היתה היבמה אסורה על בעלה משום לאו או משום עשה וכו' הרי זו מותרת ליבם חוץ ממחזיר גרושתו משנשאת ומת שהיא חולצת ולא מתייבמת. וכתב הרב המגיד דצרת מחזיר גרושתו נפטרת בחליצתה של זו אבל לא בביאתה אם עבר וקרב עליה כדין אלמנה מן הנשואין לכהן גדול. וכתב עליו הכס"מ דנראה מדבריו דמחזיר גרושתו עובר בעשה ולא תעשה מדמדמי לה לאלמנה לכהן גדול מן הנשואין. ואינו יודע מנין זה שאיני מוצא בה אלא לאו בלבד ע"כ. ועיין בבית שמואל סי' קע"ד שכתב ליישב דברי הרה"מ דהיינו טעמא דמדמי מחזיר גרושתו לאלמנה לכהן גדול לדין זה שאין ביאת יבמה עליה פוטרת צרתה משום דאיכא בה קל וחומר אם במותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן ומטעם זה אינה ראויה ליבום מן התורה כמו אלמנה לכהן גדול ועל כן אינה פוטרת צרתה בביאתה. ונראה דמטעם זה גריעא ביאת מחזיר גרושתו מביאת אלמנה לכהן גדול דאילו התם צרתה הוא דאינה פוטרת אבל היא עצמה מיהא נפטרת בביאתה וסגי לה אח"כ בגט וכמ"ש בס' שער המלך לדעת רבינו דס"ל דאיסור אשת אח פקע מינה בביאתו ומשום הכי סגי לה בגט להתירה לעלמא כדין אשת איש בעלמא. אבל גבי מחזיר גרושתו נראה דאף עצמה אינה נפטרת בביאתה ולא סגי לה בגט דעדיין לא פקע מינה איסורא דאשת אח. דבשלמא גבי אלמנה לכהן גדול דאינה עולה ליבום משום דהוי עשה ולא תעשה ולא דחי לה עשה דיבום מכל מקום איסורא דאשת אח פקע מינה כשמת בלא בנים ולא קיימא אלא באיסורא דאלמנה לכהן גדול גרידא. משא"כ במחזיר גרושתו דאמרינן דאינה עולה ליבום מכח קל וחומר אם נאסרה במותר לה כל שכן לאסור לה משמע דעומדת וקיימא באיסורה הראשון ולא הותרה כלל וכיון שכן לא סגי לה בגיטא לחודא בלא חליצה:
ועל פי זה יש ליישב מ"ש רבינו בהלכות ממרים פ"ד דאם נחלקו חכמים עם הזקן ממרא בדין השקאת סוטה אם צריכה לשתות מים מאררים או אינה צריכה הרי זה חייב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר אינה צריכה לשתות מתייבמת. והקשה הכס"מ דאמאי חייב הזקן ממרא כשאומר שאינה צריכה לשתות ומתיבמת הא אף אם צריכה לשתות ואסורה ליבמה אין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת. וכן הקשה הלח"מ דאין איסור ערוה בסוטה מספק. ולפי מה שכתבנו דגבי מחזיר גרושתו איכא איסור אשת אח מכח ק"ו דבמותר לה נאסרה באסור לה לא כל שכן וא"כ הוא הדין גבי ספק סוטה איכא ק"ו זה וכדאיתא בפ"ק דסוטה (דף ו') ולפ"ז קיימא על יבמה באיסור אשת אח הראשון דבכרת. והא דצריכה חליצה וצרתה ג"כ מתייבמת הוא משום דלא אלים ק"ו למדחי לצרה וכדאיתא בפ"ק דיבמות (דף י"א) גבי מחזיר גרושתו והוא הדין דלא אלים לפוטרה מחליצה וכמ"ש תוס' שם אבל מכל מקום היא גופה באיסור אשת אח קיימא ולא יצאה מאיסור כרת הראשון דהיתה בחייו וקיימא גם עתה כשמת בלא בנים מכח ק"ו הנזכר. ואינו אלא גילוי מילתא לגבי דידה גופה דכיון דלא הותרה במיתתו ממילא קיימא בחיוב הראשון ומשום הכי כשמתירה הזקן ממרא להתייבם הרי הורה להתיר דבר שזדונו כרת ולכך חייב מיתה. אך מ"ש בס' מרכבת המשנה שם בזה אין דבריו נכונים ויתבאר אי"ה שם בהלכות ממרים בס"ד:
ומ"ש חכם אחד בזמנינו בתשובתו דמשום חיוב כרת דאשת אח בסוטה אין חיוב על הזקן ממרא משום דליכא ביה קרבן בשוגג משום דכשבא היבם עליה בשוגג הוה ליה טעה בדבר מצוה דקיי"ל דפטור אע"פ שלא עשה מצוה וכדאמר בפסחים גבי יבמתו נדה בעל פטור. ואין הנדון דומה לראיה דהתם מיהא טרוד בדבר מצוה דסבור שטהורה היא ומצוה לבועלה משא"כ גבי יבמה שהיא סוטה דאסורה לעולם ואין בה טרדא דמצוה כלל ולא עדיף ממל בשבת תינוק שלא הגיע זמנו דלא ניתן שבת לדחות אצלו וחייב:
Loading...
6:13
1
Loading...