Mishneh LaMelech on Mishneh Torah, Sacrificial Procedure 18:4

והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ כו'. תנן בריש פי"ג דזבחים השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העליה ר"י הגלילי אומר שחט בפנים והעלה בחוץ חייב שחט בחוץ והעלה בחוץ פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו ע"כ. ובגמרא אמרינן דהעלאה כתיב עונש וכתיב אזהרה אבל שחיטה עונש כתיב בפירוש אלא אזהרה מנלן ואמר ר"י אתיא הבאה הבאה דבשחיטה כתיב לא הביאו ובהעלאה כתיב לא יביאנו מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר ור' יונה אמר אתיא שם שם מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר, ולפי הנראה דר' יונה גם כן מג"ש יליף לה אלא שנחלקו דר' יוחנן עביד ג"ש דהבאה הבאה ור' יונה עביד ג"ש דשם שם אך רש"י כתב ה"ג א"ר יונה אמר קרא שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיית להעלאה ע"כ, נראה דס"ל דר' יונה לאו מג"ש יליף אלא מהיקשא והדין עמו דהכי איתא בפ"ק דכריתות (דף ג') דאמרינן אי למאן דגמר מג"ש כו' אי למאן דמייתי לה בהיקש, ורבינו שכתב והיכן הזהיר על השחיטה בחוץ בהיקש כו' עזב ג"ש דר' יוחנן ונקט היקש דר' יונה משום דכיון דליכא נפקותא לענין דינא נקט דרשא דהיקש שהוא יותר פשוט במשמעות הכתוב. ואפשר דרבינו ס"ל דג"ש והיקש היקש עדיף וכבר הובא מחלוקת זה בפ' השולח ובמקום אחר נאריך בזה בעז"ה (א"ה תמצאנו לקמן בפ"ב מהלכות קרבן פסח דין י"ג יע"ש). אך מה שיש לי לדקדק בדבריו הוא שסיים וכתב נאמר שם וכו' ונאמר ושם וכו' ולשון זה דנאמר ונאמר לא יצדק אלא בג"ש וכמבואר והוא כתב שדין זה נלמד בהיקש והם דברים סותרים אלו את אלו. והנכון אצלי דונאמר השני הוא ט"ס ועיקר הגירסא היא שנאמר שם וכו' ושם תעשה וכו' ואמרינן תו התם אשכחן מוקטרי פנים שהעלן בחוץ מוקטרי חוץ שהעלן לחוץ מניין כדתנא ר' ישמעאל ואליהם תאמר לערוב פרשיות כלומר וי"ו מוסף על ענין ראשון ומערב הפרשיות. תו אמרינן התם והדתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנלן נפקא לן מדתניא דם יחשב לרבות הזורק דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר או זבח לרבות הזורק ואמרינן בגמרא שחט וזרק לדברי ר' ישמעאל חייב אחת משום דלר' ישמעאל נפיק ליה אזהרה דזריקה מקרא דדם שפך דכתיב בעונש של שחיטה ומש"ה היכא דשחט וזרק בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת דהא חד עונש כתיב אתרווייהו אבל לר"ע דנפקא ליה אזהרה דזריקה מאו זבח דכתיב בעונש של העלאה חייב ב' משום דשמות מוחלקים הם ואביי אמר אפי' לר"ע אינו חייב אלא אחת משום דאמר קרא שם תעלה ושם תעשה הזכיר העליה לבדה והשאר כללן בעשיה אחת למימרא דלא מיחייב אכולהו עשיות אלא חדא, זרק והעלה לדברי ר' ישמעאל חייב שתים משום דלדידיה אזהרה דזריקה כתיב גבי שחיטה ולדברי ר"ע אינו חייב כי אם אחת משום דלדידיה אזהרה דזריקה כתיב גבי העלאה וליכא כי אם חד עונש אתרוייהו ואביי אמר דאפילו לר"ע חייב ב' להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה הוציא העלאה מכלל שאר עשיות למימרא דמיחייב עלה באנפי נפשה ואשארא באפי נפשה כלומר ללמדנו דזריקה אף שעונש שלה כתיב בהעלאה חייב ב'. תו אמרינן התם שחט וזרק והעלה לדברי הכל חייב ב' והנראה שדברים אלו הם דברי רבי אבהו והכוונה דלר' אבהו ר' ישמעאל ור"ע פליגי בתרתי חדא בשחט וזרק דלר"י חייב א' ולר"ע חייב ב' ואידך היכא דזרק והעלה דלר"י חייב ב' ולר"ע חייב אחת ולזה קאמר דהיכא דעביד כולהו ליכא פלוגתא דאליבא דכ"ע חייב ב' דלר"י חייב אחת משום שוחט וזורק וא' משום מעלה ולר"ע חייב א' משום שוחט וא' משום זורק ומעלה ונראה דלאביי בהא פליגי ר"י ור"ע דלר"י אינו חייב כי אם ב' א' משום שוחט וזורק וא' משום מעלה אך לר"ע חייב שלש אחת משום שוחט ושתים משום זורק ומעלה דלהכי פלגינהו קרא. ולא הבינותי כוונת רש"י במ"ש ובהא לא פליג אביי אדר' אבהו דלאביי נמי לד"ה חייב ב' חדא אהעלאה וחדא אשאר עשייות ע"כ. דמהיכא תיתי שיחלוק אביי והלא משנה ערוכה היא דהשוחט והמעלה חייב ב' ואם כוונתו לומר דאביי נמי מודה דלכ"ע אינו חייב כי אם ב' וליכא מאן דמחייב ג' מלבד שאין זה במשמעות לשונו לא ידעתי מנין לו זה דהא לאביי אליבא דר"ע חייב שלש וכדכתיבנא:
והנה דין זה שכתבתי דלאביי אליבא דר"ע שחט וזרק והעלה דחייב ג' כעת לא ראיתי דין זה בפירוש אך נראה שהסברא נותנת כן וכ"ת א"כ תיקשי מתני' דריש כריתות דתני ל"ו כריתות אמאי לא תני זורק נמי והוה ליה ל"ז כריתות שאם עשאן בהעלם אחד חייב על כל או"א ובשלמא לר' אבהו ניחא דס"ל דבין לר"י ובין לר"ע שחט וזרק והעלה אינו חייב כי אם ב' אך לאביי קשה. ושמא י"ל דמתני' דכריתות ר' ישמעאל היא אלא דצריך עיון אותה סוגיא דריש כריתות (דף ג') דאמרינן מאן תנא כריתות ר"ע היא. אך קשה לרבינו שכפי הנראה מדבריו בפי"ט מהלכות אלו דין י"א נראה שפסק כר"ע מהכלל המסור בידינו דהלכה כר"ע מחבירו שהרי כתב זרק הדם והעלה האיברים חייב שתים שהרי חלק הכתוב בין מעלה לעושה וכו' ומדאיצטריך לטעמא דשהרי חלק הכתוב משמע דפסק כר"ע דלר' ישמעאל אין צורך לטעם זה דהא לדידיה אזהרה דזריקה מקרא דכתיב גבי שחיטה נפקא וא"כ פשיטא דחייב ב' וא"כ קשה לפי סברתנו דבריש הל' שגגות לא מנה כי אם ל"ו כריתות והיה לו למנות ל"ז. הן אמת שראיתי להרב בל"מ בפ' י"ט מהל' אלו שכתב דרבינו פסק כר' ישמעאל אלא שרצה לתת טעם דאפי' ר"ע יודה בו כו'. והנה הרואה יראה כמה יש מהדוחק בדברים אלו ומלבד כל זה ממ"ש רבינו בדין ג' מכאן אמרו הזורק את הדם כו' נראה דס"ל דזריקה מקרא דהעלאה נפקא והיינו כר"ע וא"כ קשה שהיה לו למנות ל"ז כריתות: שוב ראיתי שהדברים שכתבתי טעות הם בידי דאף לאביי אליבא דר"ע שחט וזרק והעלה אינו חייב כי אם ב' אחת משום שחט וזרק דכתיב תעשה הכתוב עשאן כולן עבודה אחת ואחת משום מעלה דכיון דאם שחט וזרק לא היה חייב כי אם אחת לא יתכן שבשביל ההעלאה יתחייב עוד שתים, וראיה לזה מהא דאמרינן בפ"ד דסנהדרין (דף ל"ד) היכי דמי טעם אחד משני מקראות ואמרינן כדתניא דם יחשב כו' ומייתי שם פלוגתא דר"י ור"ע ומתבאר שם דלאביי ליכא שום נפקותא דדינא בין ר"י לר"ע דאי איכא נפקותא לאו טעם אחד הוא וכמבואר וזה פשוט: ודע דרבינו לא הביא חלוקה זו דשחט וזרק והעלה דחייב ב' משום דדבר פשוט הוא אך מה שיש לדקדק בדברי רבינו הוא דלמה לא באר דאם שחט וזרק דאינו חייב כי אם אחת וכי תימא ממ"ש דזרק והעלה דחייב ב' מינה נשמע דשחט והעלה דחייב אחת ליתא דאפשר דזרק והעלה איצטריך לומר דחייב ב' משום דאתרוייהו חד אזהרה וחד כרת כתיב אבל שוחט וזורק אפשר דפשיטא ליה דחייב ב' וא"כ היה לו לרבינו ללמדנו דאינו חייב כי אם אחת משום דכתיב וכן תעשה. הן אמת שכפי סברת הרב בל"מ דס"ל דרבינו פסק כר' ישמעאל ניחא דלא הוצרך לומר דשוחט וזורק דאינו חייב כי אם אחת משום דמילתא דפשיטא היא כיון דאתרוייהו חד כרת כתיב אך כפי מה שכתבנו דרבינו פסק כר"ע קשה דהיה לו ללמדנו דאם שחט וזרק דאינו חייב כי אם אחת. וכד מעיינינן שפיר נראה שגם לסברת הרב בל"מ קשה דכי היכי דהביא חלוקת דאם זרק והעלה דחייב ב' ורצה ללמדנו שדין זה הוא מוסכם לכ"ע ואף ר"ע מודה בו א"כ היה לו ללמדנו גם כן דאם שחט וזרק דאינו חייב כי אם אחת ואף ר"ע יודה בו וכי תימא שאני זרק והעלה דנקט משום דרצה ללמד הדין דלא נימא דאינו חייב כי אם אחת ואגב אורחא נקט טעם השוה לכל א"כ גם בשחט וזרק ילמדנו דאינו חייב כי אם אחת דלא נימא שיתחייב ב' ויאמר טעם השוה לכל: ודע דבאותה סוגיא דסנהדרין שהבאתי לעיל ראיתי לרש"י שכתב אף לר"ע אינו חייב אלא אחת דאע"ג דאיכא ב' כריתות הואיל ואין בהם אלא אזהרה א' אין חלוק חטאות ביניהם דאילו במעלה כתיבא אזהרה באפי נפשה השמר לך פן תעלה עולותיך ואילו שוחט וזורק אין בהם אזהרה אלא מהיקש דאיתקוש למעלה דכתיב שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיות להעלאה ומהכא נפקא לשוחט וזורק ע"כ. וא"ת כפי דברי רש"י הללו שוחט ומעלה נמי לא יהא חייב כי אם אחת דהא ליכא כי אם חד אזהרה וזו לא אמרה אדם מעולם דאליבא דכ"ע שוחט ומעלה חייב ב'. ונראה דלא קשיא מידי וזהו פירושן של דברים דבמעלה עולה כתיב אזהרה בפירוש ועונש בפירוש אבל זורק ודכוותיה נתרבו בגמרא מקרא דכתיב בעונש דהעלאה אבל אזהרה אין בהם וכן שוחט כתיב עונש בפירוש אך אזהרה לא כתיב בה אלא דאזהרה דשוחט וזורק כל שאר העבודות שנתרבו מקרא דכתיב בעונש דהעלאה ילפינן לה מדכתיב שם תעלה ושם תעשה איתקוש כל העשיות להעלאה מה העלאה לא ענש אא"כ הזהיר אף כל העשיות לא ענש אלא אם כן הזהיר והוה ליה כאילו כתיב השמר לך פן תעשה כל העשיות שנענשת עליהם וא"כ אם שחט והעלה פשיטא שחייב ב' משום דאיכא תרי אזהרות השמר לך פן תעלה והשמר לך פן תעשה הנלמדת מהיקש אך שוחט וזורק אין בה כי אם אזהרה אחת שהיא השמר לך פן תעשה שהיא כוללת כל העשיות ומש"ה אינו חייב כי אם אחת והיינו דאמרינן בגמרא ערבינהו רחמנא לכולהו עשיות כלומר שכל העשיות הם נכללות באזהרה זו. אך בפ' השוחט והמעלה כתב רש"י הזכיר העליה לבדה והשאר כללן בעשיה אחת למימרא דלא מיחייב אכולהו אלא חדא נראה מדבריו דלאו משום דליכא אכולהו עשיות כי אם אזהרה אחת אלא מדפרט הכתוב עלייה לבדה והשאר כללן בעשייה אחת שמעת מינה דגזרת הכתוב היא שלא יתחייב על כל העשיות כי אם אחת:
ודע דסברת רש"י דסנהדרין דאית לה דכל שבא אזהרה אחת על שני דברים דאף שבעונשם הם חלוקים דאזלינן בתר אזהרה ואינו חייב כי אם אחת לא נפלאת היא והיא מחלוקת ר' יוחנן ור"ל בפ"ז דסנהדרין דף ס"ה ופ"ק דכריתות עלה ג' דר' יוחנן אית ליה דחלוקה דלאו שמה חלוקה ור"ל אית ליה דחלוקה דמיתה שמה חלוקה ופשיטא דקי"ל כר' יוחנן וכן כתב הרמב"ן בספר המצות מל"ת סי' ט' ועיין במה שכתב הרב בעל לב שמח דף קי"ד ולפי זה אפשר לומר דר' אבהו ואביי בהא פליגי דר' אבהו ס"ל כר"ל דחלוקה דמיתה שמה חלוקה ומשום הכי אמר דשחט וזרק לר"ע חייב ב' ואביי אית ליה כר"י ומש"ה אמר דאף לר"ע אינו חייב כי אם אחת משום דחלוקה דלאו שמה חלוקה ומה שפירש רש"י בזבחים באופן אחר הוא לפי שרצה ליישב דברי אביי לכ"ע ואף אליבא דר"ל דאית ליה דחלוקה דמיתה שמיה חלוקה שאני הכא דגזרת הכתוב הוא וכדכתיבנא. אך קשה לי לפי פירוש רש"י דסנהדרין הא דאמר רבי אבהו בזבחים זרק והעלה לדברי ר"ע אינו חייב אלא אחת אמאי דנהי דחד עונש כתיב אכלהו מ"מ חלוקים הם בלאו דמעלה אזהרתיה מדכתיב פן תעלה וזורק מהיקש וכי האי גוונא חשיבי חלוקים דלאו וכדאיתא בפ"ק דכריתות (דף ג') דחשיב שוחט ומעלה תרי לאוי. וכי תימא דר' אבהו ס"ל דהכל תלוי בעונש וכשהם חלוקים בעונש אף שאינם חלוקים בלאו ס"ל דשמה חלוקה מש"ה אמר דשחט וזרק לר"ע חייב ב' אך כשאינם חלוקים בעונש אף שהם חלוקים בלאו לא אזלינן בתר חלוקה דלאו ומש"ה אמר דזרק והעלה לר"ע אינו חייב כי אם אחת לפי שאינם חלוקים בעונש אף שהם חלוקים בלאו, הא ליתא דעל כרחך חלוקה דלאו שמה חלוקה אף שאינם חלוקים בעונש דהא הסך והמפטם משמן המשחה ליכא אלא חד עונש אתרוייהו ואפילו הכי חשבינן להו בתרתי בריש פ"ק דכריתות לחייבו ב' וע"כ טעמא הוא משום דחלוקים בלאו וע"כ לא נחלקו ר"י ור"ל אלא בחלוקה דעונש אך בחלוקה דלאו לכ"ע שמה חלוקה וא"כ היכי קאמר ר' אבהו דלר"ע זרק והעלה אינו חייב אלא אחת הרי חלוקין הם בלאו וכן קשה לאביי דקאמר דאיצטריך קרא ללמדנו דזרק והעלה דחייב ב' דמהיכא תיתי שלא יתחייב ב' מאחר שהם חלוקים בלאו, ומיהו לאביי אפשר היה לומר דהא דקי"ל דחלוקה דלאו לכ"ע שמה חלוקה מהכא נפקא לן דמדפלגינהו קרא להעלאה משאר עשיות ע"כ הוא לחייבו ב' ואף דבעונש אינם חלוקים אשמעינן קרא דכיון דהם חלוקים בלאו שמה חלוקה וחייב ב' ומאי דקי"ל דסך ומפטם חייב ב' מהכא נפקא דכי היכי דזרק והעלה אף שאינם חלוקים בעונש חייבם הכתוב ב' משום שהם חלוקים בלאו הכי נמי סך ומפטם אף שאינם חלוקים בעונש חייב ב' משום שהם חלוקים בלאו ומיהו כל זה דוחק. וכי תימא דל מהכא דברי רש"י דסנהדרין תקשי לן הסוגיא מצד עצמה דהיכי קאמר ר' אבהו דזרק והעלה לר"ע אינו חייב כי אם אחת והלא חלוקים הם בלאו: והנה קודם שאבאר סוגית הגמרא אומר מה שהיה אפשר להליץ בעד רש"י דאפשר דס"ל דאזהרה דזורק אף שהיא חלוקה מאזהרה דמעלה דאזהרה דמעלה הוא מקרא דפן תעלה ואזהרה דזורק הוא מהיקש וכל כי האי גוונא חשיב להו בגמרא תרי לאוי בכריתות (דף ג') אפשר דכיון דאזהרה זו הנלמדת מהיקש היא כוללת דברים רבים שהיא אזהרה לשוחט וזורק וכל שאר העבודות שחייבים עליהם בחוץ לא חשיבה אזהרה לחלק וליחייב ב' ודוקא גבי שוחט ומעלה דכיון שהם חלוקים בעונש אף דאזהרה דשוחט כוללת דברים רבים מ"מ חשיב לאו דידיה חלוקה כיון שהם חלוקים בעונש אבל זורק ומעלה שאינם חלוקים בעונש וגם אזהרה דזורק אינה מיוחדת לזורק אלא כוללת דברים רבים לא חשיב חלוקה ליחייב ב' ומש"ה א"ר אבהו דזורק והעלה חייב אחת לר"ע ולאביי איצטריך קרא לומר דחייב ב' משום דאינם חלוקים בעונש וגם אזהרה דזורק אינה מיוחדת. אלא שכל זה אינו נוח לי דמאי איכפת לן אם אזהרה דזורק היא כוללת דברים רבים כיון שהמעשה האחר שעושה דהיינו העלאה יש לה אזהרה אחרת:
ומה שנראה לי בסוגית הגמרא הוא דדוקא אזהרה דשחיטה נפקא מהיקש אבל זורק לר"ע דעונשו כתוב בעונש דהעלאה וכן כל שאר העבודות דילפינן להו מקרא דהעלאה אזהרתם היא מקרא דהשמר לך פן תעלה והכוונה היא כל אותם דברים שענשתי עליך משום מעלה הריני מזהירך והשמר לך אך שוחט דאית ליה עונש בפני עצמו ולא נפיק עונשו מקרא דמעלה דאית ליה אזהרה מיוחדת והיא הנלמדת בהיקש ולר' ישמעאל דאית ליה דעונש דזורק נפיק מקרא דשוחט אזהרתיה הוא מאזהרה דשוחט דהיינו מהיקש ובזה מתיישבת כל הסוגיא דבתחילה אמר ר' אבהו דשחט וזרק לר' ישמעאל אינו חייב כי אם אחת משום דחד כרת וחד לאו הוא ולר"ע חייב ב' משום דתרי לאו ותרי כריתות נינהו ואביי השיב לו דאף לר"ע אינו חייב כי אם אחת משום דכתיב ושם תעשה הכתוב עשאן כולן עבודה אחת וגזרת הכתוב היא שלא יתחייב כי אם אחת וכדכתיבנא והיכא דזרק והעלה ס"ל לר' אבהו דלר' ישמעאל חייב ב' משום דתרי לאוי ותרי כריתות נינהו ולר"ע אינו חייב כי אם אחת משום דחד לאו וחד כרת הוא ואביי אית ליה דאף לר"ע חייב ב' משום דלהכי פלגינהו קרא לחייבו ב' וגזרת הכתוב הוא. ודע שמה שהביאני לזה לומר שכל הדברים שנרמז עונשם בכתוב דהעלאה אזהרתם היא מאזהרת מעלה הוא משום דאי כדברי רש"י דסנהדרין דאית ליה דכל הדברים שנלמד עונשם מכתוב דהעלאה אזהרתם נלמדת מהיכא דנפיק אזהרה דשוחט הא תינח לרבי יונה דנפקא ליה אזהרה דשוחט מהיקש דשם תעלה ושם תעשה וא"כ מהיקש זה נוכל ללמוד אזהרה לכל הדברים שנתרבו מקרא דהעלאה ונאמר מה העלאה הזהיר אף כל שאר הדברים שענש עליהם הזהיר אך לר' יוחנן דנפקא ליה אזהרה דשחיטה מג"ש דאתיא הבאה הבאה תינח שחיטה דאיכא עונש ואזהרה אלא שאר העבודות שנתרבו מהכתוב דעונש דמעלה תיקשי עונש שמענו אזהרה מנין וא"כ ע"כ לומר דלר' יוחנן אזהרתם נלמדת מאזהרת מעלה וא"כ אף לר' יונה דיליף אזהרת שוחט מהיקש אזהרת שאר כל העבודות נלמדת מאזהרת מעלה דבהא לא מצינו מחלוקת בין ר' יוחנן לר' יונה. ודע דרבינו ע"כ לומר דלא ס"ל כפי' רש"י דסנהדרין דאית ליה דטעמא דאביי דאמר אף לר"ע שחט וזרק אינו חייב כי אם אחת הוא משום דאף שהם חלוקים בעונש מ"מ כיון שאינם חלוקים בלאו אינו חייב שתים שהרי מדבריו בריש הלכות שגגות מוכח דאית ליה דאוב וידעוני חייב שתים ואוב וידעוני שניהם בלאו אחד נאמרו וא"כ ע"כ לומר דפסק כר"ל דאית ליה דחלוקה דמיתה שמה חלוקה וא"כ שחט וזרק לרבי עקיבא חייב שתים כיון שהם חלוקים במיתה ומדבריו בהלכות אלו נראה דדוקא זרק והעלה חייב שתים אבל שחט וזרק אינו חייב כ"א אחת. ומיהו עדיין אינו הכרח זה לומר דרבינו לא יפרש כפירוש רש"י משום דלא כתב בפירוש דשוחט וזורק שאינו חייב כ"א א' ואפשר דפשיטא ליה דחייב ב' כיון שהם חלוקים במיתה וכבר נתבאר מתוך דבריו דס"ל דאזהרת דזורק נפקא מקרא דעונש דהעלאה וא"כ פשיטא דחייב ב' אך בזורק ומעלה דליכא חלוק דמיתה הוצרך ללמדנו דחייב משום דפלגינהו קרא. והנה מלבד מה שיש מהדוחק בתירוץ זה וא"כ נמצא דרבינו פסק כר' אבהו בחדא וכאביי בחדא עוד יש לתמוה דמהסוגיא דסנהדרין דף ל"ד נראה דסברא זו דאביי דאמר דאף דלר"ע אינו חייב כ"א אחת היא הלכה דלא אשכח טעם אחד משני מקראות כי אם בסברא זו דאביי. הן אמת דפסק זה דרבינו דפסק כר"ל הוא תימה דשביק ר' יוחנן ופסק כר"ל ובכוליה תלמודא קי"ל כרבי יוחנן לגביה ר"ל חוץ מתלת וכדאיתא בפרק החולץ (דף ל"ו.): והנראה אצלי הוא דרבינו ס"ל כרש"י בחדא ואית ליה דכל הדברים שנתרבו מקרא דכתיב בעונש דהעלאה אזהרתם היא מאזהרת השוחט שהיא הנלמדת בהיקש אך בפירוש דברי אביי לא ס"ל כרש"י והכוונה היא כך דר' אבהו אמר דאם שחט וזרק לר"ע חייב ב' משום שהם חלוקים במיתה ואף שאינם חלוקים בלאו מ"מ חלוקה דמיתה שמה חלוקה וכסברת ר"ל ואביי השיב לו דודאי מהדין כך היה ראוי להיות משום דחלוקה דמיתה שמה חלוקה אך שאני הכא דכתיב שם תעלה ושם תעשה הזכיר העליה לבדה והשאר כללן בעשייה אחת למימרא דלא מיחייב אכולהו כי אם אחת וגזירת הכתוב היא כאן שלא יתחייב ב' וא"כ לפי פירוש זה נמצא דר' אבהו ואביי כולהו ס"ל כר"ל ומש"ה פסק כר"ל משום דר' אבהו ואביי אתו כוותיה. ומלבד זה יש עוד מקום להכריח דקי"ל כר"ל מההיא דאמרינן בריש כריתות דף ז' דפריך תלמודא אמאי קתני אף המגדף ומשני רבנן שמעו ליה כו'. והנה סוגיא זו אתיא כר"ל דאילו לר"י קשה דאמאי תני אף המגדף וכבר תמה רש"י על זה אליבא דר"י. והנה פשט הסוגיא מורה דקי"ל כר"ל ולדידיה אתיא מתני' כפשטה דקתני אף המגדף ועוד דנותר ופגול שניהם בלאו אחד נאמרו וכמ"ש רבינו בפ' י"ח מהל' פסולי המוקדשין דין י' ואליבא דכ"ע חייב שתים וזהו מורה כסברת ר"ל ואליבא דר' יוחנן יש ליישב בדוחק ודוק. ומה שלא מנו גם את זו בפ' החולץ דהלכתא כר"ל אין זה מהקושי לפי שכבר יש לנו כיוצא בזה דהלכתא כר"ל ולא מנו אותה בפ' החולץ ובמקום אחר כתבתי בזה (א"ה חבל על דאבדין) : ודע דלהרמב"ן דפסק כר' יוחנן דחלוקה דמיתה לא שמה חלוקה אתו שפיר דברי רש"י דסנהדרין דאביי אית ליה כסברת ר' יוחנן ואפשר לומר דאף ר' אבהו ס"ל כר' יוחנן אלא דמאי דפליגי ר' אבהו ואביי הוא דר' אבהו ס"ל דאזהרת השוחט נפקא לן מג"ש דהבאה הבאה וכיון שכן ע"כ אזהרת זורק לר"ע נפקא מאזהרת מעלה וכדכתיבנא לעיל ומש"ה אמר דשחט וזרק לר"ע חייב שתים משום דאיכא תרי לאוי ושתי כריתות ואביי השיב לו דליתא אלא אזהרת שוחט נפקא לן מהיקש וא"כ כל העבודות הנלמדות מקרא דכתיב בעונש דמעלה אזהרתם נפקא מהיקש וכדכתיבנא, ומש"ה קאמר דאף לר"ע שחט וזרק אינו חייב כי אם אחת לפי שאף שהם חלוקים במיתה אינם חלוקים באזהרה וחלוקה דמיתה לאו שמה חלוקה והכל תלוי בחלוקה דלאו וכסברת רבי יוחנן: הכלל העולה ממה שכתבנו דכל העבודות שיעשה האדם עם העלאה בהעלם א' חייב שתים ואף דאיכא חד כרת אכולהו משום דלהכי פלגינהו קרא והוציא העלאה מכלל שאר עשיות למימרא דמיחייב עלה באפי נפשה ואשארא באפי נפשייהו ואף שדרשא זו לא אמרה אביי כי אם לר"ע מ"מ נראה לי שאף ר' ישמעאל מודה בה ואיצטריך למעלה עולה וקטרת דאף דלכ"ע ליכא כי אם חד כרת אכולהו אפ"ה חייב ב' משום דלהכי פלגינהו קרא ולא פליגי ר' ישמעאל ור"ע בזה אלא דלר' ישמעאל בלאו האי חלוקה דפלגינהו קרא זרק והעלה חייב ב' משום דחלוקים הם במיתה ולר"ע מה שחייב ב' בזרק והעלה הוא משום דפלגינהו קרא אבל לעולם דאף לר' ישמעאל איצטריך האי דרשא דפלגינהו קרא להיכא דהעלה והקטיר. ובזה ניחא מה שכתב הרב בעל לחם משנה דרבינו פסק כר' ישמעאל ונדחק הרבה בישוב דברי רבינו שכתב שהרי חלק הכתוב. שהרי טעם זה איצטריך לר"ע אבל לר' ישמעאל בלאו האי טעמא זרק והעלה חייב ב' וכתב הרב ז"ל דרבינו רצה לתת טעם אף לר"ע אף דהלכתא לאו כוותיה וכבר כתבנו לעיל מה שיש מהדוחק בתירוץ זה. אך כפי מה שכתבנו אפשר לומר דרבינו נקט טעם זה ללמדנו היכא דהעלה והקטיר דחייב ב' משום דחלק הכתוב וס"ל דרשא זו ר' ישמעאל נמי מודה בה ומה שלא כתב דין זה בפירוש דאם העלה והקטיר דמיחייב ב' הוא לפי שכבר ידוע הוא שדרכו של רבינו אינו אלא להביא מה שהוזכר בגמ' ובגמ' לא הוזכר כי אם זרק והעלה אך מהטעם שנתן לזרק והעלה משם נלמוד לשאר הדברים דכל עבודה אשר יעשה האדם עם העלאה חייב ב' שהרי חלק הכתוב כו' וכן כל העבודות אשר יעשה האדם עם השחיטה חוץ מהעלאה אינו חייב כי אם אחת משום דכתיב שם תעשה הכתוב עשאן כולן עבודה אחת לומר דלא מיחייב אכולהו כי אם אחת וגם בדרשא זו מודה בה ר' ישמעאל אלא דלשחט וזרק לא איצטריך אליביה דרשא זו דתיפוק ליה דאינו חייב כי אם אחת משום דליכא כי אם חד לאו וחד כרת אתרוייהו אך מודה דאיצטריך הך דרשא להיכא דשחט והקטיר דאיכא תרי מיתות דאפ"ה אינו חייב כי אם אחת משום דהכתוב עשאן כולן עבודה אחת ובין אם נאמר דכוונת אביי היא לפי שכולם הם באים מאזהרה אחת וכמו שפירש רש"י בסנהדרין בין אם נאמר דכוונת אביי היא דגזירת הכתוב היא וכמו שפירש בזבחים הכל הולך אל מקום אחד דאליבא דכ"ע בין לר' ישמעאל ובין לר"ע כל העבודות אשר יעשה האדם עם השחיטה חוץ מהעלאה אינו חייב כי אם אחת דכתיב ושם תעשה נמצא דליכא נפקותא דדינא בין ר' ישמעאל ור"ע וכמסקנת הגמ' בסנהדרין:
ודע שכל מה שכתבתי הוא לפי גירסתנו בגמרא אך מדברי מרן נראה שיש לו גירסא אחרת בגמ' ולא יכולתי ליישב דברי רבינו כפי גירסת מרן וכל דבריו מראשם לסופם לא יכולתי להולמם וכבר תמה עליהם הרב בל"מ יע"ש. ודע דבגמרא כשרצו לומר דזרק והעלה דחייב ב' הביאו הפסוק דשם תעלה ושם תעשה להורות דפלגינהו קרא אך רבינו הביא פסוק אחר שכתב שהרי חלק הכתוב בין מעלה לעושה שהרי נאמר אשר יעלה עולה ונאמר לעשות אותו ע"כ, ואולי גירסתו של רבינו היתה כך אך קשה לי דאף דנימא דמקרא דלעשות נתרבו כל שאר העבודות כל הקומץ ודכוותיה וכמו שנראה ממ"ש בדין ג' ומסוגית הגמ' דף ק"ט נראה דמקרא דלא יביאנו נתרבו וקרא דלעשות איצטריך לרבות פסולין ורבינו ריבה הפסולים מדכתיב לה' וכמ"ש בדין ז' וכבר עמד על זה הרב בעל לחם משנה יע"ש מ"מ זורק לכ"ע לאו מקרא דלעשות נתרבה אלא למר מדם שפך ולמר מאו וכי תימא דהם ס"ל דמאו נתרבה אלא דס"ל דקרא דלעשות קאי על כל הכתוב לעיל הא ליתא דא"כ גם אעולה דכתיב ברישא דקרא קאי ובודאי דפשטיה דקרא הכי הוא דלעשות על כל הכתוב לעיל וכמבואר. והנראה אצלי דהכוונה היא דמאחר דסופנו לרבות כל העבודות מקרא דלעשות למאי פלגינהו קרא לעולה משאר עשיות הוה ליה למימר אשר יעשה ואל פתח וגו' לעשות אותו אלא ודאי דלהכי פלגינהו קרא ללמדנו שהמעלה ועושה אחת משאר עשיות חייב שתים. ומיהו אידך דרשא דאמרינן דשחט וזרק לכ"ע אינו חייב כי אם אחת משום דהכתוב כללן כולן בעשיה אחת נראה דלא נפקא אלא מקרא דשם תעשה דשם כלולות כל העשיות ושחיטה בכלל:
ודע דבגמרא עלה דההיא דאמרינן אשכח מוקטרי פנים אמרינן מתקיף לה רב ביבי הא דתנן ל"ו כריתות בתורה ל"ז הויין דאיכא המעלה והמעלה קשיא ע"כ. והנה קושיא זו דרב ביבי הובאת גם כן בפ"ק דכריתות יותר באורך וגם שם הניחו הדבר בקשיא. ויש להסתפק דהנה לפי האמת ודאי דקושיא זו דרב ביבי ליתא אלא שנעלם התירוץ מעיני התלמוד אך בהעלם זה איכא צדדים דאפשר דלפי האמת המעלה והמעלה חייב ב' ומה שלא מנו אותה הוא משום דשם דהעלאה קתני דומיא דשבת וע"ז אלא שיש להקשות דשאני שבת וע"ז דתני להו בדוכתייהו אבל המעלה והמעלה לא נשנה בשום מקום זהו קושיתו דרב ביבי וזהו מה שהניחו בגמרא בקשיא. או אפשר לומר דלפי האמת צריכים אנו לומר דהמעלה והמעלה אינו חייב אלא אחת מדלא תני להו בל"ו כריתות אלא שהקשה רב ביבי דאמאי דכיון דילפת להו בהיקש או בג"ש הוה ליה כל חד וחד גוף עבירה וחייב על כל אחת ואחת אפילו בהעלם אחת זהו קושיתו דרב ביבי ומה שנעלם מעיני התלמוד הוא תירוץ דבר זו דהאמת הוא דאע"ג דנלמד בהיקש או בג"ש אינו חייב שתים. והנה לא ראיתי לרבינו שהזכיר דין זה דהמעלה והמעלה דחייב שתים ולפי הנראה דס"ל דלפי האמת מדלא תני להו בכריתות שמעת מינה דאינו חייב שתים ואע"ג דמג"ש או מהיקש ילפינן להו. וראיתי להרב בעל לחם משנה בפ"א מהל' שגגות שתמה על רבינו למה לא מנה המעלה והמעלה וכו' וכתב בסוף דבריו ואע"ג דכבר כתב דין זה וכו' מ"מ הוה ליה למימנינהו הכא כו' עכ"ד. ולא ידעתי היכן מצא בדברי רבינו דס"ל דהמעלה והמעלה חייב שתים והנכון הוא מה שכתבתי: