הכל בלשון הקודש שנאמר ככה בלשון הזה. ויש לי להקשות טובא על דברי רבינו שכתב ראיה זו דככה דהרי לפי הסוגיא דסוטה (דף ל"ג) מבואר דרק ר' יהודה דריש מככה שיהא בלשון הקודש אע"ג דאיצטריך גם כן לעיכובא לומר דמעשה דחליצה ורקיקה מעכב וכמ"ש רבינו בדין י"ד דדריש כה וככה אבל לרבנן לא משמע להו למידרש מככה רק עיכובא אבל שיהא בלשון הקודש לא ילפי מככה אלא ילפי מגזירה שוה עניה ואמירה דגבי חליצה מעניה ואמירה דכתיב גבי ברכה וקללה דלוים והכי תנן במתניתין דהתם (בדף ל"ב) וא"כ אמאי שבק רבינו דרשא דרבנן וסתם מתניתין ונקט לדרשא דרבי יהודה:
ויש לי ליישב דעת רבינו דטעמו ונימוקו עמו על פי הא דאיתא בריש פ"ז דברכות (דף מ"ה) דאמר ר' שמעון בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן המברך שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול אלא בקולו של משה. וזה לא אתיא אלא אליבא דר' יהודה בסוגיא דסוטה הנזכר. דאילו לרבנן הא מסיק התם דאיצטריך להו בקול גבי משה למילף אלוים גופייהו דהוה בלון הקודש בגזירה שוה דקול קול ממשה וא"כ איך אמר ר' שמעון בן פזי שאין תלמוד לומר בקול גבי משה הא איצטריך לגז"ש. אלא על כרחך אליבא דר' יהודה קאמר דלדידיה לא איצטריך לגז"ש אלוים דהא יליף להו עניה ואמירה מחליצה כדאיתא בסוגיא דסוטה. וכיון דר"ש בן פזי דהוא אמורא סבר כר' יהודה משום הכי נקט רבינו לדרשא דידיה:
ובהכי אתיא לי שפיר גם כן מה שכתב רבינו בהלכות תפלה פי"ד גבי ברכת כהנים דין י"א דמשמע דיליף דהוי בלשון הקודש ממשמעות דכה והיינו כר' יהודה בסוטה (דף ל"ח) ולא כרבנן דילפי מגזירה שוה מברכת לוים. והיינו משום דאזיל לטעמיה שכתב כאן כר' יהודה וכבר נתבאר טעמו ונימוקו בזה ועוד כתבתי בהל' תפלה:
Loading...
4:8
1
Loading...