בכדי לברר הדברים האלו. בסי' קע"ד סעיף ו' כתב הש"ע דעל יין שלפני המזון א"צ לברך דבהמ"ז פוטרתו ואפי' אין לו יין בתוך הסעודה. וכתב הרא"ש הטעם דכיון דבא להמשיך תאות המאכל הוי מחמת הסעודה ולפ"ז ה"ה ביי"ש דבא לפתוח כמש"כ הט"ז. ואף שהמ"א שם ס"ק י"א כתב דאין כוונתו לפתוח. נ"ל דהכל תלוי בדעת האדם וטבעו. והא"ר כתב דגם שאר משקין באים לפתוח ודומין ליי"ש וליין. ונ"ל דהכל לפי הענין דאם האדם צמא ידוע דא"א לאכול וא"כ הוי ודאי כלפתוח. אמנם בעיקר הדין שכ' המ"א דלפתוח א"צ לברך אחריו הוא דעת הרא"ש. אבל הרשב"א חולק בזה וס"ל דמה שאכל קודם נט"י לא שייך כלל לסעודה אפי' בא להמשיך כדאיתא בחי' רשב"א הביאו הב"י סוף סי' קע"ז. וז"ל ואפ' מסתפק בדברים הבאים לפני סעודה ודעתו לאכול פת די"ל שהן כדברים הבאים לאחר הסעודה או כבתוך הסעודה שאף הן מעוררין התאוה וגורמין ברבוי המזון ולפי הסברא סברא הראשונה עיקר ונ"ל שמחלוקת בירושלמי א"ר זעירא אכלין ענבין ולא מברכין עליהם בסופא לא שיש בדעתם לאוכל פת רבא כו' בעי אהין אכל סלת ובדעתו למיכל פיתא מהו מברכא עליה דסילתא בסופא רבנן דקסרי פשטין ליה צריך לברך בסוף וכן נראה עיקר עכ"ל הרשב"א. וכתב הב"י בשם מהר"י אבוהב דמיירי קידם נטילה עכ"ל (ותימה גדולה על הב"י ורמ"א שלא הביאו דין זה בש"ע) עכ"פ הרי להדיא דלרשב"א לא מהני מה שבא לפתוח. ומה שכתב המ"א וא"ת והא מסעד הוא ט"ס וצ"ל ועוד דהא מסעיד והוא טעם של רשב"א. אך הרשב"א כתב טעם זה על יין שבתוך המזון ושלאחר המזון כמו שכתב בהדיא. כיון ששותה בתוך סעודה של קבע אבל ביין שלפני המזון י"ל דלרשב"א צריך ב"א ואפי' ביש לו בתוך המזון כמו שנכתוב בסמוך בשמו ואף שהר"י לא כתבו בלשון רשב"א נראה דגם דעתו וטעמו כרשב"א. ואף שהרשב"א בחי' פ"ג שאכלו הביאו הב"י ס"ס ר"ח כתב דברכת המזון פוטר מעין ג' דיין מיזן זיין היינו בדיעבד שבירך כבר אבל לכתחלה י"ל דאסור לסמוך על ברכת המזון וא"ל דכיון דיין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון וא"כ ממילא ברכת המזון פוטרת אותו כמש"כ מ"א סי' קע"ד ס"ק י"ד ורמ"א בסי' רצ"ט וכ"כ הב"י בסימן תע"ב גבי ב"א של טיבול ראשון דכיון דברכת ירקות פוטר המרור א"צ לברך ב"א נ"ל בודאי הרשב"א חולק ע"ז שהרי בסי' תע"ג כתב הב"י בשם תשובת רשב"א דצריך לברך ברכה אחרונה על אכילת ירקות דטיבול ראשון. אלא שכתב שלא יברך תיכף אלא יברך לאחר ברכת המזון כדי לפטור גם ברכת ירקות ע"ש. הרי להדיא דאע"ג דפוטר מ"מ צריך ברכה אחרונה. ומה שכתב הב"י שם שהמ"מ כתב בשם הרשב"א שלא יברך לאחריו כוונתו ע"כ שלא יברך תיכף כדאיתא בהדיא בתשובת הרשב"א וכ"מ דעת רמב"ן ור"ן שנכתוב בסמוך. ואמנם בסי' רצ"ט משמע דרמ"א הכריע דאם אינו פוטר צריך לברך אחריו משמע אבל כשפוטר אינו צריך לברך אחריו. אך עדיין י"ל דכוונת רמ"א דכשאינו פוטר לכ"ע צריך לברך אחריו. וכשפוטר עכ"פ יש פלוגתא ועוד די"ל דיין שאני כמש"כ הרא"ש דבא לפתוח ובדיעבד יש לסמוך על הרא"ש דכל שבא לפתוח אפי' אין לו בתוך המזון א"צ ברכה אחרונה ואמנם אם אין בא לפתוח צ"ע מה דינו והנה המ"א שם בס"ק י"ד כתב דצ"ע אם שתה כשיעור משאר משקין קודם נטילה לדידן דס"ל דא"צ לברך על משקין בתוך הסעודה וא"כ צריך לברך ברכה אחרונה. וכתב דלדעת המאור א"צ לברך אם שותה ג"כ בתוך הסעודה. והיינו מ"ש המאור על דברי רי"ף שכתב דצריך לברך ברכה אחרונה על ב' כוסות. והקשה עליו שהרי ישתה עדיין בתוך הסעודה ויפטר היין שבתוך הסעודה. ותירץ המאור דהרי"ף מיירי באין לו יין בתוך הסעוד"ה וא"כ עקר דעתו למשתי. אבל ביש לו יין בתוך הסעודה ברכת המזון פוטר. והגאונים כתבו דברכת המזון פוטר מעין ג' ע"ש. וס"ל להמ"א דכוונת המאור דאם אין לו בתוך המזון א"כ כבר עקר דעתו ולכן צריך לברך. אבל ביש לו דאז לא עקר דעתו ולכן א"צ לברך אפי' כשאינו פוטר. וצ"ע דלדעת מ"א אין חילוק בין יין לשאר משקין. וא"כ למה הוצרך כמאור להביא ראיה מן הגאונים שכתבו דברכת המזון פוטר מעין ג' והא העיקר לדעת מ"א אם יש לו דאז לא עקר דעתו אלא ע"כ דדוקא ביין ויש לו דאז ברכת המזון פוטר כמו שכתבו הגאונים. אבל בשאר משקין אפי' ביש לו דוקא אם היה צריך לברך בתוך האכילה ואז היה המשקה שקודם נטילה פוטר מה שבתוך המזון ואז הוי כמחמת הסעודה לדעת תוס' ורא"ש. אבל לדידן דבלא"ה א"צ לברך א"כ אין שייך כלל לסעודה ולכ"ע אין ברכת המזון פוטר. וכן מוכח מרמב"ן ור"ן שהשיבו על דעת המאור דלא קיי"ל כהגאונים אלא בדייסא ע"ש. ולדעת המ"א לא צריך המאור לראיה זו מן הגאונים כלל. א"ו מוכח כמו שכתבתי וא"כ היה נראה דלכ"ע צריך לברך אפי' ביש לו. ולכן עכ"פ צריך לחזור על זה דאחר ברכת המזון יאכל או ישתה כדי שיברך ברכה אחרונה ויכוין לפטור גם אלו כמש"כ המ"א. דהא לכ"ע ברכת המזון אינו פוטר ברכת בנ"ר כדמוכח נמי מרשב"א שהבאתי. ואמנם באוכל לביבות וכיוצא קודם נט"י ויאכל ג"כ בתוך הסעודה אע"ג דבלא"ה א"צ לברך עליהם בתוך הסעודה וא"כ ל"ש אלו שקודם נט"י לסעודה. מ"מ בזה י"ל לדעת המאור דא"צ לברך אחריהם וכן משמע קצת בר"ן ורמב"ן שם כמ"ש דברכת המזון פוטר מעין ג'. והא דבאין לו דמודה המאור. וכן משמע מרמב"ן ור"ן דצריך לברך היינו משום דכיון דעקר דעתיה למשתי. אבל ביש לו כיון דלא עקר דעתיה למשתי הוי כולה שתיה אחת וכן משמע ממה שכתב רמב"ן בשם רבי שרירא וז"ל אבל לאחריו אמאי מחייבינן על כל חד וחד הא יתיב ודעתיה אשאר כוסות הללו. וא"כ ה"ה באוכל לביבות ודייסא ומיני טיגון וכדומה ודעתו לאכול תיכף או אפי' בדיעבד שלא אכל תיכף כיון שיאכל בסעודה מאותו המין א"כ היה דעתו לאכול עוד אותו המין ובאלו לכ"ע ברכת המזון פוטר כמו שכתבתי בכלל מ"ז ס"י. ואף שכתבתי דברי רשב"א שכתב להדיא בהדין דאכל סלת דצריך לברך. י"ל דמיירי שלא יאכל בתוך הסעודה רק פת ובשר ועקר דעתו מאותו מין ונתחייב בברכה אחרונה. אבל כשיאכל באמצע סעודה ג"כ אותו מין י"ל דגם הרשב"א מודה דא"צ לברך. ועוד נ"ל דאפי' לא אכל בתוך הסעודה ולא בירך מקודם ברכה אחרונה עד שבירך ברכת המזון א"צ לברך ברכה אחרונה וכדעת רב עמרם שהביא רמב"ן שם דאם קדם ובירך על מזונו יצא. ואף שהרמב"ן שם חולק עליו היינו ביין דס"ל דג' דברים אינו פוטר מעין ג' דיין. אבל דייסא דלכ"ע פוטר וכן כל מיני קמחין מודה. אלא דאם אין לו בתוך הסעודה א"כ עקר דעתיה מזה וצריך לברך ואסור לו לסמוך לכתחלה על ברכת המזון אבל בדיעבד יצא דברכת המזון פוטר. אך אם אין דעתו לאכול תיכף בודאי צריך לברך ברכה אחרונה ובזה מיירי עובדא דר"ק שהביא המ"א בסימן רס"ט ס"ק ו'. וכן משמע דעת רי"ץ גאות שהביא שם הרמב"ן אבל בדעתו לאכול תיכף ויש לו ג"כ בתוך הסעודה נראה דאפי' אם אכל כזית אפ"ה א"צ לברך ברכה אחרונה ויסמוך על ברכת המזון. וכן נ"ל ובזה תבין כל דברי שכתבתי בכלל זה: