א. רני ושמחי בת ציון. דורשי רשומות אמרו ר"ת רובץ דכשישראל רובץ בין המשפתים יש רנה ושמחה לבת ציון עכ"ד. ונראה דהנה כתיב לפתח חטאת רובץ על היצה"ר רובץ גי' רצח שהוא מבקש להרוג לאדם כדכתיב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו. ואם האדם רובץ בין המשפתים לעסוק בתורה אז ניצול מהיצה"ר ובמקום רצח נעשה רחץ שיעשה היצה"ר טוב ובזכות התור' תהיה הגאולה ואז רובץ ר"ת רני ושמחי בת ציון. ואפשר לפרש כי הנה האדם בתחי' למודו טורח ונקראת התורה תושיה שמתשת כחו. ואח"כ כשנעשה גברא רבא אז חכמת אדם תאיר פניו וכמשז"ל ע"פ לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה כלו' בתחילת הלמוד שאני למד כמי שמקבל עצה או תושיה ואח"כ כשאני חכם וזהו אני בינה אז לי גבורה. והנה בתחילת למודו שייך רנה ואח"כ שמחה. ועתה יאמר כי לעת"ל יהיה הרנה והשמחה בבת אחת שלא יהיה טורח ותכף ישמח ויהיה גברא רבא וז"ש רני ושמחי בת ציון בבת א' רינה ושמחה כי הנני בא ושכנתי בתוכך ולכן יהיה בנקל ולא יצטרך לטורח.
ב. כה אמר ה' צבאות אם בדרכי תלך ואם משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי וגם תשמור את חצרי. אפשר לרמוז במאי דקי"ל אין שבות במקדש ודעת מרן בכ"מ פ"ח דבית הבחירה דהיכא דאפשר לתקן לא דחינן שבות אפי' במקדש וז"ש אם בדרכי תלך דהיינו דיני התורה ואם את משמרתי תשמור דהיינו סייגים וגדרים וכמ"ש עשו משמרת למשמרתי דהם השבותים. וגם אתה תדין את ביתי עפ"י הדין דאין שבות במקדש ושם אין משמרת רק דין תורה וז"ש תדין את ביתי. אבל היכא דאפשר וגם תשמור חצרי דאפי' בבית המקדש היכא דאפשר לתקן לא דחינן א"נ במ"ש בעירובין דף ק"ג דאמר רב יוסף שבות דמקדש במדינה לא התירו ולפ"ז אפשר לרמוז דז"ש תדין את ביתי עפ"י הדין דאין שבות במקדש וגם תשמור את חצרי לומר דבמדינה לא התירו וכינה המדינה בלשון חצרי ועיין בס' ארעא דרבנן מ"ק אות ד' ור"ת אם בדרכי תלך ואם אבות. את משמרתי תשמור אמת. דזכות אבות והתורה מסייעין למי שמתעורר לעבוד ה' וזה רמז פ' ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' זאת ר"ת זכות אבות תורה כי הם עמודי התוך אשר בית ישראל נכון עליהם.