Nachal Eitan on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei 1:3

יום הכפורים שחל להיות בשבת אסור בקניבת ירק. וכתב הרב המגיד מחלוקת בשבת (דף קי"ד ע"ב) ופסק כדברי האוסרים דאינון בתראי ותניא כוותייהו. ועיין בלח"מ שפירש כוונת הרה"מ דרבי מנא מייתי התם ברייתא סייעתא לדבריו ואע"ג דדחאה רבי יוחנן מ"מ רבי מנא סבר דלאו דחיה היא. ונדחק בזה דהרי ברייתא דתניא כוותיה דרבי יוחנן דמתיר מפורשת טפי ועל כן מסיק דעיקר הטעם שפסק כהאוסרין הוא משום דאינון בתראי. וכן ראיתי לבעל ההגהות [מיימוני] שכתב רק טעם זה על רבינו שפסק כאמוראי בתראי כרבי זירא ורב הונא ולא כר' חייא בר אבא א"ר יוחנן אע"ג דתניא כוותיה ע"כ. ומשמע דאילו כרבי זירא ורב הונא לא תניא והיינו משום דר' יוחנן דחאה לברייתא דמסייעא לרבי זירא ורב הונא. אמנם יש לי לכוון לשון הרה"מ דנקט נמי טעמא דתניא כוותייהו דנהי דדחאה ר"י מ"מ איכא טעמא רבה לדרבי זירא ורב הונא דלא חשו להך דחייא דר' יוחנן. והוא לפי מאי דמבואר בגמ' דשבת שם דברייתא דאוסרת יליף מדכתיב שבתון שבות ולמאי אילימא למלאכה וכגון במחובר והכתיב לא תעשה כל מלאכה אלא לאו אקניבת ירק שמע מינה ור' יוחנן דחאה דלעולם למלאכה ולעבור עליה בעשה ולא תעשה ותניא כוותיה דר' יוחנן דיום הכיפורים שחל בשבת מותר בקניבת ירק. ונראה דרבי זירא דלא חש לדחיה דר' יוחנן אזיל לטעמיה דס"ל בפרק אותו ואת בנו דאי איכא למדרש קרא דרשינן ולא מוקמינן ליה לעשה וכמבואר מדברי התוס' בחולין (ריש דף פ"א). ומשום הכי סבר נמי הכא כברייתא דאוסרת ודרש ליה מקרא דשבתון ולא מוקי ליה למלאכה דהכתיב לא תעשה כל מלאכה ולא מוקי ליה לעבור בעשה כיון דאיכא למדרשיה דאתא לקניבת ירק בתלוש. ור' יוחנן דמוקי ליה למלאכת מחובר ולעבור בעשה יתירא על הלאו דלא תעשה כל מלאכה על כרחך סבר כמאן דאמר דמוקמינן קרא בעשה טפי מלדרשא ולא סבר לדרבי זירא וכדמוכח בסוגיא דחולין (דף פ' ע"ב) דאיכא למ"ד הכי וכן משמע בפסחים (דף ס"ח ע"א) והארכתי בזה בחידושי שם (בדף מ"ה ע"א). ושם הוכחתי דרב אשי ג"כ סבר כרבי זירא דדרשינן קרא ולא מוקמינן בעשה. ולפ"ז שפיר כתב הרה"מ טעם לרבינו שפסק כדברי האוסרים משום דתניא כוותייהו. דנהי דר' יוחנן דחה אותה ברייתא מ"מ קיי"ל כר' זירא ואינך אמוראי דפסקו כמותה. דהא רב אשי ודאי ס"ל הכי וכמו שביארתי דהא תליא במאי דפליגי בעלמא אי מוקמינן קרא לדרשא או לעשה וקיי"ל דמוקמינן לדרשא:
ובהכי אתי שפיר ונסתלק ג"כ מה שתמה בעל יד אהרן בספרו מרכבת המשנה דמאי מהני טעם זה דתניא כוותייהו דהאוסרים הא כהמתירין נמי תניא. ולפי מ"ש איכא טעמא דלית לן למיחש לברייתא דתניא כמתירין. גם מה שתמה בספר הנזכר על טעם דהאוסרין אינון בתראי דהא לא קיי"ל הלכה כבתראי אלא מאביי ורבא ואילך. ולפי מ"ש לק"מ דבאמת גם רב אשי סבר כהאוסרין והוא אחר אביי ורבא. ומיהו גם בלאו הכי אתי שפיר לפי מ"ש לעיל בפ"א דברכות דדוקא היכא דאמר ליה התלמיד לרב הוא דאמרינן דאין הלכה כתלמיד קודם אביי ורבא אבל אם נחלקו כשני חולקין בעלמא הלכה כבתראי. והכא נמי דכוותה:
והנה לפי מ"ש מוכח דדעת רבינו הוא כמו שפירש רש"י בגמ' דמאן דדרש לאסור קניבת ירק משבתון הוה דרשא גמורה ולא אסמכתא בעלמא כמ"ש התוס'. ומה שהקשה הלח"מ ממתניתין דאין בין שבת ליום הכיפורים. י"ל דאתיא כמאן דמתיר קניבת ירק גם בשבת ואנן קיי"ל כמאן דאסר מטעם שנתבאר. ובלאו הכי מוקי גמ' ההיא מתניתין כרבי נחוניא דלא קיי"ל כותיה: