וטריפות שבכוליא ושבטחול לא מנו אותן בבהמה כדי שיהא כנגדן בעוף. פי' הכ"מ דטריפות אלו לא מנו אותן במשנה ולוי דתני כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף אטריפות שמנו חכמים במשנה קאי ולא אטריפות שאמרו האמוראים. ויש לי להביא ראיה לזה מהסוגיא דפרק אלו טריפות (חולין דף נ"ז) גבי הא דאמר רב שמוטת ירך בעוף כשירה והתוס' שם נדחקו הרבה דמשמע דדוקא בעוף מכשר ולא בבהמה ותקשי ליה ברייתא דתני לוי כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף עיי"ש. ולפי דברי רבינו דכאן לא קשיא מידי דלוי לא קאי אלא על טריפות שמנו חכמים במשנה ושמוטת ירך לא מנו אותן חכמים במשנה ושוב ראיתי שכבר כתב כן הרשב"א בתשובה סי' רצ"ד והת"ח כתב כן מעצמו ולא ראה תשובת הרשב"א:
ובזה נסתלק מ"ש הט"ז בסוף סי' מ"ג דמצינו לשון זה בגמ' דבי רב פפא מחו בכולייתא וקטלוה אתו לקמיה דר' אבא א"ל וכי להוסיף על הטרפות יש אין לך אלא מה שמנו חכמים. וההיא ודאי לאו אמתניתין קאי אלא על כל מה שמנו גם האמוראים וא"כ מנלן לחלק ולפרש שם בענין אחר ע"כ. ולק"מ דההיא סוגיא דשמוטת ירך הכריחו לרבינו לפרש שם בענין אחר. ועוד נראה דלא דמי ההיא דתני לוי דהויא ברייתא שסידר מדברי התנאים שלפניו דכה"ג פרש"י סוף פ"ג דביצה. וא"כ על כרחך שמנו חכמים במשנה וברייתא דוקא קאמר ואינו דומה להא דאמר ר' אבא שמנו חכמים דהוא הוה אמורא משא"כ חכמים דתני בברייתא על כרחך אינן אלא תנאים שהוזכרו במשנה וברייתא. ועוד דאף בלשון אמוראים מצינו דקרו חכמים רק למשנה וברייתא ולא לשמעתתא דאמוראי בנדה (דף י"ח) וכ"פ התו"ח בסוף פ' ג"ה. וכ"כ בספר באר שבע:
וכן יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרב פר"ח על רבינו מהא דקאמר בפ' אלו טריפות (חולין דף נ"ו) דמדמה ריאה דעוף לבהמה לענין טריפות אע"פ שאינן דומין לענין חיתוך אונות וא"כ נדמה נמי טחול דעוף לבהמה לעניין טריפות לחומרא. ולפי מ"ש לק"מ דלא דמי טריפות דטחול שלא הוזכר במשנה וברייתא משא"כ טריפות דריאה שהוזכר כבר במשנה: