יראה לי שכך הדין בשתי יבמות הבאות מבית אחד והאחת מהן אסורה על יבמה משום שניה או חייבי לאוין אם חלץ לאסורה לא הותרה צרתה. ועיין במגיד משנה שהניח בצריך תלמוד לדעת רבינו הברייתא דאיתא בפרק כיצד איסור מצוה ואיסור קדושה פירוש שניות וחייבי לאוין חלץ לה או בא עליה נפטרה צרתה ורבינו כתב דחליצתה אינה מתרת צרתה. ואני אומר דרבינו יתרץ הך ברייתא כמו שמתרץ תלמודא בפרק רבן גמליאל (יבמות דף נ"ב) דמותיב התם לשמואל דאמר חליצה פסולה אינה פוטרת צרתה ותניא גבי נתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה והשניה נפטרה בחליצת ראשונה אע"ג דהויא חלוצה פסולה כיון שנתן גט. ומשני אמר לך שמואל כי אמרי אנא אליבא דמאן דאמר יש זיקה פירוש דלדידיה הוא דחליצה פסולה אינה פוטרת צרתה והא דתני דפוטרת סבר אין זיקה. ולפ"ז הכי נמי י"ל דהברייתא דפרק כיצד דתני גבי איסור מצוה ואיסור קדושה דחליצתה פוטרת צרתה סברה אין זיקה ולדידיה אפי' חליצה פסולה פוטרת צרתה אבל למאי דקיי"ל יש זיקה וחליצה פסולה אינה פוטרת הכי נמי אינה פוטרת:
[ושוב ראיתי שכן כתב להדיא בחידושי הריטב"א פ' הערל (יבמות דף ע"ט) דברייתא דקתני אם בעלו קנו היינו למאן דאמר אין זיקה דלמאן דאמר יש זיקה אפילו בדיעבד אם בעלו לא קנו דביאה פסולה היא וצריכה גט וחליצה ע"כ. ומיהו הרה"מ שלא כתב לתרץ כן אפשר הוא משום שנמשך אחר דברי התוס' שכתבו בפ"ק דיבמות (דף י"א ע"ב) בד"ה או היא או צרתה וז"ל אע"ג דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחין היינו דוקא כגון חלץ לאחיות (פי') [וכו'] או לבעלת הגט דלא נפטרה צרתה דהורע הזיקה וקלשה לה אבל בשאר דוכתי אע"ג דאסורה להתייבם כיון דהזיקה שלימה פוטרת ע"כ. ולפי דבריהם הברייתא דפרק כיצד אף למ"ד יש זיקה אתיא. אך הריטב"א שזכרתי על כרחך לא ס"ל כהתוס' ורבינו יסבור ג"כ כהריטב"א. אלא דבהא לא סבר כוותיה במאי דמוקי בעלו קנו כמ"ד אין זיקה ורבינו סובר דקנה לכו"ע ואין דינה כביאה פסולה וכמ"ש הלח"מ:
וראיתי בס' צד"א שכתב לתרץ קושיית הרה"מ על רבינו בדרך אחר ואין דבריו מחוורין כלל. ויש לתמוה עליו שלא כתב לתרץ דברי רבינו כמ"ש. והוא עצמו כתב סברא זו (בדף כ"ו ע"ב) דאפשר דתנא דברייתא זו ס"ל כמאן דאמר אין זיקה. ומתרץ בזה קושיית מהרש"ל ע"ד תוס' שם שלא הוכיחו מההיא ברייתא דחליצה גרועה מותרת. ואפשר דס"ל להמחבר הנ"ל דכמו דהתוס' אין מחלקין לפי האמת וס"ל דאף למ"ד יש זיקה פוטרת ה"נ אין חולק בזה. אך לא ראה דברי הריטב"א שזכרתי שחולק ע"ד התוס' וא"כ י"ל דה"נ ס"ל לרבינו]: