כלה בלא ברכה. היינו ברכת חתנים אע"פ שכבר בירך ברכת אירוסין אפ"ה אסורה לבעלה עד שיברך ברכת חתנים בשעת החופה וכ"כ בטאה"ע סימן נ"ה וז"ל האשה משנתארסה אע"פ שהיא כא"א לחייב הבא עליה אינה חשובה כאשתו שהרי אסור לבוא עליה וכתב הב"י הטעם כדאיתא במס' כלה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עכ"ל:
כנדה. לאו דוקא דהא נדה אסורה מדאורייתא וכלה בלא ברכה אינה אלא מדרבנן וכ"כ הבית שמואל בסימן נ"ה לשיטת הרמב"ם דכתב אירס וכנס לחופה ולא בירך ה"ז נשואה גמורה ובנדה פסק הרמב"ם דלא מהני חופה וכ"כ בשו"ע סימן ס' בשם הרמב"ם א"ו הא דקתני כנדה לאו דוקא. מיהו כתב הב"ש די"ל דרמב"ם סבר הא דקתני כלה בלא ברכה היינו חופה ונקרא על שם ברכה אבל הברכות אינן מעכבן:
מה נדה שלא טבלה כו'. הלשון דחוק דנדה היינו כל זמן שלא טבלה והיאך שייך לומר נדה שלא טבלה אסור כנדה דהיינו הך ואפשר ליישב ע"פ מ"ש תוס' במס' שבת דף י"ג בד"ה בימי ליבונך בשם ר"ת שהיו רגילין לטבול ב' טבילות אחת לסוף שבעה לראייתה שהיא טהורה מדאורייתא בהך טבילה ואחת בסוף ימי ליבון עכ"ל ולפ"ז יש ליישב הלשון מה נדה שלא טבלה ר"ל פעם שנית אע"פ שמדאורייתא טהורה אפ"ה אסורה לבעלה כנדה גמורה שלא טבלה כלל אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה. ולפ"ז מיושב נמי שמדמה לגמרי כנדה דהא נדה שלא טבלה שנית אינה אלא מדרבנן אף כלה בלא ברכה אסורה מדרבנן:
ויברכו את רבקה. במס' כתובות דף ז' ע"ב כתבו תוס' הא דילפינן ברכת חתנים מויברכו את רבקה אסמכתא היא דעשרה לא משתמע מהתם ולא איירי פשטא דקרא בברכת אירוסין:
ומנין שאפילו אלמנה כו'. גם בזה כתבו תוס' שם דאלמנה לאו דוקא דהא רות כשנשאת למחלון וכליון היתה עובדת כוכבים אלא כיון דבעולה הוי חשיב לה כאלמנה עכ"ל וגם בזה צ"ל דאסמכתא היא דהא בברכה זו שבירכו זקנים אינו מרומז ברכת אירוסין ונשואין וכ"כ הרי"ף בח"א: