חבירים שהיו יושבים לאכול ויצאו וכו' לא הניחו שם אדם כשהן יוצאין צריכין ברכה למפרע. ועיין בכ"מ דהרא"ש בפרק ערבי פסחים הקשה על דעת רבינו והרי"ף שפסקו כרב ששת דסבר כרבי יהודה דאמר בברייתא שם במה דברים אמורים שאין טעונין ברכה בזמן שהניחו שם מקצת חבירים אבל לא הניחו שם מקצת חבירים טעונין ברכה וכו'. ואמאי כתב דלא סמכינן אשינויא דרב נחמן בר יצחק לרב חסדא דאתא כת"ק דר' יהודה דקתני סתמא דאין טעונין ברכה. ותירץ הכ"מ דכיון דקיי"ל כר' יהושע בן לוי דאמר בפרק זה בורר בכל מקום שאמר רבי יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים וכיון שכן לפום קושטא ליכא פלוגתא בין ר"י ות"ק וקשיא לרב חסדא אלא דשני רנב"י לר"ח דאפשר דאיהו סבר דבמה לחלק ואיהו סבר כת"ק. ומכיון דקיי"ל דבמה לפרש ממילא קם ליה הלכה כרב ששת עד כאן וראיתי לבעל ס' אבן העוזר באו"ח סי' קע"ח שכתב על דברי הכ"מ הללו דאישתמיט מיניה מ"ש הרא"ש שם בתוך דבריו דבברייתא במה דר' יהודה לחלוק לדברי הכל. ולפ"ז קושיית הרא"ש במקומה עומדת על רבינו והרי"ף דאמאי פסקו כרב ששת דאתא כר' יהודה דיחידאה הוא. ואני אפרש שיהיו דברי הראשונים קיימים דנראה דהדין עם הכ"מ דלא חש לדברי הרא"ש שכתב בפשיטות דבברייתא לדברי הכל לחלוק דאין זה מוסכם לפי גירסת הרי"ף בסוף פ' חלון דגרס בדברי ריב"ל דפ' זה בורר כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים ולא גרס במשנתינו וכן הרב המגיד בפי"ח מהלכות שבת העתיק סתם ולפי גירסא זו אפשר דאף בברייתא הוא לפרש. וכן הוא באמת דעת התוספות בסוף פ' חלון (סוף עירובין דף פ"א) ועיי"ש. וגם שיטת רבינו כן הוא וכדמוכח מדברי הכ"מ בפ"ט מהל' ע"א ובפ"ה מהלכות עבודת יוה"כ ופ"ט מהלכות טומאת מת. וא"כ שפיר כתב הכ"מ כאן לתרץ קושיית הרא"ש על רבינו והרי"ף לפי שיטתן גופייהו דס"ל דבמה לפרש בכל מקום. [וכן משמע בתוס' פ' ערבי פסחים (פסחים דף ק"ב ע"א) דאיכא למ"ד בסנהדרין דבכל מקום הוא לפרש וכ"כ להדיא בסוכה (דף מ') וכן משמע בפירוש הרשב"ם בבבא בתרא (דף קל"ב ע"ב) והוא מוכרח בסוגיא דהתם דקיי"ל הכי דאל"כ אמאי קאי בתיובתא אאמוראי מאימתי דר"י בברייתא ולא משני דחולק].
ואע"ג דהרא"ש גופיה העתיק ג"כ בסוף פ' חלון כגירסת הרי"ף ואפ"ה פשיטא ליה דכללא דקאמר ר' יהושע בן לוי דבמה לפרש לא הוי רק במשנה ולא בברייתא אע"ג דנקט סתמא ולא קאמר במשנתינו. וכן מצאתי שהקשה בס' קרבן נתנאל י"ל דהרא"ש אזיל לשיטתו שכתב בפרק מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ב) בפשיטות דאמרינן בפרק כירה אהא דכל מקום שאתה מוצא שנים חולקין ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא. והרי התם נקט סתמא בכל מקום ולא קאמר במשנתינו ואפ"ה מסיק בפשיטות דה"מ במתניתין ולא בברייתא ומשו"ה ס"ל להרא"ש דה"נ בהך כללא דריב"ל דקאמר כל מקום שאמר ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש אע"ג דנקט סתמא אינו אלא במתניתין. אך הרי"ף לשיטתו דהעתיק בפרק מי שהוציאוהו הגירסא בפרק כירה אההיא דהלכה כהמכריע דמסיק דלמא הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא. וכן הוא גירסא שלפנינו בגמרא דפרק כירה. ומשמע דלא פסיקא מילתא עכ"פ ואפשר דקושטא דגם בברייתא הויא כללא דהלכה כהמכריע (וכן הוא באמת דעת התוס' שם (דף ל"ט ע"ב) ועיי"ש ומדברי הכ"מ בריש הלכות בית הבחירה נראה דגם דעת רבינו כן הוא) וא"כ דאיכא למימר דלישנא דריב"ל בפ' חלון משמע נמי ברייתא טפי אית לן למפסק כרב ששת דלדידיה פשיטא ליה הכי. וזהו שכתב הרי"ף בפרק ערבי פסחים דלא סמכינן אשינויא דשני רב נחמן בר יצחק לדרב חסדא דמיקל לומר דא"צ ברכה למפרע כשיוצאין וכו'. משום דאתי כת"ק דר' יהודה אלא קיי"ל כרב ששת דאמר שצריך לברך. ולדידיה ודאי פשיטא ליה בדריב"ל דבמה לפרש אף בברייתא מדפסק כר' יהודה ולא חייש לספק ברכה לבטלה ש"מ דפסיקא ליה דת"ק דר' יהודה נמי סבר הכי דצריך לברך. ועוד י"ל דסמך הרי"ף ורבינו על הסוגיא דפ"ק דביצה (דף ט' ע"ב) דמוכח התם דבמה לפרש בכל מקום ומדברי התוספות שם משמע דבברייתא הוי אדרבא טפי לפרש מבמשנה עיי"ש [ובזה י"ל מה שתמה בעל יד אהרן בס' מרכבת המשנה על רבינו והרי"ף שפסקו כריב"ל נגד ר' יוחנן הא שמואל ג"כ ס"ל כר' יוחנן דבמה לחלוק והילכתא כוותייהו שהם רבים נגדו. וכן הקשה הפר"ח בס' מים חיים ולפי דברי התוס' דביצה שזכרתי לק"מ דבברייתא כו"ע מודו דלא אמר במה לחלוק].
Loading...
4:4
1
Loading...