כל הנוטל ידיו וכו' מברך תחילה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר ע"פ התורה אשר יורוך. ועיי' בכ"מ דרבינו העתיק לדברי אביי דאמר מצוה גבי נט"י משום מצוה לשמוע דברי חכמים דאע"ג דרבא אמר מצוה לשמוע דברי ר' אלעזר בן ערך דדריש נט"י מקרא דוידיו לא שטף במים לאו דרשא גמורה היא אלא אסמכתא בעלמא וא"כ גם לרבא טעמא משום דמצוה לשמוע דברי חכמים. וכן נראה דעל כרחך הא דר"א בן ערך לא הוי דרשא גמורה דאורייתא דודאי לא פליג על בית הלל דאמרי דאין לנט"י עיקר מן התורה וכדאיתא בריש פ"ח דברכות (דף נ"ב ע"ב) ואי איתא דדרשא דראב"ע גמורה היא הרי יש לנט"י עיקר מן התורה ובכמה דוכתי מוכח דשום תנא אינו חולק אדבית הלל. וא"כ ש"מ דהך דראב"ע אינו רק אסמכתא בעלמא. והנה סברא זו דנט"י אין להן עיקר בדאורייתא כתב ג"כ הכ"מ לקמן בדין ט"ו גבי ספק בטהרת ידים טהור ובס' שער המלך אלא שלא זכר מקור לזה. וראיתי לבעל ס' שער המלך בהלכות מקואות שפקפק שם בדברי הכ"מ וגרם לו שחשב בדעתו שאין לדבריו עיקר בגמרא ומדעת עצמו הוא שכתב כן ונעלם ממנו הסוגיא דברכות שזכרתי דשם מבואר כדברי הכ"מ ז"ל.
ודע שמדברי רבינו דכאן קשה לי על מ"ש בעל פמ"ג בפתיחתו הכוללת לאו"ח בסוף חלק שלישי דלדעת רבינו יש חילוק בין דברים שעשו משום סייג אינו רק אסמכתא על לא תסור ולא דין תורה. אבל מצוה שתיקנו חכמים בפני עצמן כמו קריאת הלל ומגילה ונר חנוכה ד"ת ממש יש בו מלא תסור ומשו"ה אין מברכין וצונו רק על מצות דרבנן ולא על סייגים. ונט"י אע"ג דמשום סייג דסרך תרומה תקנו אפ"ה מברכין וצוונו הואיל ואסמכוה באסמכתא חשובה עכ"ד. והשתא לפ"ז תקשי דאמאי כתב רבינו לדאביי ולא זכר לדרשא דר' אלעזר בן ערך דמייתי רבא. דצריכה משום טעמא דחיוב ברכה ועוד דא"כ לאביי דמשמע דלית ליה הך דרשא כלל וכי נימא דלדידיה לא מברכינן על נט"י ודוחק גדול לומר כן. ועוד תקשי לפי דברי בעל פמ"ג מ"ש רבינו לקמן בפי"א דמברכין גם על מצות שאינן חובה כגון ערוב ונט"י. ומשמע דגם על ערובי חצרות מברכין. וכ"כ בהדיא בפ"א דערובין. והוא אינו אלא משום סייג כמ"ש שם בריש הפ' עיי"ש.
Loading...
6:2
1
Loading...