כ"כ המ"א בסי' קס"ז ס"ק כ"ז וא"ר שם ובסימן קצ"ג ול"נ דהתם מיירי מדינא דש"ע שא' מברך ומוציא אחרים וא"כ צ"ע אם מצטרפין דכיון דרוכב כמהלך דמי אבל למנהגינו שכ"א מברך בהמ"ז וגם אין כאן הזכרת השם לבטלה אלא שבח נ"ל דיכולין לזמן אבל המ"א בסי' קצ"ג ס"ק ח' כ' דאפי' אם רצו לברך כ"א בפ"ע אינם רשאים לזמן אלא אם כן מצטרפין יחד ובאמת הראיה מתלמידי דרב קלוש די"ל שהיו מצערין על שלא ידעו הדין על אמיתתו ואי לאו האי סבא באמת היו עושין כן וא"כ אין ראיה גם מסימן קצ"ה וגם י"ל דתלמידי דרב היו מסתמא רבים והיו חוששין להזכרת השם:
מ"א בסי' קצ"ג ס"ק ז'. וצ"ע דאינו דומה כלל דבשלמא הכא שלא יכול לשמוע ברכת הזימון שפיר אמרינן דיזמנו בג' אבל כשיוכל לשמוע ברכת הזימון מי התיר לעבור על מצוה זו ולעשות מצוה אחרת ופשיטא היכא שלא ישאר י' ויתבטל אף מהאחרים זימון בשם ואף שי"ל דדומה לסי' נ"ה שכ' רמ"א בהתחיל קדושה עבירה לצאת ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו אבל אם נשארו י' מותר לצאת י"ל דהכא כיון דאמרינן חייבין לזמן חמיר טפי ועיין בא"ר סי' ח' דלא כט"ז שם ועכ"פ כשלא ישארו י' בודאי אסור: