מיום ברא אלהים את האדם ויפח בו נשמה אצולה מכבודו, שלח את רוחו משמים. אל שוכני ארץ, והרוח מרחפת על ים התלאות, ותשקיט גלי המבוכה ותשם דבר בפי הנביאים, להם נתן אלהים לשון למודים להורות לבני האדם את הדרך הנכונה, ויעלו במעלות השכל אל חוג ההתבוננות, ויחזו את המעינים אשר משם יצאו נחלי קורות הזמן, ויבינו במקור כל מעש הנעשה על פני האדמה, ויכתבו את דברי הימים על ספר. ואחרי נפלו אבותינו באשמתם לפני בני עבודת אלילים ורוח הַנבואה אבדה , קמו בחסד עליון חכמים רואי פני התבונה ואוהבי צדק, אלה הסופרים בזמן פרס, יון, ורומי, אשר נלחמו מלחמות ישראל ויחרישו את אויביו; המה קראו ושנו וישכילו רבים בדרשותיהם ולקחי אמריהם, ויהי הלל בדורו, כעמוס בדורו, וחטר מגזע יהודה הנשיא כמשה שם משפט במרה, ובכל דור ודור עם כי רבו האוכלים והשותים, ופעל השם לא יביטו, כי חשבו חשבונות הכסף בשכבם ובקומם, ועם כי מעטו הודפי האמת וחושקי בתעודה, כי אחרי הבלי הזמן ילכו, לא נפסקה שלשלת חכמים יורשי הנבואה, אשר דברו אל לב קצרי רוח, וירפאו שברם, וספריהם מאירים ככוכבים בלילה; לאלה יחשבו סעדיה הגאון ושלמה הקטן וחכמי דורם בני תושיה. ואחריהם צץ מטה אברהם בן מאיר בן עזרא בצרות ותרבינה סרעפותיו, ובצלם קננו כל חכמי מזרח ומערב, ועוד לא בא שמשו של אברהם, והנה זרח שמשו של משה (בן מיימון), ויאר בקרניו את חשך מצרים ונהרו אליו עמים רבים, וילכו בעקבותיו שמואל (תיבון) ויצחק (לטיף) ושם טוב (פלקירא) וידעיה (הפניני) ולוי (בן גרשם) ויוסף (אלבו) ויהודה (אברבנאל), כל אלה צבאות השרידים עמדו במלאכות האלהים דורכי גתות החכמה ושתו מיינם ישראל ועמים, ורבים נעזרו עזר מעט מחבלי העולם, ותחיינה העצמות היבשות ויחרדו מתנומתם בהביטם תמונת השכל. ותרק התבונה את חניכיה שני ילידי ענק: עזריה (מן האדומים) ויוסף שלמה (דיל מדיגו) ויורידו מצודת החכמות ויביאו משללה אל מחנה ישרון ויתעצבו צוררינו. ובדור שלפנינו יצא משה בן מנחם לשוח בשדה הבינה ויפגשהו הארי (לעססינג) ובפיו דבש החכמה, ויקח ממנו ויתן אל רעו מבין עם תלמיד ויהי לנס עמים, ולכל בני ישראל וסביבותיה היה אור במושבותם. אך בככר פולוניא חזקה האפלה עד כי על דרכיה נגה אור, אור נחמן הוא הכהן הגדול מאחיו ר' נחמן קראכמאל ז"ל, אשר יגע ולמד מחכמי דור ודור ויבן בספרי הנביאים ומעתיקי הדת, העמיק בדברי ראב"ע ורמב"ם ור' עזריה ורמבמ"ן ובדברי הפילוסופים האחרונים, וישא עיניו וירא כי בערה סכלות ומריבה ומעשן השרפה נעתם ארץ, ויושביה פנו ערף אלה לחכמת ישרון, ואלה לכל סדר ומדע, אלה מזה יחשבו כי קדמונינו אוילים ותלמודיהם סלפים, ואלה מזה ידמו פי אפוטרופוסם הצדיק לאפוד ותרפים, ורובם ימכרו קבלה ומסורת תמור זהב וכספים, נעים אל שטר ומטבע ונחים על דגושים ורפים, זה רודף מהתלות וזה חובק תיאטריאות, זה רץ לרשות וזה נבהל לרבנות, ולשניהם החכמה או מסוה אפים, או מרמס רגלים. ויחמול נחמן על עמו וימהר לרקח צרי אל מכאוביו, ויצא וישפוך על אחיו מרוח קדשו הזך, ויכתוב ספר אמונה צרופה העוברת תוך עמקי הבכה, למען ישיגו האמת המוחלט ויעשו הטוב והישר, בהכירם כי צלם אלהים באדם הוא רוחניותו, ואשר השכל הטהור והידיעה הברורה, הן כנפי הרוחני אשר ירימונו ממול הקצוות הגרועות, אל המחשבה הזכה והפעולה היפה, ויואל לגלות יסודי קדמונינו ושרשי חכמת האמונה, גם בהשכיל בעתותי העם ומנהגיו (היסטאָריש) גם בהעמיק בחקירת הנפש (שפעקולאַטיף), ועל העמודים האלה בנוי כמו רמים ספרו, וכל נהרות פרדסו מהעדן הרוחני יצאו.
החבור הזה בו יבוא לבאר לבני דורנו חכמת התורה מפורש ושום שכל בביאור ראוי ונצרך להם. יודיע קורות העתים אשר עברו על אבותינו, יציע לפנינו מקורי ההלכות ותוכן המדרש ויספר תולדות הפילוסופיא בקרב בני ישראל, ובפרט חכמת פילון האלכסנדרי וחכמת הספירות, ושטת ר' אברהם בן עזרא באלהיות, ובראש המאמרים תעבורנה הצעות לחכמת האמונה כוננו על יסודי התושיה, להיות מורה דרך לנבוכים במדבר החקירות והספיקות. ובזאת מטרת כוונת המחבר ז"ל דומה למטרת חפץ הרמב"ם בספר המורה אצל אנשי זמנו, גם בדרך הדרישה יוצא תמיד בעקביו, אך ישים עיניו על ההבדל שבין בני דורו ובין דורנו, כי מבוכותינו לא מבוכותיהם, ואם כן תרופתם לא תרופתנו, ודרך אחרת הגונה והכרחית לזמננו, מדרך ימי המורה, (עיין צד 192), והיום האמונה הנכונה חסרה משתי קצוות, אשר קראתים האור הכזב והחשך הנאמן, ואוהבי שכל ומכבדי תורה נלחצים במשעול צר בין הפחותים הלוקחים הדרש לפשט, ובין היודעים בוזי הגדה (צד 191), על כן הכין לנו בין שביל האש ובין שביל השלג נתיבות אמת ושלום, יעברון בהן יושבי הקצות.
ויהי כאשר יסד החכם שערים שונים, ותקן ולבן במקומות רבים את כתביו ויהמהמה להפיץ מאורו, אף כי הפצירו בו חכמי זמננו (כרם חמד חלק א' מכתב י"ט), גם החל מאמרים מאוחרים טרם כלה עד תומם הקדומים, לא נכתב החבור עד תכליתו, כי בתוך המלאכה ובטרם הלקט הענינים הנפוצים אל האוצר, באו עליו חולשת הגוף וטלטולים ויפריעוהו מעבודתו, ועוד אנחנו מיחלים, והנח המות הפריד בינו ובינינו.
וישאר הספר בלתי נשלם ויפקדו שערים שלמים, ובפרטי איזה שערי העיון הפילוסופיים (צד 13), ובתוכם שערים מיוחדים בפילוסופיא על הטבע ובפילוסופיא של הרוחני (צד 213, 220) ושער בשטח חכמת הספירות (229 ועיין עוד צד 220, 261), וביאור שם וענין מרכבה (צד 23), וביאור שטת מסורת המקובלים (הערות סימן ח'), ושערי מעשה בראשית, ושער נתיבות הפרדס על ביאור המקרא ושלש עשרה מדות (צד 155, 166) וילוה לו כנראה באור מקרא סופרים ועטור סופרִים וכו' (עיין צד 155) גם חסרים ביאורי שאר ענינים גדולים כגון ביאור ענין הנסים (צד 27), ותארי המשיח לפי דעות הכתות (צד 64), ובאור דרכי הגמרא (צד 183), ובאיזה חלקי החבור אשר לפנינו היה המות בעוכרינו והאדמה פצתה את פיה ותבלע מפנינו אמריו. הלא תראה כי בשערים תשיעי ועשירי, רשם החכם במקומות רבים תיבת סימן להורות כי תמצא הרחבת ביאור בשעריו הסמוכים, אבל לא תמצאנה ההערות בשמונה עשר מקומות, עיין להם צד 39, 55, 57, 58, 61, 63, 64, 66, 67, 69, 70, 71,78, ואחרי המלות "דברי הרמוזות" (צד 178 עמוד א' שורה ט"ו), נמצא בכתב ידו רמז ומקום פנוי להערה לא כתובה. את השער בחכמת היהודים היונים, והוא אצלנו השנים עשר, יחדו הרב המחבר ז"ל לברר גם שטת פילון באלהיות (צד 128, 138, ועיין כרם חמד חלק ד' צד 270), גם ענין האיסיאים (צד 58), אך לפנינו אין כי אם לקוטי האמרים והעתקות מוכנות לבאר השטה ולא השטה עצמה, ומן האיסיאים אין שם מאומה, וככה לא נשלם כל צרכו השער החמישי, והשער ט"ו חסר בסופו, אף השער האחרון איננו מביא רק חלק שטת הראב"ע, אשר הרבה מקצורי הראב"ע לא נכנסו אל תוכו. גם ההערות בסוף החבור מעותדות היו לשערים ולענינים נפקדים כאשר יראה כל מעיין.
ויהי בחלות המחבר ז"ל אה חליו וימיו קרבו למות, ויצו על בניו וחתניו לוקחי בנותיו, לשלח לי חבורו עם כל הכתבים הנצמדים, למען אשים עיני עליהם, ואסדרם להיותם מתוקנים לדפוס, ואני כשמוע מצות המנוח נשארתי עצב ושמח, נעצבתי על פרידת איש האלהים והפרת מלאכתו, ושמחתי בפליטת כתביו. ואחר באו אל ידי קונטרותיו וראיתים, מקצתם היו בסדר נכון ובכתיבה מתוקנת, ומקצתם כתובים במהדורות שונות, ואיזה ענינים כפלים ושלש גם חתיכות חתיכות, ולרב הסימנים לא מצאתי מקומם הראוי כי אם אחר ימים. גם בתוכם קובץ לקוטים מש"ס ומדרשים ומספרי חכמי אשכנז ומספרם קל"ט. מהם הכנסתי שבעה עשר אל תוך החבור למקומם, ותשעה נדפסים בפני עצמם בסוף הספר, והנותר עם כל הכתבים בלתי נצרכים נשארו בכתובים.
החכם המחבר ז"ל חלק מאמריו לחלקים: החלק הראשון כולל השערים מן א' עד י"ד, וארבעה שערים הראשונים הם כמין פתיחה כוללת, שני שערים ה' וי"ב לא מצאתים כי אם במהדורות ראשונות, ורק מעט השערים היו בכ"י המחבר נסמנים במספר. בשערי החלק השני יחד לדבר על חכמת הקבלה (צד 160), ובלי ספק גם השערים הפילוסופיים החסרים, גם השערים ט"ו ט"ז י"ז לחלק השני יִמָנו, ואולי גם במחלקתם השער חידות מני קדם. אמנם החלק הפילוסופי לא השלימו החכם ולא נגמר, וכל ענין השער הלז גם זמנו ותוכנו משולב אל שערי ההלכה והגדה, ולא יפרד מתולדות חכמת קדמונינו, ואמר הנה מה טוב להציבו בין השערים י"א וי"ג ויהי לשנים העשר. את קצורי פירוש הראב"ע לא השמטתי, למלא דבר המחבר עיין (צד 222) אשר ירשום כל המקומות השייכים אחר כל סימן וסימן. וראיתי מתוך כתביו כי באיזה מקומות מחבורו שנה כוונתו הראשונה. אחר השער הסימן הרוחני רצה לכתוב שער המשל הנבואיי ועל פתחו מאמר המדרש: "המשל הזה אינו כלום ועל ידי המשל אתה רואה את דברי תורה". (כנראה לי כוון אל המאמר בראשית שורש רבה אל יהי המשל הזה קל בעיניך וכו') ואחר כן נמלך ויבחר בשער "גוים ואלהיו". את שערי "מועדי עם עולם", חצה לשנים רק מדי כתבו המהדורא האחרונה, וחציו השני הוא השער "חדשים לבקרים", ועל השערים האלה כוון באמרו בשנת תקצ"ט: בחבורנו יבואו שני שערים כוללים דברי מדרש והשכלה, על הקורות והמסבות שעברו על בני עמנו בזמנים היותר קדומים, בכוונה שעל ידיהן נעמוד על תכונת האומה ועל תכונת המאור והרוחני שבה בזמן זמן ע"כ (כרם חמד חלק ד' צד 275). וירבו הימים ורעים הפצירו את פני החכם אשר ייטיב עמהם וישלח מנטיעיו אל כרם חמד, ויאות להיות נדפסים שם, השער הראשון (כ"ח חלק א' מכתב 1) ואיזה מאמרי השער הששי צד 17, 18 (חלק ד' צד, 266, 267) וששה סמנים גדולים משער התשעה עשר, ואלה הם: סימן ב' בחלק ה' (צד 51 עד 56), סימן ג' בחלק ד' (צד 276 277), סימן ז' בחלק ה' (צד 50 עד 78), סימן ח' שם צד 79 עד 92) סימן י' בחלק ד' (צד 278 ע' 288) בחלק ה' (צד 94 עד 98) וסימן י"ג בחלק ד' (צד 285 עד 286).
את שם הספר קראתי מורה נבוכי הזמן כי דעת מחברו היתה לכנותו כן, כאשר העידו לי באגרותיהם שני עדים נאמנים, הלא הם אלופי החכם והרופא כה"ר נטע הורוויץ יצ"ו חתן המלך, והמנוח כה"ר שמואל ליב גאלדענבערג הכורם נ"ע, ועמהם מסכימים דברי החכם הגדול כותב. מכתב ג' בכרם חמד חלק ששי (צד 49), ודברי המחבר עצמו אשר מדמה את ספרו לספר המורה, (עיין צד 8, 160, 212, וכרם חמד חלק רביעי צד 266.) עוד יתכן שכונת החכם בשם שערי אמונה צרופה בפרט, נטתה אל חלק הפילוסופי ושערי החקירה, וקצת סעד מצאתי בדבריו בשער גדרים (צד 212) וז"ל: אין ראוי להפלא על היותנו מקדימים לחכמת אמונה צרופה גדרים והצעות מחכמת הפילוסופיאה ע"כ.
אחר שלשה מאמרים כעין פתיחה, ואנכי הצגתים בראש הספר, יפתחון שעריו היקרים להשתעשע בתהלוכות הבנין, והנני עורך לפני אוהבי החכמה בקצור את תוכן השערים וכונתם בסדרם:
שׁער א הנכשלים בדרך האמונה הישרה נופלים באחת משלש פחתים:
הזיה (שווערמערייא), ואמונה טפלה (אַבערגלויבען), ומכת פרושים (ווערקהיילינקייט), והבורחים מפניהן ישיגום שלשה מזיקים מתנגדים: הבורח מהזיה מכחיש במציאות הרוחני, והבורח מאמונה טפלה, יאבד האמונה בכל וכל, והבורח מכת הפרושים, עוזב המצות וחובק עונות. ואלה המכשולים השלשה, יקראון מכשול השגת הרוחני, ומכשול בעבודה זרה, ומכשול בכוונת המצות.
שׁער ב חכמת התורה תחלק לשלש מחלקות: א) מעשה מרכבה או למוד ידיעת מהותם של הרוחני והשכלי ואיך יוכר בנמצאים. ב) מעשה בראשית או פילוסופיא של הטבע להכיר העולם בכללו, ולרעת פנימיות עצמי הנמצאים לפי טבעם החמרי והרוחני. ג) סוד טעמי תורה להשיג כוונת התורה ודבקות האדם באלהים. הנטיה משלשת חלקי החכמה הזאת, מקבילה אל שלשת המכשולים, ורק על ידי עבודת השכל, נעלה למחשבות הבינה (אידעען).
שׁער ג בעבודה הזאת יתגדלו ציורים פרטים למושגים כוללים, והיא יותר קשה בחכמת התורה בהיות נושאה ברוחניים, מאשר היא בלמוד פרטי המצות והדינים, התשוקה להעמיק בה נטועה בלבנו, וכלנו במשכיל כהמון מבקשים ישוב גזרות מתנגדות ותירוץ שאלות עמוקות.
שׁער ד תחת גדר אריסטו בבחינת הטוב – והוא למצוא האמצעי בין שתי הקצוות – אשר לא יספיק לנו, נלך דרך ההתבוננות עד נגיע למקוד הענינים, ושם תתבטל ההתנגדות ותופרנה הקצוות, ועל כן גם הדרך הזאת תוליכנו אל גבול האמצעי.
שׁער ה הסבות הנה מיכאַניקיות או תכליתיות, התכלית הוא חיצוני או פנימי, יש תכלית פנימי לכל עצם בעל תבנית (אָרגאַניש), וכל תכלית פנימי בכוונת חושב ורוצה. ככה נעלה ער הגיענו אל התחלה רוחנית שכלית. ויכוח הרמב"ם בפרקי משה עם גאַלינוס על סברותיו אשר יחס למשה רבינו ע"ה.
שׁער ו כל אמונת דת הוא ברוחני, וכוללת דעת אלהים ועבודת אלהים, ואם נשיג שתיהן בעצמיותן וברוחניותן, אז נשכיל בחכמת התורה על האמת. ביאור ענין הדבור וארבע מדרגותיו ואיך יעתקו הסימנים – המושאלים או הרמוזים – מהגשמי אל הרוחני לדוגמא ענין קדש וחול, טמא וטהור.
שׁער ז האומות גדלו ועשו פרי בקנין מנות רוחניות אשר בנפשות הפרטים. כלל האוצר הרוחני אשר אספו עם אחד הוא רוח העם, והרוח הזה הולך וגובר עד כי ישוב ויחלש, תענוג גאון ומשרה ואמונת שוא, המה משחיתיו, והרוח הכולל לעם יקרא אלהי העם או שרו של מעלה. כל הגוים עמדו ברוחניים הפרטים, ורק נביאי ישרון הכירו את הרוחני המוחלט מקור כל ישות רוחנית. ביאור פסוקים ומאמרים השייכים לענין.
שׁער ח שלש עתים העוברות. על כל אומה – צמיחה, עוז, וירידה – עבר גם עלינו ונשנו ונשלשו, ותמיד התחדש הרוח בתוך בני ישראל בכח הרוחני הכללי אשר בקרבנו, ספור קורות ישראל מימי השופטים והמלכים, זמן הצמיחה נמשך עד כניסתם לארץ, ומשם והלאה מן העוז עד מות שלמה, ומן היום ההוא החלה הירידה והאריכה עד הריגת גדליהו בן אחיקם.
שׁער ט המשך הספור, מועד הצמיחה השני החל תוך קהל הגולה ומושך והולך עד ימי אלכסנדר מוקדון. הרוחניות החדשה אצל כל הגליות, מהות נביאי הנחמה וראשית הסופרים ותקנות עזרא ונחמיה.
שׁער י מועד העוז השני ממלך אלכסנדר מוקדון עד מלחמת שני בני אלכסנדר ינאי (צד 46 עד 66), באור עניני הזמן ההוא. ספרי החיצונים, כנסת הגדולה ובתי הועד, וכתיבת ספרי קדש יהושע בן סירא. ימי אנטיוכוס הרשע ומלחמת החסידים ובני חשמונאי עם היונים ועוזבי ברית, יוחנן כהן גדול ובניו, וענין הפרושים והצדוקים.
מועד ירידה השני מזמן מות המלכה אלכסנדרה עד חורבן ביתר (צד 66 עד 94) ממשלת האדומים והרומים, אנטיפטר והורדוס בנו. תקות הגואל, דחיקת קץ. מלחמות וקטטות אשר הסבו השכחה הראשונה (75). גזרות וחומרות בימי הורדוס וזרעו. ממשלת בני הורדוס ואגריפס המלך והגמוני רומי. ענין בני כהנים גדולים, הרצחנים והקנאים, מרירה גדולה ומלחמה עצומה וחרבן בית המקדש. מעשה הדור אחר החרבן לפרוק עול הרומיים מעל שכמם, הריגות בבקעת ידים, ומלחמות בעסיא, ובטור מלכא דור השמד, ר' עקיבא ובר כוכבא וכבוש ביתר.
מועד הצמיחה השלישי החל בימי אנטונינוס.
שׁער יא בו תוספת הארה ובאור ענינים ידובר בם, בשני שערים הקודמים, ונכללים בו י"ד סימנים אלו:
א (94), החיים הרוחניים בלעדי החיים הפרטים.
ב (94) זמן נבואות הנחמות בחלק שני מס' ישעיהו, וביאור סתימות הראב"ע בענין הזה.
ג (99) באור מזמור ק"ז והוא הלל הבבלי.
ד על מנשה הכהן, וענינו נרמז (צד 68) יפקד מקומו.
ה (101) ספרים חיצונים.
ו (102) כנסת הגדולה ושמעון הצדיק.
ז (105) ביאור ברייתא על סדר ספרי תנ"ך, וחקירות על עזרא ודברי הימים. עיקר ושיירי כנסת הגדולה. הערות על זכריה דניאל אסתר ויחזקאל.
ח (121) מעניני וזמן ספר קהלת.
ט (130) על דבר התאריכים.
י (134) מזמורי תהלים מימי החשמונאים, וכוח החכם להחזיק מסברותיו.
יא (142) זמן חתימת ספרי קדש וגניזת זולתם.
יב (143) כת הגלילי.
יג (144) מזמור קי"ט נוסד נגד הצדוקים.
יד (145) חומרות וגזרות שהסבו הרחקה.
שׁער יב פילוסופיא של היהודים יושבי אלכסנדריא ושאר ערי היונים. העתקות ספרי הקדש ליונית. אנשי מעשה וחסידים, באור איזה מאמרי חכמינו ז"ל, וקובץ מאמרי בראשית רבה לבאר שיטת פילון והאלכסנדרים, עשרה ליקוטים על פילון וחכמי היהודים בני גילו, מאמרי פילון מועתקות מן ספר החכם דעהנע, (דאַרשטעללונג דער יידיש אַלעקסאַנדרינישען רעליגיאָנס, פֿילאָזאָפיע (צד 156 עד 158), קצור דברי נעאַנדר (ענטוויקעללונג דער גנאָסטישען סיזטעמע) על שטת פילון באלהיות (צד 158 עד 167).
שׁער יג מקור תורה שבעל פה והוראת מלת פרש. הערה רחבה בתועלות ספורים הפרטים לתועלת כללי (168) סודי התורה וסופרים, דברי תורה ודברי סופרים וסימני ופירושי הסופרים, ואיזה דוגמאות מדרשות הפסוקים לחכמינו ז"ל. שוני ההלכות, ענין מדרש, ותלמוד והלכה (צד 182 עד 189) הלכה למשה מסיני, תקונים והלכות מדינה, ארבע מדרגות ההלכה (193) וקורותיה, סדרי משנה ואריגת המסכיות ובפרט מסכת מדות (198), תמיד (199), יומא (200), משנת שקלים ועשרה יוחסין ומסכת עדיות (202). גירסת ההלכות והצעת המשנה. השכחה הכוללת השנית בימי החרבן, והשלישית אחר כבוש ביתר (204). התנאים, משנת רבי ומשנה חיצונה ותנו רבנן ותניא והויות (210). משנת דוגמאות לברר דרך חכמי הגמרא.
שׁער יד באור המלות הלכה, אגדה, ומדרש, וענין מדרשי האגדה ומינים שונים בדרכיה, דעות ראשוני חכמינו באגדה ומתנגדיה אשר בימינו (242) קורות ההגדה ומיניה בשש הצעות, ארבע מדרגות הספרים בערכם אל ההגדה. ספרי הגדה, והגדות טפלות, וכתיבת הגמרא עם האגדות (צד 228 עד 232).
שׁער טו על חכמת הספירות הישנה, וספרי קבלה החדשים, כתות היודעים (גנאָסטיקער) ושמות מיסדיה מלכיו (בסילידעס) וחזקיה (וולנטינוס), וידובר גם על שר העולם ומשיח של מעלה ואדם קדמון (צד 235 עד 238). ויתבררו וכוחי המינים ודעות חכמינו בנפשות.
שׁער טז הצעת גדרים מחכמת הפילוסופיא, למען הכנס בחכמת האמונה, שלשה חלקי הפילוסופיא. ההגיוני, הטבעי, והרוחני. ביאור גדר ההיות באיכות, הישות והכמות, ומחשבת הסוף והאין־סוף.
שׁער יז פתיחה ומבוא כולל לשטת ראב"ע ואחריו שרשים ויסודות להשטה (צד 258 עד 268) והם:
האחדות והנקודה וחכמת שרשי המציאות (תושיה), וחכמת הדבור (הגיון), וחכמת הלשון, יוָדעו הכללים אשר עלו לראב"ע מיסוד שרשיו. קצור תבנית כל המציאות בשלשת העולמות, ובאור סברת החכם במלת ברא (278), ופירוש איזה דבריו בעולם העליון, ובעולם האמצעי, ובעולם השפל, (צד 282 עד 286), סוד האלהות העליון ושני מאמרים על שם הנכבד (285 עד 298), העולם האמצעי (252 עד 256), והעולם השפל (298 עד 302), ומאמר על סוד האדם ורמזי סתרי התורה, ואחרי כן קצורים רבים מלוקטים מבאורי ראב"ע על בראשית נח ולך לך ספר שמות, וספר ויקרא וספר במדבר, ישעיה, הושע, יואל, תהלים איוב ודניאל, קהלת אסתר ושיר השירים, תשע הערות למאמרים שונים באחרונה יסעו לנעילת השערים.
אלה עניני הספר הנחמד הזה. שרשם אל מי השכל פתוח, ופרים דבר אלהים, ברוח חקירותיו מחמדים, ויפיקו בשמיו בהתקשרות הקורות עם המדרש, ומכל פנות שעריו רוח מחברו ישלח ברקיו להלהיב לב השומעים, ולהאיר לפניהם הדרך. במאד מאד הוא מנשא את גדולי קדמונינו וכפרט את שני הגבורים הרמב"ם והראב"ע. ואל תתפלא אתה הקורא על שם חכמת המסכן (שער י"ז) בשמעך דברי המחבר וז"ל: שטתו (של הראב"ע) באלהיות נעלה מאד ועמוקה ומזמנו ועד היום אדם לא זכר ולא ידע את האיש המסכן ואת חכמתו אשר מלט בה העיר מבצר חכמת ישׂראל, ולא עמדו עליה או על מקצתה זולתו שרידים מעטים ע"כ (כרם חמד חלק ד' צד 273) ובכל זאת לא אחריש כי איזה מאמרים מפירוש משלי לר' משה קמחי המיוחס בטעות לראב"ע נפלו אל תוך שיטתו (283) ואולם המדובר בהם יסודו בדעות החכם. ויהי מה, גדול וטוב הפרי היוצא מבין עלי החבור, ואם הניח עשהו מקום לחברים אשריהם, בפרץ תשוקת הבינה תרבה הרעת והחל ממשלת הצדק.
ואני טרם אכלה לדבר אעיר על שלשת מוסרים יקרי הערך הנובעים ממעין אמונה צרופה אשר בקע הרב המחבר ז"ל.
המוסר הראשון, שלא נגיע להשכיל דרכנו אם נתרשל בלמוד תורה הכללי, ואם נתעסק בה כמצות אנשים מלומדה, ספרי תורה שבכתב ושבעל פה נאחזים איש ברעהו, אין נביא ואין חכם עומד בפני עצמו, וככה אין מאמר ואין מדרש יושב בדד. אך יובנו הפרטים על ידי הכלל, והבלל על ידי השכלת הפרטים, ואם נסגרו לנו פתחי הראשונים, נתעה נבוכים בין ספרי האחרונים. אמנם בחבור הדברים ובהתבוננות הענינים מכל צד וצד נשמר ממהירות וטעות, ובסכלות הלב נשיג השגה כללית, וזה אשר אקראנו מוסר התורה.
המוסר השני, שחכם הנלבב לא יעצים עיניו מראות החכמות וחבורי מלמדיה, ונהפוך הוא חובותינו ללמוד וללמד בכל מדע וחכמה כאשר אמרו ועשו גדולי ישראל. ספרים עתיקים הם לנו המראה אשר נראה בהם חיי כל עם ועם, אפס הם מראה המעשים ולא המעשים עצמם, ואם לא נדע להסתכל לא נראה תמונת כל דבר – פרטי המעשים ושכלו רק בחברם חבור מושכל, ובלי ידיעת קורות הזמן בכללן, תסתם לפנינו ידיעת קורות אבותינו מנהגיהם וגזרותיהם, אשר התיסדו על יסוד מה, וגם ויכוחיהם ומדרשיהם מקורם בעתותי הזמן. עניני כל ספר יפרדו לידיעות שונות, ואם כן גם הידיעות גם הספרים הם פרפראות התורה. ואם נבין מה העבודה הזאת לנו, נבין את מוסר החכמה.
והמוסר השלישי, לתכלית תורה ומדע, ותכלית פתיחת הלב לרוחני, הוא עשות הטוב והישר. מי אשר למד ספרים ולא למד להיטיב עם הבריות, ומי אשר אהב ידיעות, ולא אהב העליון הרוחני, עליו יעידון מעלליו, כי עד מעלת החכם לא בֿא; כי הרוחני לא יושג כי אם בבהירות שכל ובטהר הלב יחדו, וכאשר ירבה עלינו הרוחני, כן תפרץ בנו חשקת טובת הכלל, אז נלמוד לא להעשיר ולהתפאר, ונחקור לא לקנאה ומדון, ונדרוש לא לקבל שכר בשני עולמות, רק באהבנו האמת הטוב והנצחי, אז תשמע אזננו בת קול האמונה מתפוצצת וקוראת: הוי החנפים מרשיעי האמת, הוי הטומנים ידם מלעבוד עבודת השכל, הוי הסמוכים בסעודת החכמה על שלחן אחרים, רפיונם יביא אפל בצהרים, השקר יגדל בעצלתים, ואמונה טפלה תחזק בשפלות ידים.
על כן אתם המבקשים, צאו ממאסר הגשמי, ושנו בגדי כלאכם ולבשו מחלצות רוחניות, והתענגו בנשמה הכללית הנותנת חיים נצחיים, בה מתאחדים האישים, ויחוברו הנפרדים והרחוקים יקרבו, ובשר החכמה יקשור הנפשות, ואת התעודה ליחד חכמה ודעת עם כשרון המעשה, וקראתיה מוסר האהבה.
ועתה אתה הקורא קח המוסרים וענדם על לוח לבך, ופתח ספר אמונה צרופה ושמח בנחלת החכם אשר הוריש אותך האלהים, ואני אשמח בחבלים נפלו לי, למלא דברי המנוח אשר כבדני נגד בני עמו. והיה כי תספר תהלות המחבר ותגיל במפעלי אשר כפי כחי פעלתי, זכר נא לטוב את ידידי החכם ר' משה שטיינשניידער יצ"ו, אשר במלאכת החפוש והעתקה היה בעוזרי ואל תשכח את המוציא לאור.
אני יום טוב ליפמאן צונץ הכותב ביום טוב חמשה עשר באב שנת תאי"ר פה ברלין
שׁער יב פילוסופיא של היהודים יושבי אלכסנדריא ושאר ערי היונים. העתקות ספרי הקדש ליונית. אנשי מעשה וחסידים, באור איזה מאמרי חכמינו ז"ל, וקובץ מאמרי בראשית רבה לבאר שיטת פילון והאלכסנדרים, עשרה ליקוטים על פילון וחכמי היהודים בני גילו, מאמרי פילון מועתקות מן ספר החכם דעהנע, (דאַרשטעללונג דער יידיש אַלעקסאַנדרינישען רעליגיאָנס, פֿילאָזאָפיע (צד 156 עד 158), קצור דברי נעאַנדר (ענטוויקעללונג דער גנאָסטישען סיזטעמע) על שטת פילון באלהיות (צד 158 עד 167).
שׁער יג מקור תורה שבעל פה והוראת מלת פרש. הערה רחבה בתועלות ספורים הפרטים לתועלת כללי (168) סודי התורה וסופרים, דברי תורה ודברי סופרים וסימני ופירושי הסופרים, ואיזה דוגמאות מדרשות הפסוקים לחכמינו ז"ל. שוני ההלכות, ענין מדרש, ותלמוד והלכה (צד 182 עד 189) הלכה למשה מסיני, תקונים והלכות מדינה, ארבע מדרגות ההלכה (193) וקורותיה, סדרי משנה ואריגת המסכיות ובפרט מסכת מדות (198), תמיד (199), יומא (200), משנת שקלים ועשרה יוחסין ומסכת עדיות (202). גירסת ההלכות והצעת המשנה. השכחה הכוללת השנית בימי החרבן, והשלישית אחר כבוש ביתר (204). התנאים, משנת רבי ומשנה חיצונה ותנו רבנן ותניא והויות (210). משנת דוגמאות לברר דרך חכמי הגמרא.
שׁער יד באור המלות הלכה, אגדה, ומדרש, וענין מדרשי האגדה ומינים שונים בדרכיה, דעות ראשוני חכמינו באגדה ומתנגדיה אשר בימינו (242) קורות ההגדה ומיניה בשש הצעות, ארבע מדרגות הספרים בערכם אל ההגדה. ספרי הגדה, והגדות טפלות, וכתיבת הגמרא עם האגדות (צד 228 עד 232).
שׁער טו על חכמת הספירות הישנה, וספרי קבלה החדשים, כתות היודעים (גנאָסטיקער) ושמות מיסדיה מלכיו (בסילידעס) וחזקיה (וולנטינוס), וידובר גם על שר העולם ומשיח של מעלה ואדם קדמון (צד 235 עד 238). ויתבררו וכוחי המינים ודעות חכמינו בנפשות.
שׁער טז הצעת גדרים מחכמת הפילוסופיא, למען הכנס בחכמת האמונה, שלשה חלקי הפילוסופיא. ההגיוני, הטבעי, והרוחני. ביאור גדר ההיות באיכות, הישות והכמות, ומחשבת הסוף והאין־סוף.
שׁער יז פתיחה ומבוא כולל לשטת ראב"ע ואחריו שרשים ויסודות להשטה (צד 258 עד 268) והם:
האחדות והנקודה וחכמת שרשי המציאות (תושיה), וחכמת הדבור (הגיון), וחכמת הלשון, יוָדעו הכללים אשר עלו לראב"ע מיסוד שרשיו. קצור תבנית כל המציאות בשלשת העולמות, ובאור סברת החכם במלת ברא (278), ופירוש איזה דבריו בעולם העליון, ובעולם האמצעי, ובעולם השפל, (צד 282 עד 286), סוד האלהות העליון ושני מאמרים על שם הנכבד (285 עד 298), העולם האמצעי (252 עד 256), והעולם השפל (298 עד 302), ומאמר על סוד האדם ורמזי סתרי התורה, ואחרי כן קצורים רבים מלוקטים מבאורי ראב"ע על בראשית נח ולך לך ספר שמות, וספר ויקרא וספר במדבר, ישעיה, הושע, יואל, תהלים איוב ודניאל, קהלת אסתר ושיר השירים, תשע הערות למאמרים שונים באחרונה יסעו לנעילת השערים.
אלה עניני הספר הנחמד הזה. שרשם אל מי השכל פתוח, ופרים דבר אלהים, ברוח חקירותיו מחמדים, ויפיקו בשמיו בהתקשרות הקורות עם המדרש, ומכל פנות שעריו רוח מחברו ישלח ברקיו להלהיב לב השומעים, ולהאיר לפניהם הדרך. במאד מאד הוא מנשא את גדולי קדמונינו וכפרט את שני הגבורים הרמב"ם והראב"ע. ואל תתפלא אתה הקורא על שם חכמת המסכן (שער י"ז) בשמעך דברי המחבר וז"ל: שטתו (של הראב"ע) באלהיות נעלה מאד ועמוקה ומזמנו ועד היום אדם לא זכר ולא ידע את האיש המסכן ואת חכמתו אשר מלט בה העיר מבצר חכמת ישׂראל, ולא עמדו עליה או על מקצתה זולתו שרידים מעטים ע"כ (כרם חמד חלק ד' צד 273) ובכל זאת לא אחריש כי איזה מאמרים מפירוש משלי לר' משה קמחי המיוחס בטעות לראב"ע נפלו אל תוך שיטתו (283) ואולם המדובר בהם יסודו בדעות החכם. ויהי מה, גדול וטוב הפרי היוצא מבין עלי החבור, ואם הניח עשהו מקום לחברים אשריהם, בפרץ תשוקת הבינה תרבה הרעת והחל ממשלת הצדק.
ואני טרם אכלה לדבר אעיר על שלשת מוסרים יקרי הערך הנובעים ממעין אמונה צרופה אשר בקע הרב המחבר ז"ל.
המוסר הראשון, שלא נגיע להשכיל דרכנו אם נתרשל בלמוד תורה הכללי, ואם נתעסק בה כמצות אנשים מלומדה, ספרי תורה שבכתב ושבעל פה נאחזים איש ברעהו, אין נביא ואין חכם עומד בפני עצמו, וככה אין מאמר ואין מדרש יושב בדד. אך יובנו הפרטים על ידי הכלל, והבלל על ידי השכלת הפרטים, ואם נסגרו לנו פתחי הראשונים, נתעה נבוכים בין ספרי האחרונים. אמנם בחבור הדברים ובהתבוננות הענינים מכל צד וצד נשמר ממהירות וטעות, ובסכלות הלב נשיג השגה כללית, וזה אשר אקראנו מוסר התורה.
המוסר השני, שחכם הנלבב לא יעצים עיניו מראות החכמות וחבורי מלמדיה, ונהפוך הוא חובותינו ללמוד וללמד בכל מדע וחכמה כאשר אמרו ועשו גדולי ישראל. ספרים עתיקים הם לנו המראה אשר נראה בהם חיי כל עם ועם, אפס הם מראה המעשים ולא המעשים עצמם, ואם לא נדע להסתכל לא נראה תמונת כל דבר – פרטי המעשים ושכלו רק בחברם חבור מושכל, ובלי ידיעת קורות הזמן בכללן, תסתם לפנינו ידיעת קורות אבותינו מנהגיהם וגזרותיהם, אשר התיסדו על יסוד מה, וגם ויכוחיהם ומדרשיהם מקורם בעתותי הזמן. עניני כל ספר יפרדו לידיעות שונות, ואם כן גם הידיעות גם הספרים הם פרפראות התורה. ואם נבין מה העבודה הזאת לנו, נבין את מוסר החכמה.
והמוסר השלישי, לתכלית תורה ומדע, ותכלית פתיחת הלב לרוחני, הוא עשות הטוב והישר. מי אשר למד ספרים ולא למד להיטיב עם הבריות, ומי אשר אהב ידיעות, ולא אהב העליון הרוחני, עליו יעידון מעלליו, כי עד מעלת החכם לא בֿא; כי הרוחני לא יושג כי אם בבהירות שכל ובטהר הלב יחדו, וכאשר ירבה עלינו הרוחני, כן תפרץ בנו חשקת טובת הכלל, אז נלמוד לא להעשיר ולהתפאר, ונחקור לא לקנאה ומדון, ונדרוש לא לקבל שכר בשני עולמות, רק באהבנו האמת הטוב והנצחי, אז תשמע אזננו בת קול האמונה מתפוצצת וקוראת: הוי החנפים מרשיעי האמת, הוי הטומנים ידם מלעבוד עבודת השכל, הוי הסמוכים בסעודת החכמה על שלחן אחרים, רפיונם יביא אפל בצהרים, השקר יגדל בעצלתים, ואמונה טפלה תחזק בשפלות ידים.
על כן אתם המבקשים, צאו ממאסר הגשמי, ושנו בגדי כלאכם ולבשו מחלצות רוחניות, והתענגו בנשמה הכללית הנותנת חיים נצחיים, בה מתאחדים האישים, ויחוברו הנפרדים והרחוקים יקרבו, ובשר החכמה יקשור הנפשות, ואת התעודה ליחד חכמה ודעת עם כשרון המעשה, וקראתיה מוסר האהבה.
ועתה אתה הקורא קח המוסרים וענדם על לוח לבך, ופתח ספר אמונה צרופה ושמח בנחלת החכם אשר הוריש אותך האלהים, ואני אשמח בחבלים נפלו לי, למלא דברי המנוח אשר כבדני נגד בני עמו. והיה כי תספר תהלות המחבר ותגיל במפעלי אשר כפי כחי פעלתי, זכר נא לטוב את ידידי החכם ר' משה שטיינשניידער יצ"ו, אשר במלאכת החפוש והעתקה היה בעוזרי ואל תשכח את המוציא לאור.
אני יום טוב ליפמאן צונץ הכותב ביום טוב חמשה עשר באב שנת תאי"ר פה ברלין