהיו מזומנים ומוכנים ליכנס לג"ע והוא משל לרופא מומחה שנותן בתחלה סממנים קשים וחריפים על גבי המכה האוכלים בשר החי ואח"כ כשאכלו בשר החי שבמכה הוא נותן על המכה משיחות ואיספלניות הטובות המקררי' והמגדלי' הבשר כבראשונה, כך הוא ענין הגיהנם כי צער של גיהנם אינו חלק א' מששים חלקים שסובלת הנפש החוטאת קודם כניסתה לגיהנם, ושאל אותו מהרר"ח איך היה מיתתך, והשיב לו ואמר מיתתי היתה בחנק שאעפ"י שארבע מיתות ב"ד בטלו דין ארבע מיתות לא בטלו ואני כאשר יצאתי מאלכסנדריאה של מצרים בספינה ללכת לעיר ראשיט פגעה ספינתי במקום שנכנס הנילוס בים ושם נטבעה הספינה ונטבעתי בתוכו, א"ל מהרר"ח ולמה לא אמרת הוידוי והתודית על עוניך בשעת יציאת נפשך מגופך שמא היה מועיל לך, השיב לו הרוח וי לי לא היה לי זמן להתודות כי תכף חנקו אותי המים בגרוני, גם כי תכף בטביעותי בים נטרפה דעתי, ושאל אותו הרב מה נעשה בך אחר יציאת נשמתך מן הגוף, השיב לו הרוח ואמר תדע כי נודע הדבר בראשיט בטביעת הספינה ותכף יצאו היהודים מראשיט על שפת הים והוציאו את כל היהודים אשר נטבעו בספינתי וקברו אותנו, תכף ומיד כשהלכו היהודים מבית החיים בא מלאך אחד אכזרי ושבט של אש בידו והכה בשבט על הקבר ומיד נבקע הקבר מן ההכאה הגדולה אשר היתה כ"כ גדולה וחזקה עד למאד, מיד אמר לי אותו המלחך רשע רשע קום בדין, מיד לקח אותי ושמני בכף הקלע וקלע אותי בפעם אחת מן עיר ראשיט עד לפני הפתח של גיהנם שבמדבר ואני בנפלתי שמה לפני הפתח של הגיהנם יצאו מן גיהנם אלף אלפים נפשות של רשעים הנידונים בגיהנם וכלם צעקו כנגדי וקללו אותי ואמרו לי צא צא איש הדמים צא מכאן רשע עוכר ישראל אין אתה כדאי עדיין ליכנס פה ועדין אין לך רשות ליכנס לגיהנם אזי הלכתי מהר להר ומגבעה לגבעה ואלו הג' מלאכי חבלה הולכי' עמי תמיד ומכריזין לפני ומכין אותי תמיד ובכל עת ורגע פוגעים בנו מלאכי חבלה אחרים גם רוחות רעות ובשמעם הכרוז אשר מכריזין לפני גם הם מוסיפים להכות אותי זה מושך אותי אצלו מכאן וזה ומושך אותי אצלו מכאן עד שמתפקקין כל חוליות נשמתי, וכן הלכתי נע ונד בארץ עד שבאתי להורמוז והוא עיר גדולה קרובה לארץ הודו מן בבל והלאה והיתה כוונתי ליכנס באיזה גוף של יהודי כדי להנצל מאלו המכות והצרות, וכיון שראיתי אות' היהודי' שהם רשעים רעים וחטאים לה' מאד בועלי גויות ונדות ושאר עבירות ולא יכולתי ליכנס בשום אחד מהם מרוב רוחות הטומאה ששוכני' בתוכם ובסביבותיהם, ואם הייתי נכנס בתוך אחד מהם הייתי מוסף טומאה על טומאתי ונזק על נזקי, בכן חזרתי והלכתי מהר לגבעה ומגבעה להר שנים רבות עד שבאתי למדבר יהודה ושם מצאתי אילה אחת מעוברת ומרוב צערי נכנסתי בה וזה היה אחר שבע שנים שעברתי צרות רבות ורעות, וכאשר נכנסתי בגוף האילה הזאת היה לי צער גדול עד למאד לפי שנפש האדם ונפש הבהמה אינם שוים זה לזה שזו הולכת זקופה וזו הולכת רבוצה וגם הנפש של הבהמה היא מליאה זוהמא ומאוסה וריחה רע לפני נפש האדם, גם מאכלה אינו מאכל אדם ועוד שהיה לי צער גדול מהעובר שבמעיה וכן האילה היה לה צער גדול עד למאד מחמת ששלשה נפשות אינם יכולי' לעמוד יחד וצבתה בטנה מחמת נפשי ורצתה בהרי' ובסלעי' מרוב צערה עד שנבקע כריסה ומתה, אזי יצאתי משם ובאתי לעיר שכם שבארץ ישראל וכנסתי בגוף כהן אחד יהודי ותכף אותו הכהן שלח אחרי הקדשים והגלחי' של הישמעאלים ולרוב הלחשי' של כוחות הטומאה והקמיעות אשר תלו בצוארי לא יכולתי לעמוד ולסבלם ויצאתי משם, תכף ומיד אמר לו הרב וכי כלום יש ממשות בכוחות הטומאה להרע או להטיב מאליהן, אמר לו לא אלא שבשביל שהגלתי' הכניסו בהשבעתם כל כך רוחות הטומאה בגוף אותו היהודי הכהן עד שראיתי שאם אוסיף לעמוד שם יתדבקו בי כל אותן הרוחות לכן לא יכולתי לעמוד עמהם, ותכף ומיד ברחתי משם ובאתי לצפת תוב"ב ונכנסתי בגוף האשה הזאת וזה לי היום כ"ה שנים שאני הולך בזה הצער, אמר לו הרב עד מתי יהיה לך הצער הזה וכי אין לך תקומה, השיב לו הרוח ואמר עד שימותו הממזרים אשר הולדתי כי כל זמן אשר הם חיים וקיימים אין לי תקנה וכל העם אשר היו שם עם רב עד מאד בכו כלם הרבה בכי כי נפל פחד אימת וחרדת הדין עציהם ונעשה התעוררות גדול בכל המדינה מאותו המעשה א"ל הרב מי נתן לך רשות שתכנס בגוף האשה הזאת, השיב הרוח ואמר לנתי לילה אחת בביתה ובאשמורת הבוקר קמה זאת האשה ממטתה ורצתה להוציא אש מן האבן ומן הברזל והסמרטוט השרוף לא קבל הנצוצות והפצירה האשה עד מאד ולא עלתה בידה, ונתכעסה והשליכה הברזל והאבן מידה לארץ בכעס ואמרה תהא לשטן, ומאותה מלה של השטן היה לי רשות ליכנס בה כי המלאכי חבלה נתנו לי הרשות הזה, אמר לו הרב וכי בשביל זה העון נתנו לך רשות ליכנס בגופה, השיב הרוח ואמר זאת האשה אין תוכה כברה כי היא אינהמאמנת כלל ביציאת מצרים ובליל פסח שכל ישראל הם שמחים ואומרים הלל ומספרים ביציאת מצרים הוא הכל בעיניה היתול ושחוק וחושבת בלבבה שמעולם לא הי' הנס הזה, מיד אמר הרב לאשה פלונית מאמין את באמונה שלימה שהקב"ה ברא שמים וארץ ובידו היכולת לעשות כל אשר חפץ ואין מי שיאמר לו מה תעשה. השיבה היא ואמרה הן א"ל מאמין את שהקב"ה הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים. השיבה היא הן. אמר לה הרב מאמין את כל זה באמונה שלימה ואת חוזרת בתשובה ומתחרטת על הראשונות אמרה היא הן והתח לה לבכות, מיד גזר אותו הרב על אותו הרוח נידוי שיצא וגזר עליו שלא יצא דרך שום אבר כ"א דרך האצבע קטנה שברגל שמאל כי הטעם הוא שמהאבר שהוא יוצא אותו האבר מתקלקל ומתבטל לגמרי, גם כיון הרב בשמו' שמסר לו רבו מיד נתנפח האצבע הקטן ונעשה כלפת ויצא דרך שם, אח"כ בא הרוח כמה לילות בחלוני הבית ובפתח להבהיל את האשה וחזרו קרובי האשה אצל החכם כמהרר"י נ"ע מיד חזר ושלח את תלמידו מהר"ר חיים ז"ל הנזכר לבדוק את המזוזה אם היא כשרה אם לאו, והלך ומצא את הפתח בלא מזוזה כלל, מיד צוה הרב לקבוע מזוזה בפתח ועשו כן ומשם ואילך לא חזר הרוח עוד ע"כ המעשה:
ראה נא קורא משכיל איך הרוחות עצמם הגידו אמתת העניינים האלו. ואיך מסכים הכל עם השכל הישר והסברה הנכונה אשר הגדתי: