שאלה ליל טבילה שחל בסוכות אם מותר לישן חוץ לסוכה כדי לקיים מצות עונה:
תשובה אם הוא מצטער בזה דבר פשוט דמותר לשמש חוץ לסוכה ואף שיש להסתפק שהרי הכתוב קראו אכילה כמ"ש כי אם הלחם אשר הוא אוכל וכתיב אכלה ומחתה כו' ועכ"פ לא גרע מטיול וכן משמע בערבין דאמרי' מה דירה איש ואשתו והני כהני כו' ופי' רש"י דא"א להזדקק לנשותיהם משמע דעיקר הא דאמרי' איש ואשתו היינו לתשמיש מ"מ כ"ז באינו מצטער אבל במצטער בודאי פטור אם א"א לו לשמש בסוכה וכיון דמותר לשמש נ"ל דמותר אז לישן כל הלילה בביתו וא"צ לילך לסוכה אחר התשמיש דומיא דהיה ישן בסוכה וירדו גשמים דקי"ל דאם ירד ופסקו הגשמים אין מטריחין אותו לעלות עד שיעור ויאיר ואף שהר"ן בסוף פ' הישן כתב דדוקא בהיה אוכל בסוכה וירד כו' אבל אם לא אכל עדיין רק שירדו גשמים ואכל בביתו ופסקו נראה מסברא דמטריחה אותו ומ"מ למעשה אינו סומך ע"ז ונידון דידן ג"כ דומה לזה נ"ל דע"כ לא מסתפק הר"ן אלא באכילה כמ"ש בהדיא היה אוכל אבל בשינה נ"ל דאינו מסתפק כלל אלא כיון שעשה ברשות ושכב אין מטריחין אותו שהרי בירד מחמת גשמים לכ"ע אע"פ שכבר קם משנתו ולבש בגדיו ל"א לא יהא שלא עלה עדיין אע"ג דלאכילה בכה"ג לאחר שכבר גמר אכילתו לכ"ע צריך לעלות לסוכה והיינו ע"כ משום דיותר מצטער לטלטל עצמו בלילה יותר מביום וא"כ ה"נ וכוותיה ועוד שהריטב"א בחי' סוכה שם כתב בפשיטות דאפי' לא ירד אלא שמתחלה אכל בביתו מחמת גשמים דאין מטריחין ומשמע דלמעשה קאמר:
ואמנם כ"ז במצטער ובזה אין חילוק בין ליל טבילה לשאר לילות וכמ"ש רמ"א סימן תרל"ט ואמנם ההיתר שכ' הט"ז משום שהאשה מצטערת והוא חייב לשמחה לא זכיתי להבין דבגמרא ל"א אלא נשים בראוי להן בבגדים ונ"א ברבוי תשמיש ואף דאמרינן בפסחים ע"ב חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה ואפילו במעוברת ושלא בשעת עונתה רק כשהיא מתאוה לו כפירש"י שם נ"ל דר"ל דאז הוא חייב בעונתה וקם בלאו דלא יגרע אבל לא מצינו שעונה תהיה מ"ע וכ"כ הרמב"ם ריש הלכות אישות ובפי"ד שם וכ"כ הסמ"ג והיראים והחינוך שהיא מצות ל"ת דעונתה לא יגרע וא"כ כיון דחייב בסוכה א"כ לא חל עליו הלאו דומיא דתלמידים יוצאים שלא ברשות וכתב הר"ן הביאו התוי"ט וכ"כ כל הפוסקים כיון דעונה הוא הכל לפי מה שהוא אדם ולכן יכולים לבטל למלאכה ולת"ת וכן צ"ל בי"ד סימן קפ"ד דהיוצא לדרך צריך לפקוד אשתו ואם לדבר. מצוה א"צ שמא יתבטל ממצוה וצע"ג מאי בכך אדרבה כיון דחייב בעונה וכשהיא מתאוה לו אזי היא עונתה כדאיתא בפסחים וא"כ אף בשלא זמן עונתה חל עליו המצוה לקיים עונה ומה בכך שיתבטל ממצוה אע"כ היכא דאיכא טעם בדבר לבטל העונה אין חל עליו כלל הלאו דלא יגרע וא"כ אין חילוק בין ליל טבילה לשאר לילות (עיין במ"א סי' תקע"ה) ונ"ל ראיה לזה שהרי מפרישין כה"ג קודם יוה"כ ולא משגיחין אם יהיה ליל טבילה בתוך ימי הפרישה אף שלא יכול לצאת מן המקדש מ"מ תבוא אשתו אצלו כדפריך הש"ס מביתו למה פירש תבוא אשתו אצלו וע"ש ברש"י ומשני משום חשש בעלמא ע"ש ואם היה בזה עקירת לאו היאך כח ביד חכמים לעקור לאו אע"כ כשהבעל אינו פנוי בין מחמת מלאכה או טירדה דמצוה לא חל עליו כלל העונה הן אמת שמדברי הסמ"ק סימן רפ"ה כתב ומשמע מדבריו להדיא דעונה היא בכלל מצות ושמח את אשתו אבל כל הפוסקים כתבו דדוקא בשנה ראשונה הוי מ"ע דושמח. ולפ"ז כיון דיש עליו חיוב סוכה אין כאן מצות עונה כלל וא"כ אם אינו מצטער אף שהאשה מצטערת י"ל דחייב בסוכה ואמנם אם נאמר דמותר לבעול חוץ לסוכה וא"כ י"ל שפיר דחל עליו לקיים עונה אם מתאוה לו וכ"ש בליל טבילה דהא אין לו שום טעם לפטור עצמו מזה וכיון שכבר שכב א"צ לטרוח לעלות וצ"ע:
בח"א סוף סי' י"א כתבתי בשם רי"ו דבפטור ועושה הוא פלוגתא אם יברך כ"כ א"ר בשמו ועיינתי ברי"ו דכ"כ בסומא ונשים דאינם מצווים כלל ורוצים להתחייב א"ע משא"כ בזה שמצווה ומשמים נדחה י"ל שפיר דאסור לברך לפי מש"כ רמ"א בסי' תרל"ט דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר והוא מירושלמי ברכות סוף פרק היה קורא ובשבת במתני' ב' וא"כ קשה הא דאמר ר"י עבידנא יו"ט כיון דנקרא הדיוט אע"כ דסומא שאני וה"ה נשים כ"כ הט"ז שם דהמברך מברך לבטלה אך צ"ע מירושלמי ריש פרק מי שמתו והביאו התוס' שם תני אם רצה להחמיר ע"ע אינו רשאי מפני כבודו כו' מוכח דבלא"ה מותר להחמיר על עצמו והא התם קורא ומתפלל ומברך ואיך יברך כיון שהוא פטור וצ"ע. ולפ"ז מה שכתב המ"א ר"ס נ"ח דחולי מעיים פטור מתפילין ואסור וראיה מחולין ומכתובות אינו מוכרח דיש לומר דלא הניח משום שהוא פטור וצ"ע: