מקים מעפר דל ואיך לעת קץ רבים מישני אדמת עפר משנתם יקיצו
אמונת התחיה היא עיקר מעקרי תורתנו והאומר אין תחית המתים מן התורה הוא מין ואפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא. וכבר הקשה הרי"א להרמב"ם בספר ראש אמנה למה לא זכר בכלל העקרים אמונת ההשארות כמו שעשה ה"ר חסדאי. והשיב שזה נכלל ביסוד הי"א שהוא מהשכר והעונש ושהגמול הגדול הוא חיי העולם הבא ועונשו הגדול הוא הכרת וכו' ולהיותו נכללת שמה לא זכרו בפני עצמו ויותר נכון אצלי שנכלל בעיקר התחיה הגם שאינם מתהפכים כי המודה בהשארות הנפש יוכל להכחיש התחיה שאם יעלה על הדעת שהנפש לא תשוב לגוף אחר הפרדה ממנו בעבור זה לא תתבטל מציאות ההשארות הנפשיי. וכמו שהעיד הרב באגרת התחיה ז"ל הגיע אלינו אגרת מארצות תימן ישאלו בה על דברי' ואמרו שיש אנשים אצלם שפסקו שהגוף יכלה ויפסד ולא תשוב הנפש לגוף אחר ההפרדה ושהגמול והעונש לנפש לבד וכו'. אמנם המאמין בתחיה מוכרח הוא שיאמין בהשארות כי איך תשוב הנפש לגוף אם נפסד בהפסדו. ואם כך הוא חל עלינו חובת ביאור העיקר הזה להעמיד ולהחזיק כראי מוצק כונתנו בהשארות הנפש ואתחיל ואומר. בתורה בנביאים ובכתובים מצינו שאמונת תחית המתים הוא הכרחית לתורה האלהיתונפקא מינה שהאומר אין תחי' המתים מן התורה יצא מכלל המאמינים וכפר בעקר ובתורה עצמה. ולהורו' נתון אל לבי להביא כל הפסוקים והראיות אשר הובאו מרבותינו ז"ל בפרק חלק ומקומות אחרים מפוזרים אחד הנה ואחד הנה אחת לאחת למצוא חשבון. הא' הנה הוא בב"ר פרשה י"ד. שם אמרו רבותינו ז"ל וייצר ב' יצירות יצירה בעולם הזה ויצירה לעה"ב. בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים לא כשם שיצירתו בעולם הזה כך יצירתו לעולם הבא בעולם הזה מתחיל בעור ובבשר וגומר בגידים ובעצמות אבל לעתיד לבא מתחיל בגידים ובעצמות וכו'. ויצא להם הפירוש הזה מההפרש הנראה בין יצירת האדם לשאר הבעלי חיים. וזה שבאדם כתיב וייצר ה' אלהי' את האדם בשני יודין מה שאין כן בבעלי חיים דכתיב ביוד א' (בראשית ב ז) ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ולכן מייתי פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דאליבא דבית שמאי רומז לב' יצירות מתחלפות ואליבא דבית הלל גם כן איכא ב' יצירות בזמנים מתחלפים. וידוע הוא שהעולם הבא הנזכר כאן רומז לתחית המתים. השני מצאתי בילקוט פרשה בראשית סימן ל"ג על פסוק (שם ג יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב מכאן רמז לתחית המתים מן התורה כי עפר אתה ואל עפר תלך לא נאמר אלא תשוב והיא ראי' נצחת כי אם בשר האדם והגוף הוא מעפר כמו שנאמר עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת איך אמר ואל עפר תשוב והלא לא יתהפך האדם בעצמו כי לא יאמר שאשת לוט נהפכה לאשה אלא בנציב מלח. ולא שמטה משה נהפך למטה אלא לנחש. ואם כן אם האדם היה בגופו עפר איך יתהפך בעפר ואם הכונה היא שתמו' מגורש מהגן עדן בחטאו ויקבר בארץ היה לו לומר ואל עפר תלך ענין הרומז למות כמו שכתוב הנני הולך בדרך כל הארץ. אשר על כן יפה דרשו רבותינו מכאן ראיה לתחית המתים מן התורה ורמז לו הקב"ה שאם ימות בחטאו הנה עוד יבא זמן שישוב בתחיה להיותו חי בגוף ונפש. השלישי תמצא גם בילקוט פרשת וישב אמרו רז"ל (שם לז י) ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת כך היה אבינו יעקב סבור שתחית המתים מגעת בימיו שנאמר הבא נבא אני ואמך רחל מתה ואתה אמרת אני ואמך ולא היה יעקב אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל שגדלה אותו כאמו ע"כ. והפירוש הוא מוכרח כ"א יעקב היה מטיל ספק בחלום בשביל מיתת רחל איך אמר אח"כ ואביו שמר את הדבר. אבל האמת הוא כי בהיותו מאמין בתחיה הגם שמתה עליו רחל עם כל זה היה שומר וממתין את הדבר בחשבו שתחי' המתי' מגעת בימיו ותחיה רחל ואז כלם ישתחוו לו ארצה. הרביעי בפרק חלק תנא רבי סימאי מנין לתחי' המתים מן התורה שנאמר (שמות ו ד) וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה. והיא ראיה חזקה מאד יען ראינו שכאשר כרת ה' ברית את אברהם אבינו הבטיח לו לענמו הארץ כמו שאמר הכתוב (בראשית יז א) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגורך את כל ארץ כנען. ואחרי הפרד לוט מעמו אמר לו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה ומה כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. וכאדם הנותן מתנה לחברו מראה לו מצריו ואומר לו שיחזיק בה. כך אמר לו הקב"ה (שם יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה וכאן לא נזכר ולזרעך להורות לו שלו להנאתו ולטובתו היה נותן את הארץ. ובהיות שדבר ה' יקום לעולם בראותינו שאברהם אבינו מת והארץ לא נתן לו מוכרחים אנו להאמין שעוד יבא זמן בתחית המתים שאברהם אבינו בעצמו ובכבודו עם זרעו יירש ארץ. והיא ראיה שאין עליה ספק וגמגום. החמישי ר' מאיר אומר מנין לתחית המתי' מן התור' שנ' (שמות טו ד) אז ישיר משה ובני ישראל שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחית המתים מן התורה. ואף שאין ראיה לדבר זכר לדבר שאתה תחזה שישעיה הנביא בהראותו את עוצם כבוד מלכותו של משיח בן דוד יחוסו חכמתו ומדותיו בעשרה תוארים שימצאו בגדולתו אמר (ישעיה יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו וכו' וקרא הגאולה העתידה שנית בהיות' דוגמת הגאולה הראשונה של יציאת מצרים ומתדמה אליה. והוסיף ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי וכו' כי עזי וזמרת יה ה' ויהי לי לישועה. ראה נא איך אז בזמן הגאולה הקמים בתחיה ישוררו שירה חדשה והשיר עצמו שכבר שר משה ובני ישראל. ויען שאז התשועה יהיה תשועת עולמים יוסיפו השם המיוחד ומלא כי אז יהיה הכסא שלם ושמו שלם. ולרמוז לענין הזה אמר' תור' בל' עתיד אז ישיר ישראל כי אז ישוררו זה המאמר עצמו עזי וזמרת יה וכו'. הששי אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר.
וכן אמר רבי יהושע בן לוי (ויקרא כה יא) יובל היא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו מכאן לתחית המתים מן התור' דאם לא כן מה ענין המשפח' אצל היובל. אשר על כן נראה שכונת הפסוק לרמוז לנו ענין התחיה ואחת דבר אלהים שתים זו שמענו. השביעי ר' אליעזר ברבי יוסי היה אומר בדבר זה זייפתי ספרי כותיים שהיו אומרים אין תחית המתים מן התורה אמרתי להם זייפתם תורתכם ולא העליתם בידכם כלום שאתם אומרי' אין תחית המתים מן התורה הרי הוא אומר (במדבר טו ל) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה תכרת בעולם הזה עונה בה לאימת לאו לעולם הבא. נראה שהכותיי' זייפו את ספרי התורה ובמקום לתת להם כתבו לתת לכם להכחיש העולם הבא והשארות הנפש. ולכן אמרו שלא העלו בידם כלום שהרי הניחו הפסוק מהכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה. וזה שאחר שהאדם נענש בעולם הנשמות בהכרת נפשו מאי ענה בה. אלא שעל כרחם מוכרחים היו להודו' שעל העולה יבא אחר התחיה מדבר. השמיני ר' יוחנן אומר מנין לתחיית המתי' מן התורה שנאמר (שם יח כה) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן הכהן לעולם קיים שישראל נותנים לו תרומה מכאן לתחית המתים מן התורה. וגם היא תשובה נצחת כ"א אהרן לא נכנס לארץ והתרומות הם ממצות התלויות בה איך אמר קרא ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. אבל מכאן ראיה שאהרן קיים ועוד חזון למועד בזמן התחיה אשר בו יקבל מתנותיו. התשיעי רבן גמליאל לצדוקים אשר שאלו להם מנין שהקב"ה מחיה את המתים מן התורה אמר להן דכתוב (דברי' ד ד) ואתם הדבקי' בה' אלהיכם חיים כלכם היום מה היום כלכם קיימי' אף לעולם הבא כלכם קיימים והראיה הזאת היא חלושה אבל הוא דק ואשכח שמלת היום מיותרת ומה בא להודיעם שהיו חיים ולכן פירש שהכונה שבהיותם דבקים בה' היו כלם קיימים וחיים פעם אחרת כמו שהיו אז לשעתן חיים. העשירי הלא הוא בפסוק (שם ו כד) ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה אח ה' אלהינו לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. וכן תרגם יונתן בן עזיאל לקיימותנא כזמן יומא הדין רצונו בתחית המתים. האחד עשר גם הוא להשקיט להם ממבוכתם הביא ראיה מהמקרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לתת להם לכם לא נאמר אלא להם מכאן לתחית המתים מן התורה והנה היא ראיה חזקה מאד. שאם האבות לא היו אז בעולם שכבר מתו איך אמר לתת להם אלא האמת יורה דרכו שהאבות עדיין מצפים עת יעמדו על רגליה' וכניסתן לארץ כאשר נשבע להם. השנים עשר הוא מה שאמרה תורה (שם לב לט) ראו עת' כי אני אני הוא ואין אלהי' עמדי אני אמית ואחיה, וכן תנו רבנן אני אמית ואחיה יכול תהא מיתה באחד וחיים באחד כדרך שהעול' נוהג תלמוד לומר מחצתי ואני ארפא מה מחיצה ורפואה באחד אף מיתה וחיים באחד מכאן תשובה לאומר אין תחית המתים מן התורה. והיא ראיה מוכרחת כי הנה הפרשה כלה תיעד לעתיד לבא באומרו הלא הוא כמוס עמדי כי קרוב יום אידם וכו' הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום. ומדאקדי' עוד מיתה לחיים שמע מינה דעל עסקי התחיה הכתוב מדבר ושאחר המית' אם יכרת הגוף עוד יחליף בעה"ב. השלשה עשר למר זוטרא ולאו מילתא זוטרתא היא. וז"ל מנין לתחית המתים מן התורה שנאמר (שם לג ו) יחי ראובן ואל ימות. יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעולם הבא. ויפה דקדק כי לא ראינו שברך כזאת לכל שאר השבטים ומדידענו שראובן חטא במעשה בלהה שפטנו שעל ענין הנשמ' הכתוב מדבר. ובאשר עשה תשובה התפלל עליו שלא יזכר לו עוד מעשה בלהה ויזכ' ויחיה ויירש טובה וברכה לחיי עולם הבא לאחר התחיה וכן תרגם יונתן בן עזיאל ייחי ראובן בעלמא הדין ולא ימות במיתותא דמייתין בה רשיעיא לעלמא דאחי הרי לך נגד הכופרי' בעיקר האמונה הזאת ואומרי' אין תחית המתים מן התורה שלש עשרה פסוקים הנחמדים מזהב וכדבש מתוקים.