בא"ר סימן א' ס"ק ט' כתב וז"ל ויש להסתפק אי מצטרפים נמי לרוב מה שפתוח בנקב שמכניסין הידים כשאין למלבוש בתי ידים דלכאורה מדלמד הב"י רוב זה מדין בגד של עור וכנפיה של בגד בסעיף ד' ושם משמע אף שיש בין בגד לבגד עור מצטרפין וגם בש"ע סי' שס"ב ס"ח בפרוץ מרובה על העומד מצטרפים הפרוצים עכ"ל. והנה אף לדבריו אסור לברך מספק ואסור לצאת בו בשבת לחומרא כדאי' שם סעיף ז' ולדעתי יותר קרוב הדבר שאינו מצטרף וראיה לזה ממ"ש הב"י בסי' י'. וז"ל יש לדקדק במלבושים שלנו שפתוחים לפניהם מלמעלה למטה שהרי יש להם ד' כנפות ומיהו במלבושים שלמטה יש לדחוק ולומר דכיון שאנו חוגרים אותם הוי להו כסתומים משם ולמעלה עכ"ל. הרי מה שחוגר באמצע חשוב לעשותו סתומה משם ולמעלה וכן ממה שכתב הלבוש הביאו המ"א ס"ק י"ב דאין לעשות קרסים למטה מהחגור דהוי כסתום דאף שבתה"ד כ' דלא הוי חבור אא"כ נכפפים מאד עכ"פ מוכח דלא מצטרפין מה שיש בין קרס לקרס דאטו הלבוש מיירי דוקא שהסמיך הקרסים תכופים יחד אע"כ דאם מחבר המקצת באמצע מבטל עכ"פ הפתוח ופשיטא נקב זה שהוא לצורך לבישה וכן משמע מתשובת מהרי"ק שהביא הב"י בקאפ"ע שהיא פתוחה שקובעין בו אשטרינג"ה תחת אצילי ידיו דלא מהני להיות כסתום כיון דרובה פתוח תחת אשטרינג"ה ע' במהרי"ק שרש קמ"ט משמע אבל מה שלמעלה חשוב כסתום ומה שהביא ראיה מסי' שס"ב נ"ל דאינו דומה כלל דהתם כיון דפרוץ מרובה אין כאן מחיצה ולא משום דמצטרפים הפרוצים וראיה מעירובין ט"ז ג' מדות במחיצות כו' מנ' עד ד' אם היה פרוץ מרובה אף כנגד העומד אסור פירש"י דלא אלים עומד פחות מארבעה להתיר כנגדו מד' ולמעלה אפי' פרוץ מרובה כנגד העומד מותר ולא אמרינן שיצטרפו הפרוצים לבטל העומד אלא ע"כ היינו טעמא בסי' שס"ב דאין כאן מחיצה להתיר אע"ג שאין הפרוצים מצטרף דעכ"פ גם העומד אין מצטרף וע' בסוכה דאין אומרים לבוד אלא באויר ביניהם אבל כשיש דבר המפסיק לא אמרינן לבוד עכ"פ אזלינן בו לחומרא דחייב בציצית ואין מברכין עליו ואסור לצאת בו בשבת:
בסימן י' במ"א ס"ק י"א כתב דלכרמלית אסור וצ"ע שהרי בסי' ש"ג סעיף כ"ג פסק הש"ע דכיון דהוא איבעיא דלא אפשיטא ולכן בר"ה אסור ובכרמלית מותר הרי דמותר להוציא לכתחלה כיון שאינו אלא מדרבנן וכמ"ש שם הרי"ף והא"ר כתב דאספיק' ל"ג רבנן והלשון אינו מדוקדק וצ"ע:
כ"כ המ"א ויש להביא ראיה לדבריו מסי' י' סעיף ג' בכפל קרנות טליתו וקשרם אעפ"כ לא נפטרה שסופה לחזור ובזה מתורץ משבת כ"ח בפתילת הבגד דקיי"ל דקיפול מוומיל דש"ה דאין סופה לחזור אך צ"ע מזבחים י"ח ע"ב וכ"פ הרמב"ם בפ"ח מהלכות כלי מקדש הלכה ד' דבגדי כהונה הארוכין יותר מדאי והגביהן ע"י אבנט ועבד עבודתו כשרה ואם היו כמדתו וסלקן ע"י אבנט והגביהן למעלה עד שלא היו כמדתו פסולה דאבנט מיגז גייז פירש"י שחותך היתר. והא התם דעתיד לחזור ואפ"ה אמרינן מיגז גייז והתם מדמה הש"ס לציצית וצ"ע וא"ל משום שבשעה שהטיל הציצית בבגד עדיין לא נכפל ז"א דאין התלייה מעכב אלא הקשירה כדאיתא בסי' י"א סעיף י"ב וסעיף י"ג בסופו ועכשיו נ"ל דלק"מ שהרי דינו של מ"א מוכרח מסס"י י' סעיף ג' בקשר קרנות טליתו ולכן צריך לחלק דבשלמא בבגדי כהונה שלא הקפידה התורה על מדת הבגד כמה יהיה ארכו ורחבו רק שיהיה הבגד כמדת הכהן ולכן שפיר אמרי' גייז ואין ר"ל כאילו נחתך דהא מסקינן שם כדאיתא דמי רק משולשין פסולין לפי שאינו כמדת הכהן משא"כ בציצית דהקפידה התורה שיהיו הציצית על כנף הבגד ושיהיה לא פחות מגודל ולא יותר מגודל וא"כ אע"ג שנתקצר ע"י הקשירה הרי עתיד לחזור: