הקשה המ"א בסי' תקל"ז ס"ק י"ד דהא אדרבה בשכר עדיף דאמרינן נכרי אדעתא דנפשיה עביד וכתב וז"ל כיון דמלאכת מחובר הוא אפילו בקצץ אסור. אלא כיון שמזבל אינו מלאכה גמורה אם עשה הנכרי מעצמו א"צ למחות עכ"ל ע"ש. ודבריו צ"ע שהרי בס"ק י"ב כתב המ"א בשם הנ"י דזיבול השדה הוי תולדה דזורע או חורש. וע' בהלכות שבת במלאכת חורש ס"ק א' שכתבתי דלכו"ע המזבל שדהו בשבת חייב משום זורע או משום חורש כדאיתא בירושלמי להדיא דכל שהוא לייפות הקרקע חייב. וכ"פ הרמב"ם בפ"ז מהלכות שבת הלכה א' ובאמת דברי הנ"י הם מדוקדקים שכתב וז"ל אין מדיירין שמכניסין בהמות לשדה כו' וכל הלילה מטיילות עד שמזדבלת כל השדה ואסרו אף על פי שאינו בידים מפני שנראה כמזבל והמזבל מתולדות זורע או חורש עכ"ל. וא"כ נראה שיש ט"ס בדברי המ"א ס"ק י"ד וצ"ל אלא כיון שמדיר אינו מלאכה גמורה אבל ודאי מזבל לידים הוי מלאכה גמורה ואסור להניח הנכרי לעשותו ואינו מותר רק לדייר וז"ל הנ"י שם ביו"ט במזונות לאחר יום טוב יתן לו מזונות דמזונות לא מחזי כשכר ממש וכיון דמדייר אינו למלאכה גמורה שרי עכ"ל. ונ"ל מה שכתב הנ"י דלאחר יו"ט יתן לו מזונות ס"ל כראב"ד הביאו הש"ג שם דבי"ט אסור לאכול עמו ע"ש. ומיהו הנ"י כתב שם דגם דבחוה"מ לא יתן שכר רק אחר המועד דוקא (אסור) וגם דברי הלבוש אינו מדוקדק שכתב מפני שנראה כמזבל בעצמו עיין שם: