אין המים שאובין מטהרים הידים אלא בנטילה. והקשה הראב"ד הרי בעלי קריין טובלין בהן. והלח"מ הקשה על הראב"ד הא זה אינו רק לר' יהודה בברכות ורבנן פליגי עליה ובספר עצי אלמוגים השיג על הלח"מ דלרבנן נמי שאובין כשר לבעל קרי שהרי אמרו דסגי אף בט' קבין וכ"ש בטבילה בשאובין. ובאמת זו אינה השגה דכי מכשרי בט' קבין היינו בחולה דוקא אבל בבריא המרגיל דצריך טבילה אפשר דמצרכי במקוה כשירה. אלא הא קשיא על הלח"מ דיש ראיה להראב"ד ממתני' דריש פ"ח דמקואות וכ"כ הפר"ח בסי' פ"ח ועיי"ש שהכריח כן להלכה כהראב"ד מכח סתם משנה. ועוד דהני אמוראי דשקלו וטרו בברכות אליבא דר"י הכי ס"ל. ולי נראה ליישב דעת רבינו דלפי מ"ש אין ראיה מסוגיא דברכות לבריא דלא איירי שם רק בחולה ואי משום מתניתין דמקוואות ג"כ אין הכרע דאיירי בבריא דצריך טבילה אלא בחולה שטובל בשביל להוציא אחרים ואתיא כר"י דמצריך טבילה ולא מצריך במקוה אבל בבריא דצריך טבילה לכו"ע אין לנו דסגי בשאובין ומסתמא כעין דאורייתא תיקון. ויש להביא ראיה מדאיתא בתוספתא דמקואות כל מקום שאדם טובל בהן ידים וכלים טובלין בהן. אין אדם טובל בהן אין ידים וכלים טובלין בהן והובא במרדכי בשבועות ובב"י ביו"ד סוף סי' ר"א. ומשמע דידים שוה ככלים וכי היכי דהן אינן טובלין בשאובין כאדם הוא הדין ידים.