כתב המ"א סס"י תקמ"ה דכל שמותר לכתוב מותר לתקן הקולמוס והדיו דליכא כ"כ מלאכה אבל לחפור נברכת הכובסין לכבס דבר המותר לכבס אסור וא"כ משמע כל שיש מלאכה גמורה אסור ונ"ל דכוונתו דתיקון הקולמוס אין בו טירחא כ"כ דאטו המתקן קולמוס והשורה דין בשבת לא יהיה חייב וא"כ כיון דטווית חוט אחד בידו אין בו טורח כ"כ נ"ל דמותר ומכ"ש כשמשנה קצת וכן מוכרח חילוק זה שהרי בסי' תקמ"א סעיף ב' דאע"ג דמותר לארוג המטות אע"פ כן אסור לגדל החבלים עיין שם במ"א וע"כ משום שהוא טורח גדול:
אף דלכאורה מדברי רי"ף ורא"ש שכתב הב"י סוף סי' תקל"ב משמע דוקא לשתות לרפואה שאינו בשבת אלא משום שבות משמע דמלאכה גמורה אסור נ"ל דליתא שהרי הקזת דם הוא מלאכה גמורה כדאיתא בהלכות שבת במלאכת שוחט ואפ"ה מותר להקיז דם לבהמה בחה"מ כדאיתא בסי' תקל"ו וכ"כ תוס' בהדיא במ"ק ד' י' וא"כ כ"ש לצורך גוף האדם דאין לך דבר אבד גדול מזה והא דתני בתוספתא שותין מי דקלים כו' היינו משום שרצה לאשמועי' שבראשונה היו אוסרים אפי' בזה וצ"ל שהיו סוברים דדוקא מה שהוא לצורך אוכל נפש מותר ובוודאי לא מיירי בחולי הכולל כל הגוף דזה אפי' בשבת מותר אלא באדם בריא עד שבא ר"ע והתיר זה אפי' לבריא אבל במקום חולי לא גזרו כלל ולכן אני תמה על המ"א דכתב ס"ס תקל"ב פי' שמותר לשתות כו' דלענ"ד אפי' מלאכה גמורה מותר לצורך רפואה ואם בא לאשמועי' דאפי' לבריא מותר מ"מ לא הו"ל לכתוב ולפרש מה שכתב בש"ע כל רפואה מותר פי' שמותר לשתות אלא הו"ל לכתוב דגם זה מותר: