תורת אמת היתה בפי ודעת המקובלים ז"ל בענין עונש הנשמה באשו של גהינם עם היותה זכה ורוחנית.
הן אלה קצות דרכי המקובלים ורז"ל על ענין השכר והעונש בגן עדן וגהינם מיוסדים על אדני פז ודברי התורה האלהית הנחמדים מזהב ומפז. אמנם עדין צריכין אנו לשאול מי נתן למשסה הנפש הזכה ואיך ישלוט האש הגשמי בנשמה הרוחנית ובאדם לרע לו. היוכל אש אוכלת אש לאכול את הדברים הרוחניים הדקים כנפש האדם. הירהב הנער בזקן והנקלה בנכבד. מי שמע כזאת ומי ראה כאלה. אמנם קורא נבון דע כי בין חכמי אומות העולם יש מי שגזר שכל מה שנאמר בענין אשו של גהינם הכל משל וחדה ושכל העונש תלוי במחשבה כי בראות נפש הרשע כי הבדילה ה' לרעה מכל הצדיקים וחסידים אשר שם כזוהר הרקיע מזהירים ושהיא לבדה שורש פורה ראש ולענה אינה זוכה להתענג מזיו השכינה אז מתעצבת אל לבה צרה ויגון תמצא. והעצבון והדאגה הזאת הם היסורים הגדולים אשר דרך משל כלו בשם אש הגהינם. ואל הדעת הזה נראה שנטה הרב בעל העקרים במאמר ד' פ' ל"ג באמרו וענין הצער והעונש לנפש היא כי כאשר היה האדם בחייו רודף אחר התאוות והדברים הגשמיים ותפרד נפשו מעשות רצון הש"י ותרגיל מעשיה כפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה הנה היא כשתפרד מן הגוף תכסוף לאותן הדברים שהרגילה ותטה אליהן והיא אין לה כלים להשיגם ומצד טבעה תטה להדבק בצורות העליונות הנבדלים מחומר ותשתוקק אליהן והיא אין לה התחלות ולמוד והרגל בעבודת הש"י ולזה משתוקק לב' הצדדין כאחד צד המעלה וצד המטה. וכאשר אין לה כלי' במה שתשיג צד המט' ולא הכנה במה שתשיג צד המעלה בזה יש לה צער מכאיב יותר מכל צער שבעולם ויותר משרפת האש ויותר מצער הקור והקרח הנורא ויותר מהכאות סכינים וחרבות ומנשיכת נחשי' ועקרבים ואין הצער ההוא אלא לנפש. ולא שישלוע בה האש כי אין האש שולט בדבר רוחני אבל היא בהיותה נמשכת אחר שני צדדים הפכיים תצטער בצער מופלג ע"כ דבריו. אמנם דרכי רז"ל רחקו ממנו והם נמנו וגמרו שיש גהינם למטה ושם נדונין באש ממש נפשות הרשעים ובאש שרוף ישרפו בשבת. אשר על כן הרמב"ן בשער הגמול שלו נתן אפשרות לזה ושם האריך מאד. והכלל העולה מדבריו שהאש שבגהינ' שנאמין בה שהיא שורפת הנפשות אינה כמו אש העולם הזה כלל לא האש שמשתמשין בה בגחלת ושלהבת ולא האש היסודית אשר בגלגל האש אלא דקה מזאת. וכמו שהקב"ה ברא את הנשמות בתכלית הדקות כך ברא המקום נקרא גהינם וברא בו אש דקה מן הדקה שאינו גוף נתפש והוא תופש הדברים הדקים ומכילם. וכמו שברא הנפשות הזכות בתכלית הדקות א יש ביכולתו לברא אש דקה מן הדקה להעניש ולכלות בו הנפשות החוטאות. והרב משהדיליאון כתב ז"ל ואמנם כבר התעוררנו בתחלה כי אותו המקום שהנשמות יוצאות מתוכו מכח הנהר היוצא מעדן אותו המקום ממש הוא מקבל כח ושפע מאותו האש היסודי ומכח אותו השפע הנשפע מתוכו יש בו יכולת לאכול אש אחרת כענין אומרו כי ה' אלהיך אש אכלה אל קנא אש אכלה ממש כי יש אש אוכלת אש וכמו שהמקום הזה אוכל אש מכח האש היסודי כך אוכל ממש כח שהיא גדול מרוח בני אדם עכ"ד. והרב ר' מאיר גבאי בספר עבודת הקדש פירש דבריו באומרו כי מאחר שהמשכת האש ההיא מהאש היסודית העליונה לגהינם של מעלה וממנו לגהינם של מטה עדין היא בתקפה ובגבורתה לשרוף ולכלות הנפשות. ואנחנו לא נטה ימין ושמאל מהקבל' האמתית הנמצא בזוהר. ולכן הט אזנך לי ושמע אמרתי כי השרש הזה הוא מסודות התור' ומהדברי' אשר ה' גלה סודו אל עבדיו הנביאים. ואומר ידוע הוא מדעת הרשב"י ונמשכו אחריו כל המקובלי' שכל הנשמות קודם שירדו לזה העולם מתלבשים בגוף ובדיוקן שעתידים לעמוד בעולם הזה. וכן תמצא בזוהר פרשת ויחי ז"ל ר' חזקיה פתח גלמי ראו עיניך וגו' האי קרא אוקמוה בכמה אתר אבל ת"ח דכל אינון נשמתין דהוו מיומא דאיתברי עלמא כלהו קיימין קמי דקב"ה עד דלא נחתי לעלמא בההוא דיוקנא ממש דקיימי בהאי עלמא דאיתחזון לבתר בעלמא וההוא חיזו גופא דבר נש דקאים בעלמא דא הכי הוא לעילא וכדין בשעתא דנשמתא זמינא לנחתא בעלמא ההוא נשמתא בההוא דיוקנא ממש דקיימא בהאי עלמא הכי קאים קמי קב"ה ואומי לה קב"ה דתטור פקודי אורייתא ולא יעבור על קיומי' ומנלן דקיימין קמיה דכתיב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי וגו' עמדתי ודאי ובג"כ גלמי ראו עיניך עד לא איתחזי צלמא ועל ספרך כלם יכתבו דהא נשמתין דיוקנא דילהון כלהו בספרא כתיבין ע"כ. עוד כזה ראה וקדש בפרשת לך לך ואלו הם דבריו. ומי צור מבלעדי אלהינו הא אוקמוה דלית צייר כמה דקב"ה דאיהו צייר שלים עביד וצייר דיוקנא גו דיוקנא ואשלי' לההוא דיוקנא בכל תקוניה ואעיל בה נפש עלאה דדמי לתקונא עילאה בגין כך לית צייר בר קודשא צריך הוא. ושם ידבר עמנו שבעבור זה אמרו רז"ל שה ראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו ושכל הנשמות שהיו עתידים לבא בעולם באו להר סיני והכל אמת כי אדם הראשון ראה הנשמות באותו הדיוקן ממש שעתידים לבא ובאותו דיוקן באו להר סיני. והגם שכתוב ואת אשר איננו פה עמנו הטעם הוא מפני שלא היו רואין אותם. והאריך הרשב"י בזה והכלל כי יש גוף דק עד מאד בו מתלבש הנשמה טרם בואה לעולם. וברוח הזה בתכלית כל איברי האדם בצלמו אבל הם דקים בתכלית הדקות. ולא מכללא איתמר אלא בפירוש איתמר בפרק חזקת הבתים ר' בנאה הוה מציין מערתא כי מטא למערת א"ה יצתה ב"ק ואמרה נסתכלת בדמות דיוקני בדיוקני עצמה לא תסתכל אשר בודאי נאמר על הגוף הדק הזה. ולמען ידעתי נאמנה שעוד תאוה נפשך לדעת הדברים האלו על בוריין אציג' נא לפניך דברי הרי"א בספרו הנפלא הכי קרא שמו מפעלות אלהים מ"ח פ"ו וז"ל. וראוי שתדע שלכל הרוחניים שהאציל הקב"ה מעצמו נתן הקשר מה עם גשם מהגשמם. וזה כדי להחיות העול' הגשמי ולקשור אותו עם השכל האלהי באופן שיהיה העולם כלו קדש לה' מכיר כל אחד את בוראו ומהללו שזהו התכלית האלהי בבריאה. ואי אפשר שיכיר הגשם לאל הבורא אותו אם לא בהתקשר עצמו ניצוץ אלהי שכלי נאצל מהבורא ולכן היו כל הנמצאים השכליים נקשרי עם הגשמי' בקשר מה ובהם יעשו פעולותיה' מהם נקשרים עם הגלגלים השמימיים ומניעי' אותם ומהם עם הכוכבים הפועלים מה שבכאן ומהם יש לה הקשר עם גשמים אחרים רוחניים. וכן הנשמות המה בבריאתם הראשונה נקשרות עם גשמי' דקים רוחניים מהטבע השמימיי בלתי מושגים לחוש הראו'. והנשמות לא יתפרדו מאותם הגשמים הדקי' הרוחניי' כל ימי עולם אם קודם בואם לגוף ואם בהיותם עמו. וגם אחרי הפרדם ממנו. והגשמים ההם הרוחניים נקראי' בדברי שלמה רוח בני האדם לפי שאין הרוח ההוא כמו הרוח החיוני אשר בשאר הב"ח כי רוח הב"ח ונפשו הוא הוה בהתהוותו. והמהוה אותו הוא נפש העולם המשפעת הכחות ההוות ונפסדות. ולכן אין לאותו נפש הכח ורוח פעל ההשכלה האלהי' הנצחית כי לא ימצא זה אלא בנפשו' והרוחות הנבראות הנאצלות ממנו יתברך בתחלת הבריאה שהם מהטבע השכלי והאלהי ובכלל שהם פעל האומן העליון ונפשות הב"ח והצמחים וטבעי הדוממים וצורותיהם הם מעשי ידי אחד ממשרתיו מהם השכל הפועל. ואצל חז"ל הוא סנדלפון כאמר' מלאך יש בארץ וסנדלפון שמו וכו' ועל ההבדל הגדול הזה שיש בין רוח בני אדם לרוח הב"ח שזה קודם להוית הגוף ונשאר אחרי הפסדו במקום העליוני' וזה מתהוה עם הגוף ונעדר בהפסדו אמר גדול החכמים ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה בארץ. כי זה הרוח האנושי הוא מהטבע השמימיי וממחוז הדברים העליוני' מתנועע תמיד תנוע' סבובית מעצמו כגרמי' השמימיים והכוכבים. ולזה אמר אפלטון החכם שהנפש תתנועע בעצמה תנועה סבובית בהיות' בגוף גם בהיותה חוץ מן הגוף אם קודם בואה אליו ואם אחר הפרדה ממנו ושבזאת התנועה תשיג עצמות' ותכיר את בוראה והוא הפועל העצמי בה ושלמותה כל ימי השמים על הארץ. והוא באמת מאמר מדעי ראוי היה לשכמותו תלמיד מתלמידי ירמיהו הנביא ע"ה. והגשם הזה הרוחני הוא נושא לנשמה השכלי' והוא הרוח אשר בלב האדם שלא ימשכו בלבד ממנו הפעולות והרוחניות והחיוניות וההרגשיות כמו שיעשה רוח שאר הב"ח אבל גם הפעולות האלהיותהם השכליות המציירות שלמות האל ומעשיו והמלאכי' הרוחניים ופעולות המעלה הנמשכות אחר השכל ולכן יתנועע תמיד זה הרוח החיוני בלב ובשריגים תנועה סבובית אשר יקראוה הרופאים תנועת ההתפשטות וההתקבצות. ואין זה הרוח החיוני אשר בלב האדם מכלל הרוחות ההויה והמתילדים מן הזרע מדקות הליחות והנתכים מן החום הטבעי אבל הוא רוח אחרת מטבע השמימיים בא לגוף עם הנפש האנושית לצייר אותו בראשונה בבטן המלאה ואחרי כן לגדלו ולהנהיג מציאותו בפעולות ההכרחיות לקיומו והאלהיות לשלמותו כל ימי חלדו והוא אינו אם כן הוה בהתהוות הגוף ולא כלה ונתך כן כשאר חלקי הגוף ורוחותיו אבל הוא המהוה הגוף האנושי עם כל חלקיו והוא המוליד בו החום מתנועתו הסבובי' כמו שיולידהו השמש והגרמים השמימיים בעולם כי הוא מטבע אותם הגשמים העליונים הטהורים ובתנועתו הסבובית שיתנועע בתוך חדרי לב האדם יתנועעו שאר הרוחות ההויה אשר עם הדם בשריגים תנועה סבובית גם כן אלא שאינה שלמות הסבוב בתנועתו בתוך הלב כי הם משרתיו עושי רצונו הוים ממנו ונמשכים אחריו בתנועתו כל ימי שבתו בתוך הלב. ובצאתו משם פנה הודו והדרו של הגוף ונחה שקטה התנועה ההיא שבלב ועמה תנועת הגוף כלו וכלו כל הפעולות הגשמיו' והשכליות לפי שהמנהיג האלהי עם והנשמה הנשואה בו חלף הלך לו. והנה חז"ל כנו זה הנושא הגשמי בשם רוח לפי שהוא רוחני ודק עם היותו גשמי. וכנו הענין האלהי ר"ל השכל הנשוא עליו בשם נשמה להיותה נאצלת ויוצאת ממנו יתברך כיציאת הנשמה מפי האדם ולמורכב משניהם ר"ל נושא ונשוא קראו נפש. ולזה יחסו בגוף האדם התנועות כלן אל הרוח לפי שהתנועה היא מיוחסת לגשם במה הוא גשם. והפעולות השכליות יחסו בלבד אל הנשמה ושאר הפעולות טבעיות והרגשיות יחסו אל הנפש להיותן מורכבות מטבע תנועה שמימיית ומטבע מכיר ויודע מוחשיו ופעולותיו ולהיות שני חלקי הנפש הרוח והנשמה אמרו חז"ל נשמות ורוחות שעתידים להבראות שהוא חבור הנושא הרוחני והנשוא השכלי יחד. ואמר הנביא כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי ואמר נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה שיחס תנועת האנשים ההולכים אל הרוח. ומפני שהרוח בתנועתו הוא המצייר גוף העובר במעי אמו ונותן תמונה לאבריו ראויה לעשו' פעולותיו והנשמה היא הנותנת ההבנה והשכל לכן אמר איוב ברוח אל עשתני ונשמת שדי תבינני. ואחרי מות האדם תשאר נשמתו עם מרכבת רוחו. אם במקום קדוש מהעדן שהוא מקומו הטבעי אשר ינוח בו. והוא מקום השכר אשר בדרך השאלה וההמשל קראוהו חז"ל בשם גן עדן כנוי למקום העונג אשר עם השם ועליו נאמר רוחו ונשמתו אליו יאסוף. ועל הרוח ההוא עם הנשמה אמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנ' ואם במקום מתנגד לטבעו הוא מקום העונש אשר יכסוף עלותו משם אל מקומו הטבעי ולא יכול כי הוא בנחושתי העונות ואחוז בחבלי הפשעים אשר שמו אותו בבור. וזהו המקום שקראו גהינם ויתמיד שם הרוח עם הנשמה כפי גמול חטאתיו וכמו שיתבאר במקומו ע"כ דברי הרי"א. גם הרב ר' אליעזר אשכנזי בס' מעשה בראשית פ"ב קיום הדעת הזה וקצור דבריו שהקב"ה ברא קודם ברגע א' יסוד דק פשוט וממנו ברא השמים וכל צבאם והארץ שהם הארבע יסודות ומן הארבע יסודות נבראו כל הנבראים בהתמזגותם אבל בריאת האדם היה מן היסוד הדק הפשוט ההוא כמו שממנו ברא גשם צבא השמים והיסודות. ועל כן כאשר צוה תוצא הארץ נפש חיה לא הוציאה האדם עם היות גם הוא נפש חיה אבל הקב"ה עשה גולם מן העפר כמו שנאמר וייצר וגו' מן האדמה והלביש את התמונה שעשה מאותו היסוד ההוא קיימת והתמונה ההיא יאות להיותה נצחית והוא הגוף אשר עם הנשמה יקבל השכר הנצחיי וכן ח"ו הפכו. והביא ראיה לדבריו ממאמר איוב עור ובשר תלבישני באשר שם נראה שזולת הגוף היה שם תמונ' שהלביש אותה בעור ובשר ולכן כאשר ימות הגוף שהוא הלבוש תשאר התמונ' מן היסוד הדק ההוא קיימת גם הוא הביא ראיה מדברי חז"ל שאמרו בענין העונש משל למה הדבר דומה לחיגר וסומא וכו' שודאי לא אמרו כן על הליחות העצמות והגידים והבשר שעל אלו אמרו רז"ל מרבה בשר מרבה רמה אבל על התמונה הנשארת מעוטפת בנפש חיונית. וכן בענין השכר אמרו העולם הבא אין בו לא אכילה ושתיה ואם לא היה שם גוף כלל מי לא ידע שאין אכילה ושתיה במה שאין בו פה שינים חיך וגרון אבל כוונתם לומר שיש שם גוף ושאין שם אכילה ושתיה והגוף הוא מה שהונח מהיסוד הדק ההוא. גם הרב רבינו בחיי בפרשת ויחי כתב ז"ל יעקב אבינו לא מת אך נשאר קיים בגוף ובנפש הגוף הזה הוא הגוף השני הדק שבו הנפש מתלבשת בצורת גוף ויש לו ממש אבל הוא דק עד מאד מתלבשת בו לעיתות מזומנות והוא מערב שבת לערב שבת או מיום הכפורים ליום הכפורים הוא משוטט בעולם בשליחותו של הקב"ה ומתראה למי שהוא חפץ בו כי הראשון הגס נחנט ונקבר כפשוטו של מקרא. וזו היא כונת החכם שאמר מקרא אני דורש שנא' הנני מושיעך ואת זרעך מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים כלו' מה זרעו בחיים בגוף ובנפש אף הוא בחיים בגוף ונפש והוא הגוף שהזכרתי עכ"ד. ראה נא איך כלם כא' הסכימו שיש איזה גוף דק עד מאד אשר בו מתראים הנשמות לבני אדם והרוחות מספרות זו עם זו כאשר עוד יבא בע"ה והוא הצלם הנזכר בנעים זמירות ישראל באומרו (תהלים לט ז) אך בצלם יתהלך איש והמפרשים פירשו באופנים רבים כי לא ידעו מה הוא והאמת שהוא הגוף הדק הנזכר אשר בו הולך האדם אל בית עולמו וחביב הוא האדם שנברא בצל'. ועתה קורא נבון שמע נא מה שהעתיק החכם הכולל האלהי מהר"ר ישר מקנדיאה בספרו מצרף לחכמה מס' יוחני המדקדק בהקדמתו לספר הנפש ותראה איך גם כן הפילוסופים הקדמונים קבלו הדעת הזה ממנו. ז"ל הנפש הזנה נפסדת ונשארת בגוף ולא כן המרגשת הקורא נפש בהמית שהיא נבדלת ממנו יחשוב שאחר יציאת הנשמה מהגוף ישאר לה עגלה או נושא לנשמה מגוף רוחני או אויריי שגם הוא מורכב מד' יסודות. ויקרא אמנם אויריי לפי שרובו מן האויר כמו שיקרא גופני עפריי שרובו מן העפר ושלזה הגוף יש כח ההרגשה. ואתר זה שאל שם בחכמה ודעת מה ההכרח שיביאנו להאמין שיש לנשמה הגוף הנ"ל ומנין לנו שיהיה בו כח ההרגשה כבעלי חיים. והשיב לפי שהכל מודים ויתבאר גם כן בראיות שהנשמה אחר נסיעתה מן הגוף תרד לגהינם לקבל עונשה על רוע מעלליה שעשתה בחברת הגוף לפי שההשגחה האלהית לא בלבד מקפדת על מציאותנו אלא עוד גם כן על טוב מצבנו על כן יפקוד על הנפש החוטאת שנטתה מהדרך הישרה וירדה מטוב מצבה להחזירה ולתקנה ויחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וזהו על ידי יסורין הממרקין ומנקין בגהינם. וידוע שהבלתי גשמי א"א שירגיש ויתפעל ואיך אם כן תוסר הנשמה ותענש. ועל כרחנו לומר שיוצמד לה גם אחרי הפרדה מהגוף הראשון איזה גוף שיהי' נתך מהחום או נקפא מהקור ומתפעל מהאיכות הפועלות בו ומרגיש בפירוק חבור עד שמצר דבקות הנשמה תהיה גם היא כואבת ומצטערת כאשר יקרה לה כאן באלו החיים שבכל צרתנו לה צר כי חליינו היא נושאת ומכאובינו היא סובל' והיא מחוללת מפצעינו מדכאה ממכותינו כי כל איש אשר בשרו עליו יכאב נפשו עליו תאבל בהכרח בהיותה קשורה בו והיו לבשר אחד. ואיזה גוף א"כ יתחבר לה. זה הגוף אי איפשר שעינינו רואות שנפסד וישב העפר על הארץ כשהיה אם לא שיצמד לה הגוף האויריי שקוראי' עגל' הנשמ' שבו כמו בנושא תשכון היא והתפעליותי' ר"ל המדות שבנפש הבהמית כמו הכעס והתאוה והגאוה כו' שעכ"ל שלא יפרדו הימנ' המדות הללו שאם תמאן היותם בה תפטרנה מכל ההפעלו' וזה לא יתכן עד שתטהר ותנקה מטומאתה ותתחרט על מה שעשתה ותתן לבה להנקות מאותן הפחיתיו' שאז יחד עמהן תתפשט ג"כ מהגוף או העגלה הנ"ל ובתנועת עצמה תגביה ותעלה למעלה כי אין לה גואל פודה ומושיע שיעלנה זולתה כאשר היא ברוע בחירתה הורידה והשפילה עצמה מגדולתה שכל תנועתה היא מעצמה ובהעלותה למעלה תכף יתחבר לה גוף שמיימי ודבק בה אשר לא ופרד. ומחוייב היותו גוף מזהיר כככבים שבהיו' הנשמ' חלק מחלקי העול' יתחייב הוות לה ג"כ חלק מפעולות העולם ולא תהי' בטלה ולפי שמטבעה להיות תמיד בתנועה בלי נפישה יתחייב שתהיה פועלת תמיד בלי הפסק ולזה מחוייב היות לה גוף תמיד שפעולתה בו תמיד ותהי לו סוכנת ומחיה אותו ועל כן צריך שיהיה מגשם נצחי שמיימי זהיר כזוהר הרקיע למען אשר יתקיים לנצח ולא יפרד לעולם ועד. מבואר א"כ שצריך להניח גוף רוחני שבו ישכנו הכחות הגופניים ר"ל הכעסני והתאוני וכן הכח המבין ר"ל הדמיון והחוש שכל אלו משכנם ברוח שאם הבהמיי' נבדלים כנ"ל מכ"ש המעולים שהם כחות ההיכר שיהיו נבדלים מהגוף העכור ונשארים בגוף הדק הזה שהוא הנושא שלהם הגם שנחשוב שבהיותו בחיים מתנוצצים ממנו אלו הכחות אל הגוף העכור כאשר נראה שהכח המבין מציץ ניצוציו בגוף שהכעס מרתיח ומעורר הדם שבלב והתאוה מניע הכבד וכן הכח החושיי מאיר במוח וממנו תרד ההרגשה והתנועה דכך הגידים לכללות אברי הגוף כידוע לרופאים וכו'. עד כאן דבר הפילוסוף. וראה גם ראה איך לא בלבד קיים הגוף הרוחני הזה בהיותו מרגיש הקושיא שהנחנו אלא עוד כדברי חכמי האמת גזר שעל כל פנים צריך לצרף הנשמה קודם שתכנס בג"ע וזה אי אפשר עד שתנקה בגהינם מכתמיה. גם ראית בעיניך איך אפלטון קרא לגוף הזה אויר שמימיי בהיותו בתכלית הדקות. סוף דבר הגוף הדק הזה נקרא בפי הרי"א ומפרשי' אחרים רוח בהיותו נושא לנשמה וא"א שיפרד הנשוא מהנושא על כן נזכרים יחד איוב אמר רוח אל עשתני ונשמת שדי תבינני. ישעיה נותן נשמ' לעם עליה ורות להולכים בה וכן כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ועם זה נחה שקטה קושייתנו יען אמרנו שבנשמה השכלית לא ישלוט האש הגשמי אם לא באמצעות הרוח הגשמי הדק שהוא מרכבה אליה. ואל אמת פועל צדק ואמת יורנו נפלאות מתורתו אמת.