שתה מעט וחזר ושתה אם יש מתחילת שתייה ראשונה עד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית מצטרפין ואם לאו אין מצטרפין. ועיין במגיד משנה שמיישב דלא תקשי מכריתות דתנן גבי טומאת גוויה בשתיית משקין טמאים שמצטרפין בכדי אכילת פרס כמו אוכלין וכאן כתב דשיעור צירוף משקין הוא בכדי שתיית רביעית דוקא. דשאני טומאת גוויה שהיא מדבריהם ועשו בו חיזוק. והלח"מ הקשה על זה דבכריתות תנא נמי גבי איסור ליכנס למקדש בששתה רביעית יין דשיעור הצירוף הוא בכדי אכילת פרס והתם הוי איסור תורה וא"כ תקשי על דברי רבינו כאן דאין עולה ישוב הנ"ל. ונראה די"ל על פי מ"ש הכס"מ ריש פ"י מהלכות תרומות בשם הר"י קורקוס לדעת רבינו דמחלק בין שתיית איסור לטומאת גוויה דבאיסורים מחייב על הנאת גרונו ולא מחשב שתייה הנאה בשהפסיק יותר מכדי שתיית רביעית ואינה כאכילה שנמשכת הנאתה בכדי אכילת פרס. אבל טומאת גוויה לאו בהנאה תליא מילתא דאפי' תחב לו חבירו נטמא גופו ולכך אין לחלק בין אכילה לשתייה ובתרווייהו מצטרפין בכדי אכילת פרס ע"כ. ולפ"ז אתי שפיר נמי קושית הלח"מ מההיא דשתה רביעית ונכנס למקדש דמצטרף בכדי אכילת פרס דהתם שייך ג"כ הטעם שכתב הכס"מ גבי טומאת גוויה דאיסור זה דכניסה למקדש שתוי נמי לאו בהנאה תליא. ולא משום הנאת שתייה חייביה רחמנא דהא אף אם שתה תחילה בהיתר אסור אח"כ ליכנס למקדש וכיון שכן דמי לאכילת איסור ולטומאת גוויה דמצטרף בכא"פ:
ויש להביא ראיה לרבינו דלפי דבריו אתי שפיר מאי דקשיא לרש"י בפסחים (דף מ"ד) ולתוס' בנזיר (דף ל"ו ע"ב) דאמאי פליגי רבנן בשכר המדי ולא מצרכי לבער אע"ג דדרך לשתותו ביחד ואיכא כזית של חמץ בתוך שיעור שהיית אכילת פרס. ולפ"ד רבינו מעיקרא לק"מ דגבי שכר שהוא משקה לא מצטרף בכדי אכילת פרס כלל אלא בשתיית רביעית ומסתמא ליכא שיעור כזית או רביעית מן החמץ בתוך שהיית שתיית רביעית מן התערובות ומשום הכי לא מצרכי לבערו: