ומדברי סופרים לברך על כל מאכל תחילה וכו' וכן מד"ס לברך אחר כל מה שיאכל וכל מה שישתה והוא שישתה רביעית ויאכל כזית. וכ"כ עוד רבינו בסוף פ"ג דאכל פחות מכזית ושתה פחות מרביעית לבסוף אינו מברך כלל. ושם כתב הכ"מ דטעמו דמשקין שיעורן ברביעית מדאשכחן בעלמא לעניין אכילת איסור דחייב בשתיית משקין אסורים ברביעית דומיא דאוכלים בכזית. והנה הכ"מ סתם דבריו ולא ביאר המקום אשר יאמר כי הוא זה שבו מבואר דחיוב שתיית משקין אסורים ברביעית. אמנם יש ללמוד כן מדברי רבינו בפי"ד מהלכות מאכלות אסורות (דין ט') ומשם מתבאר דלאו דוקא משקה ממש הויא שיעורא ברביעית אלא דהוא הדין לאוכלין שהמחן ועשה מהן משקין שיעורא ברביעית. וראיתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קל"ו שהקשה על זה והביא ראיות לסתור דעת רבינו והכ"מ כאן לעניין שיעור משקין באיסורין וברכה. ובאמת דבריהם נכונים ויתבאר אי"ה בריש הלכות חמץ דבאמת חד שיעורא הוא דלח רביעית הוא כזית ביבש וכדאמר רב יוסף בשבת (דף ע"ז) [ובזה נדחה מה שהביא ראיה דשיעור משקה בכזית מהא דאמר התם המשקין היוצא מהפירות כמותן. דאפי' תימא דמשקין שיעורו ברביעית הוי בכלל כמותן כיון דכזית ביבש הוי רביעית בלח ונמצא דאידי ואידי חד שיעורא הוא. וכן נדחה עפ"ז מה שהביא ראיה דגבי דם שיעורו בכזית ודם הוי משקה כדאיתא בירושלמי. ואינה ראיה לפי מ"ש דהתם נמי שיעור כזית אינו אלא כשהוא יבש וקרוש אבל כשהוא לח הוא ברביעית ותדע שהרי בסוף פ' חרש איתא בהדיא דדם שיעורו ברביעית והוא לכאורה סותר לכריתות דאיתא התם דדם שיעורו בכזית. אך לפי מ"ש אתי שפיר ואדרבא מכאן ראיה לדעת רבינו. וכן יש לפרש הא דאיתא בתוספתא דתרומות והעתיקה רבינו בהל' תרומות כשם שאכילתה בכזית כך שתייתה בכזית היינו כזית ביבש כאכילתה ובשתיה קושטא דהוי רביעית. וכך יש לפרש התוספתא דפסחים גבי חמץ ודיומא גבי יום הכפורים ובכריתות גבי חלב] ומזה קשה לי אמ"ש בס' גן המלך דאכילה ושתיה אינן מצטרפין משום דאין שיעורן שוה דזה בכזית וזה ברביעית. ומה שהביא ראיה ממ"ש תוס' בזבחים (דף ק"ט) י"ל דאיירי שם אליבא דר' מאיר ואיהו אפשר דסבר כסברת אביי בשבת שם אבל קיי"ל כר"י. וכן פסק בעצמו בספר גינת ורדים. והטעם מבואר בהל' חמץ.
ומטעמת אינה צריכה ברכה לא לפניה ולא לאחריה עד רביעית. ועיין בכ"מ שנראה מדבריו שעד רביעית דנקט היינו עד ולא עד בכלל דדוקא פחות מרביעית א"צ ברכה אבל רביעית בעי ברכה. וכך נראה ג"כ מדברי המעדני יו"ט פ"ב דברכות וכ"כ בצל"ח שם. ואינו מחוור דעל כרחך רבינו עד רביעית ורביעית בכלל קאמר מדנקט שא"צ ברכה לאחריה משום מטעמת ואי בפחות מרביעית בלא"ה א"צ ברכה לאחריה כמו שמבואר לעיל בסמוך. אלא ודאי דברביעית קאמר דא"צ ברכה לאחריה משום מטעמת והוא הדין לפניה בכה"ג נמי א"צ ומה שהקשה בס' עטרת ראש על דעת הפוסקים שמפרשים הא דאיתא בגמ' רב אמי ורב אסי טעמי עד שיעור רביעתא דהיינו עד ועד בכלל. ואמאי פירשו להקל הא קיי"ל דכל שיעורי חכמים הוא להחמיר והא ודאי לק"מ דדוקא במילתא דתנאי במשנה או ברייתא קיי"ל להחמיר אבל במימרא דאמוראי לא פסיקא לן וכמ"ש התוס' בפ' אלו טריפות (ריש חולין דף מ"ו) אלא הא קשיא לכאורה דמ"מ מיבעי לן התם במילתא דאמורא וא"כ ה"נ איכא לספוקי כאן. וזה כבר הוקשה לבעל מעדני יו"ט עיי"ש. ובאמת גם זה לק"מ דגבי ברכה דרבנן קיי"ל לקולא גם בספק דאבעיא שלא נפשטה כמ"ש הרי"ף והרא"ש בסוף פ"א דברכות. ולפי מ"ש הרשב"א והר"ן אההיא דכל שיעורי חכמים להחמיר דאינו אלא באיסור דאורייתא דוקא אבל בכל איסורי דרבנן מקילינן. ולפ"ז מעיקרא לק"מ קושיית המעדני יו"ט וספר עטרת ראש הנ"ל.
[אלא דקשה לי מסוגיא דעירובין (דף י"ב) גבי הא דאמר התם רב אחלי עד ארבעה פי' דמבוי שהוא יותר מארבעה עד ארבעה צריך לחי וקורה ומוכח התם דעד בכלל וארבעה צריך אא"כ שהוא פחות מד' א"צ ואע"ג דהוא דרבנן ובמימרא דאמורא ואמר לחומרא. ומיהו לתירוץ ראשון שכתבתי אתי שפיר דגבי מחיצות דערוב מחמירין בספק בעיא דלא איפשטא כמ"ש בס' קרבן נתנאל בערובין אבל להרשב"א קשה. אך בריש פ' כיצד משתתפין (עירובין דף פ"ב) משמע כהרשב"א דהא משני התם אליבא דרב אסי דהא דתניא קטן יוצא בערוב אמו עד בן שש היינו עד ועד בכלל והוא לקולא. ומיהו י"ל דגבי ערוב מקילין טפי מבשאר שיעורי דרבנן. ועוד י"ל דהתם איכא נמי חומר דהא מפסיד מצד אחר ובכה"ג אמר עד ועד בכלל כדמוכח בריש פ"ד דברכות (דף כ"ח) ועיי"ש בתוס' (סוף דף כ"ז)].