הב"י הקשה על הרמב"ם דבהדיא אמר בפסחים ק"כ דדוקא בזמן המקדש אין שמחה אלא בבשר אבל בזמה"ז דוקא ביין והא"ר השיג מגמרא זו על המ"א בסי' רמ"ט ס"ק ו' ובאמת המ"א הביא ראיה גמורה מסנהדרין ע' דאיתא בהדיא דבבשר יש שמחה אף בזמן הזה ולכן נ"ל שהרי הרמב"ם כתב אע"פ שהשמחה האמורה בתורה הוא קרבן יש בכלל אותה שמחה לשמוח כל א' בראוי לו וא"כ הא דאיתא בפסחים ר"ל בזמן המקדש לא יצא ידי שמחה אפי' כשישמח הרבה אלא דוקא בשלמים ובזמן הזה יוצא ידי שמחה אף ביין לבד או בבשר לבד שבכל זה יש שמחה והא דאמר אלא ביין ה"ק בזמן הבית אין שמחה אלא בשלמים ובזמן הזה אין שמחה אלא ביין וה"ה בבשר ועיקר בא לאשמעי' דאע"פ דבזמן הבית לא היה מקיים שמחה ביין אלא דוקא בשלמים משא"כ בזמה"ז ובזה מדוייק ל' הרמב"ם שכתב והאנשים אוכלין בשר ושותין יין שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא ביין ולא כ' בקיצור שאין שמחה אלא בבשר ויין אלא להורות דמ"ש אוכלין בשר ושותין יין ר"ל או בשר או יין דבכ"א יש שמחה עכ"פ: