מנחת הסלת כיצד היתה נעשית כו'. דע שארבעה מיני מנחות נזכרו בכתוב מנחת הסלת ומנחת מאפה תנור ומנחת מחבת ומנחת מרחשת ובמנחת הסלת לא הוזכר בה כי אם יציקה ובמנחת מאפה תנור לא הוזכר כי אם בלילה ובמנחת מחבת כתיב בה בלילה ויציקה ובמנחת מרחשת כתיב בה מתן כלי דכתיב סלת בשמן תעשה ורבינו חייב בכל המנחות חוץ ממנחת מאפה תנור שלש מתנות דהיינו בתחלה נותן שמן בכלי ואח"כ נותן עליו הסלת וחוזר ונותן שמן ובולל ואחר כל זה נותן הכל בכלי שרת וחוזר ויוצק שאר השמן והכי איתא בפ' אלו מנחות (דף ע"ד) דתנן כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות שהן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן ובגמרא ת"ר ואם מנחת מרחשת קרבנך סולת בשמן תעשה מלמד שטעונה מתן שמן בכלי קרבנך קרבנך לגזירה שוה מה כאן מתן השמן בכלי אף להלן מתן שמן בכלי ומה להלן יציקה ובלילה אף כאן יציקה ובלילה ע"כ. תו אמרינן התם מנחה היא לרבות כל המנחות ליציקה והתוס' שם הקשו דהתינח דמחבת איצטריך לג"ש למילף ממרחשת מתן כלי אבל מרחשת אמאי איצטריך לג"ש למילף ממחבת יציקה ובלילה תיפוק ליה דמרבינן בסמוך מדכתיב מנחה לרבות כל המנחות ליציקה ולא ממעטינן אלא מנחת מאפה תנור, ותירצו דמצינו למימר דעיקר ג"ש למתן שמן בכלי אתיא ויציקה ובלילה דהכא ה"ה דבלא ג"ש הוה ידעינן מדכתיב מנחה עוד תירצו ועוד נראה דלבלילה נמי איצטריך ג"ש דמדכתיב מנחה לא מרבינן אלא יציקה לחודה דעל יציקה כתיב ומרבינן נמי פתיתה לכל מנחות דפתיתה ויציקה כתיבי בההוא קרא ע"כ. ודע שגם לפי תירוץ זה מאי דיליף מרחשת ממחבת יציקה בג"ש לאו דוקא דליציקה לא איצטריך ג"ש דתיפוק ליה מקרא דרבינן מיניה כל המנחות ליציקה אלא שהפרש גדול יש בין תירוץ א' לתירוץ שני דלתירוץ א' מרחשת אינו צריך ללמוד שום דבר ממחבת בג"ש ומה שאמרו בגמרא ומה להלן יציקה ובלילה כו' לאו דוקא דבלא ג"ש נמי הוה ידעינן דבמרחשת איכא יציקה ובלילה אבל לתירוץ ב' איצטריך ג"ש למרחשת שילמוד ממחבת בלילה דהא נפיק מקרא דמנחה ואגב בלילה נקטו נמי בגמ' יציקה. עוד כתבו ומיהו צריך לדקדק דבמנחת הסלת ובמנחת העומר דלא כתיב בהו בלילה מנא לן מתן שמן בכלי קודם לעשייתן תינח מחבת ומרחשת דכתיב קרבנך אלא שאר מנחות מנלן ואם נפרש מדכתיב מנחה במחבת מרבינן כל מנחות לשלש מתנות שמן א"כ היכי ממעטינן מאפה מיציקה דוקא מדכתיב עליה והיא נמעטה נמי ממתן שמן בכלי קודם עשייתן דהנך תיבות גבי הדדי כתיבן ויצקת עליה שמן מנחה היא ע"כ. ויש לדקדק בדברי התוס' שכתבו מנא לן מתן שמן בכלי ומשמע דלא הוקשה להם כי אם מזה דאמאי לא הוקשה להם ג"כ מבלילה דמנא לן. וכי תימא דס"ל לתוס' דאף דנימא דמלת מנחה דכתיבא במחבת מרבה כל המנחות לדיני המחבת היינו דוקא למאי דכתיב בהדיא במנחת מחבת דהיינו בלילה ויציקה אבל מתן שמן בכלי דלא כתיב בהדיא במחבת ולא יליף לה אלא ממרחשת בג"ש לא רבינן כל המנחות מדכתיב מנחה. הא ליתא מתרי טעמי חדא דהתוס' סיימו בדבריהם דמנחה אינו מרבה אלא יציקה דכתיב סמוך לו אבל בלילה אינו מרבה ואם כן איך כתבו תכף ומיד הפך זה, ועוד שבהתחלת הקושיא כתבו דבמנחת סלת ובמנחת העומר דלא כתיב בהו בלילה כו' משמע שהוקשה להם ג"כ מבלילה. והרב בעל לחם משנה נתעורר בזה ולא תירץ כלום ולי נראה שדברי התוס' הם מסורסים ועיקר הגירסא כך היא ומיהו צריך לדקדק דבמנחת סלת ובמנחת העומר מנא לן בלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן דלא כתיב בהו ולפי גירסא זו שהוקשה להם מבלילה ומתן שמן דמנא לן במנחת הסלת ובמנחת העומר ניחא מה שכתבו תינח מחבת ומרחשת כלומר דמחבת יליף מתן שמן ממרחשת ומרחשת יליף בלילה ממחבת אבל לפי הגירסא דלא הוקשה להם כי אם ממתן כלי ולא מבלילה לא היה להם לומר אלא תינח מחבת כלומר דיליף מתן שמן ממרחשת אבל במרחשת ליכא קושיא כלל דהא מתן שמן כתיב ביה בהדיא א"ו דמבלילה ומתן שמן הוקשה להם ומש"ה כתבו תינח מחבת ומרחשת וזה פשוט: ודע שמה שלא הוקשה להם מיציקה גם כן דמנא לן במנחת העומר דהא בפרשת אמור לא כתיב גבי מנחת העומר. הא לא קשיא כלל חדא דמלת מנחה מרבה לפחות יציקה לכל המנחות ועוד דבפ' ויקרא כתיב ואם תקריב מנחת בכורים דהיינו מנחת העומר וכתיב בתריה ונתת עליה שמן דהיינו יציקה. ודע שהתוס' בקושיא זו באו לסתור שני התירוצים שכתבו לקושיא דמרחשת אמאי איצטריך לג"ש למילף ממחבת יציקה ובלילה ובתחלה הקשו כפי התירוץ השני דמנחה אינו מרבה כי אם יציקה דכתיב ביה דא"כ מנחת הסלת ומנחת העומר מנא לן דעו דבעו בלילה ומתן כלי וחזרו ואמרו ואם נפרש כלומר התירוץ הא' דמנחה מרבה כל הדברים ולמרחשת לא איצטריך ג"ש למילף ממחבת דתיפוק ליה מקרא דמנחה ובמחבת כתיבי שלש מתנות דבאומרו קרבנך הרי מתן כלי אמור וכתיב בלולה בשמן וכתיב ויצקת ועל כולם כתיב מנחה לרבות כל המנחות לכל אלו הדברים ובזה הוה ניחא מאי דאית לן במנחת הסלת ובמנחת העומר בלילה ומתן שמן בכלי אכתי קשיא ליה אחריתי לפי פירוש זה דאמאי ממעטינן ממנחת מאפה יציקה דוקא מדכתיב עליה והיא נמעטנה נמי ממתן שמן בכלי דהנך תיבות גבי הדדי כתיבן ויצקת עליה שמן מנחה היא וכי היכי דמלת מנחה מרבה הכל הכי נמי נימא דמיעוטא דעליה והיא ממעט הכל ונהי דבלילה לא מצי ממעט דבהדיא כתיב בלולה בשמן מ"מ נמעטנה נמי ממתן כלי. וקושיא הלזו לא שייכא כי אם לפי התירוץ הא' אבל לפי התירוץ השני לא שייכא קושיא זו דהא כפי התירוץ השני מנחה אינו מרבה כי אם ליציקה דכתיבא בהך קרא וא"כ מעוטא דהיא ועליה נמי לא ממעטי אלא יציקה דכתיב בהאי קרא באופן שכוונת התוס' היא לדחות השני התירוצים ולזה תירצו לעיקר קושייתם תירוץ אחר ובתירוץ זה יתורץ הכל וכתבו ונראה לפרש דגבי ג' מתנות שמן כל המנחות למדות זו מזו בלא שום ג"ש מסברא בעלמא דכיון דטעונות שמן נלמוד סתום מן המפורש כעין גלוי מילתא בעלמא ומאי דאיצטריך הכא קרבנך לג"ש היינו משום דבמחבת כתיב יציקה שהיא אחרונה ובמרחשת כתיב מתן שמן בכלי שהיא בתחלה הוה אמינא שזו דינה בכך וזו דינה בכך אבל אחר שלמדנו בג"ש ליתן האמור של זה בזה ה"ה בכל המנחות חוץ ממנחת מאפה דמיעטה רחמנא מיציקה ומשום דכתיבי מיעוטא גבי יציקה איצטריך ליה מנחה לרבות כל המנחות ליציקה עכ"ד, וכוונת דבריהם דהג"ש למדנו שלא נדון מה שכתוב בכל מנחה בה לבדה ובזה יצאנו מזה הטעות ולמדנו לכולם מן הסברא שילמוד סתום מן המפורש ואי לא הוה כתיב מיעוטא גבי יציקה למעט מאפה תנור מיציקה לא הוה צריך לרבויא דמנחה לרבות כל המנחות ליציקה דבלא רבויא היו כל המנחות למדות זו מזו ליתן את של האמור בזה בזה אלא כיון דאיצטריך מעוטא גבי יציקה כדי למעט מאפה תנור כדי שלא נטעה במעוט זה באיזו מנחה ממעט קרא כתב רחמנא רבויא דמנחה לרבות כל המנחות ליציקה ובזה נבין דמעוטא לא קאי כי אם אמאפה תנור ובתירוץ זה אתיא כל הסוגיא כפשטה וכמבואר. והנה כמה הלכתא רבוואתא איכא למשמע מדברי התוס' הללו חדא דס"ל דמנחת הסלת ומנחת העומר יש בו ג' מתנות שמן ככל המנחות והנה מנחת הסלת כבר כתב כן בפירוש רבינו דבעיא מתן שמן בכלי ובלילה ויציקה אך במנחת העומר נראה מדברי רבינו בפ"ז מהלכות תמידין ומוספין דין י"ב שלא היה בה לא מתן שמן בכלי ולא יציקה שהרי לא כתב שם אלא ובוללין אותו בשמן כו' הרי שלא הזכיר כי אם בלילה אבל נראה דהא ליתא דהא בפ"ו דמנחות (דף ס"ז) תנן בא לו לעשרון יצק ובלל הרי דחייבו יציקה במנחת העומר ולפי מה שדקדקנו בדברי רבינו במנחת העומר לא היה בה יציקה ומה גם שהתוס' שם כתבו דמאי דתנן נתן עליו שמנו היינו מתן שמן בכלי וא"כ הרי הוזכרו כל השלש מתנות במנחת העומר אלא שנראה שרבינו מ"ש ונותן עליו קומץ לבונה כשאר המנחות האי כשאר המנחות קאי לפני פניו נמי דהיינו מ"ש בוללין אותו כלומר כשאר המנחות היו בוללין אותו וכוונתם היא דבעיא ג' מתנות וכן כתב הרב בל"מ יע"ש:
עוד למדנו מדברי התוספות הללו דמנחת מאפה תנור לא מעטה הכתוב אלא מיציקה דוקא אבל מתן שמן בכלי יש בה ודברי רבינו בדין זה באו סתומים דבדין ח' כתב וז"ל מנחת מאפה תנור כיצד אם חלות היא בולל השמן בסלת ולש בפושרין ואופה ופותתן ונותן בכלי שרת כו' ואין בה יציקת שמן ע"כ. והנה מסוף דבריו שכתב ואין בה יציקת שמן נראה דס"ל כסברת התוס' דלא מעט הכתוב מאפה תנור אלא מיציקה אבל מתן שמן בכלי לא מעטה אך מתחלת דבריו שלא הזכיר מתן שמן בכלי אלא כתב אם חלות היא בולל השמן וכו' משמע דאית ליה דבמאפה תנור לא היה בה מתן שמן בכלי וכבר הביא הרב בעל לחם משנה שני פירושים הללו וכתב שפירוש זה השני שכתבנו הוא מדוקדק יותר בדברי רבינו עם שהראשון יותר נכון עכ"ד. ולדידי מלבד שהפירוש השני הוא מדוקדק בדבריו הפירוש הראשון לא ניתן ליאמר בדעת רבינו כלל לפי שבפ' אלו מנחות (דף ע"ה) אמרי' יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת"ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת"ל היא ע"כ. הרי שהכתוב מיעט חלות ורקיקין ופשיטא שאין הפרש ביניהם כלל אלא שבחלות נותן שמן בשעת בלילה והרקיקין אינו נותן שמן בשעת בלילה אלא שמושח אותם אחר כך ואי אמרינן דבחלות לא מיעט הכתוב מתן שמן בכלי אלא דוקא יציקה פשיטא שהוא הדין גבי רקיקין דלא מיעט מתן שמן בכלי ורבינו בדין ט' כתב וז"ל וכיצד מושחן מביא לוג שמן לכל עשרון ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל השמן שבלוג ע"כ. והנה פשטן של דברים מורים שכל הלוג היה מושח ולפי דברי התוס' לא היה מושח כל הלוג כולו שהרי היה מתן שמן בכלי תחלה קודם שיתן הסלת אך אליבא דרבינו אתי שפיר כיון שלא היה בו מתן שמן א"כ כל הלוג היה למשיחה. ומלבד שפשט דברי רבינו מורים כן שכל הלוג היה למשיחה עוד יש להוכיח כן ממ"ש בדין הרקיקין מביא לוג שמן לכל עשרון כו' ובכל המנחות לא הזכיר שיעור ובמנחת הסלת כתב סתם ושמן הראוי לה ובמנחת מחבת ומרחשת וחלות של מאפה תנור לא הזכיר כלל שיעור בשמן וסמך על מה שכתב בפי"ב מה' אלו דין ז' וז"ל כל המנחות הקרבות לגבי המזבח טעונות שמן לוג שמן לכל עשרון וא"כ למה זה גבי רקיקין הוצרך לומר שיעור השמן שמביא ובמה שכתבנו ניחא שהוצרך רבינו לומר כאן השיעור לפי שכיון שברקיקין לא היה נותן שמן כלל כי אם לאחר אפיה למשיחה היה עולה על הדעת דבפחות מלוג סגי קמ"ל דלעולם בעי לוג אבל אם היה בו מתן שמן מהיכא תיתי שמנחה זו היתה משתנית משאר המנחות לענין שיעור השמן:
ובסברת התוס' אני תמיה מההיא דאמרי' התם רקיקין הבאים בפני עצמם מביא לוג שמן ומושחן וחוזר ומושחן עד שיכלה כל שמן שבלוג ר"ש בר יהודה אומר משום ר"ש מושחן כמין כ"י ושאר השמן נאכל לכהנים ע"כ. ואיכא לאתמוהי טובא בסברת ר"ש הלזו דמנא ליה דנשתנה מנחת רקיקין מכל המנחות שיהיה חלק לכהנים בשמן אי משום דליכא לא בלילה ולא יציקה אימא דבתחלה היה נותן שמן בכלי שיעור רב עד כדי שלא ישאר מן הלוג כי אם כדי משיחה וכי תימא דס"ל לר"ש דכיון דהתורה נתנה שיעור זה דלוג לשלש מתנות שמן א"כ ברקיקין אף דאיכא מתן שמן בכלי מ"מ לא היה נותן שמן בכלי אלא כשיעור שהיה נותן בשאר המנחות הטעונות שלש מתנות ומש"ה אית ליה דכיון דמשח כמין כ"י השאר נאכל לכהנים הא ליתא דמעולם לא שמענו שיעור בשלש מתנות שמן ואם ירצה לרבות באחת ולמעט באחרת הרשות בידו ועוד אם הדברים כן שלא היה יכול ליתן שמן בכלי אלא כשיעור שהיה נותן בשאר המנחות הטעונות ג' מתנות א"כ גבי חלות דמאפה תנור נמי נימא שלא היה נותן שמן בכלי ובלילה אלא כשיעור שהיה נותן בשאר המנחות וא"כ הנשאר שהוא שיעור היציקה אמאי לא קאמר ר"ש שיהא ניתן לכהנים ובהדיא תנן בפרק כל התדיר (דף צ"א) אמר ר"ש אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזרה אין צריך לשאול מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ע"כ אלמא דלא משכחת שמן הניתן לכהנים כי אם ברקיקין ולא בחלות לפי שבשעת בלילה היה נותן כל השמן וא"כ גבי רקיקין אמאי לא עשה ג"כ תיקון זה ליתן בתחלה בכלי שיעור רב עד שלא ישאר מן הלוג כי אם כדי משיחה וגם בדברי ת"ק דקאמר מושחן וחוזר ומושחן קשה לי דטורח זה למה דמעיקרא כשנותן שמן בכלי לא ישאר כי אם כדי משיחה על פני כולו שהרי גבי מנחה הבאה מחצה חלות ומחצה רקיקין אית ליה דשאר השמן מחזירו לחלות אלמא היכא דאיכא תקנתא לא מטרחינן ליה שימשח ויחזור וימשח וכי תימא דהכא מיירי בדיעבד שלא נתן שמן בכלי שיעור רב ונשתייר בלוג שמן יותר מכדי משיחה ומש"ה אית ליה לת"ק דימשח ויחזור וימשח ולר"ש אית ליה דנאכל לכהנים אבל לעולם דלכתחלה עבדינן תקנתא אחריתי דהיינו שיתן שמן בכלי שיעור רב עד כדי שלא ישאר בלוג כי אם כדי משיחה הא ליתא דלישנא דברייתא משמע דלכתחלה מיירי ובא ללמדנו אופן עשיית הרקיקין ועוד דמלישנא דברייתא דקתני מביא לוג שמן משמע דכל הלוג היה למשיחה וכמו שדקדקנו מדברי רבינו ולא היה צריך ללמדנו דין זה דהא דבר פשוט הוא דכל עשרון בעי לוג וכדאיתא בפרק שתי מדות (דף פ"ט).והיותר מגדיל עלי התימה הוא דהנראה מדברי התוס' דפשיטא להו מילתא דלא מיעט הכתוב מאפה תנור כ"א מיציקה דוקא ולא ממתן שמן שהקשו נמעטנה נמי ממתן שמן בכלי דמשמע שהיא הלכה מקובלת בידם שלא מיעטה הכתוב ממתן שמן ולא ביארנו לנו הא היכא רמיזא ואדרבא סוגית ההלכה מורה שאף ממתן שמן נתמעטה וכמו שכתבנו ואם נפשך לומר שהתוס' לא כתבו דממתן שמן לא נתמעטה אלא בחלות אך ברקיקין מודו דאף ממתן שמן נתמעטה וכמו שהכרחנו מסוגית הגמרא הא ליתא דמלבד דברי התוס' שכתבו היכי ממעטינן מאפה מיציקה מדכתיב עליה והיא משמע דקושיתם היא גם על מנחת רקיקין מדכתבו עליה והיא דהם שני מיעוטים דאיצטריכו חד לחלות וחד לרקיקין, זאת ועוד הדבר מצד עצמו הוא דבר מתמיה שהכתוב יאמר שני מעוטין סמוכין זה לזה והאחד לא ימעט אלא יציקה דכתיב סמוך לו והמיעוט האחר למעט אף מתן כלי שלא נזכר בכתוב בפירוש ואינו נלמד כי אם מג"ש דקרבנך קרבנך. הכלל העולה שדברי התוס' נעלמו ממנו וצריכין אצלי תלמוד וצ"ע והרא"ם בפ' ויקרא ד"ה ויצקת אזיל בשיטת התוס' יע"ש:
והנך רואה דלפי מה שפירשנו בדעת רבינו שמעתתא רווחא ואזלא דאיהו אית ליה דמרבויא דמנחה מרבינן לכל המנחות לשלש מתנות שמן וכמו שצדדו התוס' באומרם ואם נפרש כו' וכשם שמלת מנחה מרבה כל השלש מתנות הכי נמי מעוטא דהיא ועליה ממעט הכל זולת בלילה דכתיב בהדיא בחלות דמאפה תנור ומשיחה דכתיב ברקיקין אבל מתן שמן ויציקה נתמעטו מחלות ורקיקין וג"ש דקרבנך קרבנך לא איצטריך אלא כדי שילמוד מחבת ממרחשת מתן שמן בכלי וכמו שכתבו התוס' בתחלת דבריהם ובזה אתי שפיר מה שנחלקו ת"ק ור"ש בשמן דרקיקין דוקא משום דבחלות כיון דאיכא בהו בלילה היה נותן כל הלוג בשעת בלילה אבל ברקיקין שלא היה שום דבר מן השלש מתנות שמן כי אם משיחה נחלקו ת"ק ור"ש דת"ק אית ליה דמושחן וחוזר ומושחן כלומר דמושחן ושוהה עד שיבלע השמן וחוזר ומושחן וכן עושה תמיד עד שיכלה כל השמן אבל פשיטא דקודם שיתבלע השמן לא היה חוזר ומושח דאם כן היינו יציקה ור"ש אית ליה דמשיחה זו היא כמשיחת הכהנים שהיתה כמין כ"י וכמ"ש רבינו פ"א מהל' כלי המקדש ומש"ה אית ליה דשאר השמן נאכל לכהנים. ובת"כ ראיתי דטעמא דמ"ד דהמשיחה היתה כמין כ"י הוא משום דכתיב בשמן בשמן שתי פעמים ואין רבוי אחר רבוי אלא למעט יע"ש:
ודע שמה שכתבנו למעלה מדברי רבינו והתוס' דמנחת הסולת בעיא ג' מתנות ראיתי להרא"ם בפ' ויקרא בפרשת מנחת הסלת דספוקי מספקא ליה מלתא וז"ל ואע"פ ששנינו כל המנחות הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות שמן ומשמע דוקא הנעשות בכלי טעונות ג' מתנות שמן אבל מנחת סלת שאינה נעשית בכלי אינה טעונה אלא היציקה המפורשת בה בלבד י"ל דהאי הנעשית בכלי דקאמר אינו אלא למעט מנחת מאפה תנור בלבד שכך אמרו בגמרא בהדיא כל המנחות הנעשות בכלי למעוטי מאי אמר רב פפא למעוטי מנחת מאפה תנור ועוד אפילו את"ל דממעט נמי למנחת הסלת ה"מ למתן שמן בכלי שכן אינה צריכה כלי אבל מבלילה ויציקה לא עכ"ד. ותמהני דאיך צדד לומר דמנחת הסלת לא בעיא מתן שמן בכלי מאחר שרבינו כתב בפירוש דבעיא וכן הוא דעת התוס' וכן כתב הסמ"ג במצות עשה סימן קפ"ו יע"ש. ועוד אני תמיה דכפי דבריו אמאי לא אמרו למעוטי מנחת הסלת ומנחת מאפה וכי תימא משום דמנחת מאפה מימעיט משני דברים דהיינו ממתן שמן בכלי ומיציקה אבל מנחת הסלת לא מימעיט אלא ממתן שמן וכמו שכתבנו לעיל לדעת רבינו, הנה מלבד שדבר זה במחלוקת הוא שנוי שהרי כתבנו לעיל שלדעת התוס' מנחת מאפה לא מימעיט אלא מיציקה ואם כן כי היכי דקאמר למעוטי מנחת מאפה שאין בה כל הג' מתנות כי אם שתים דהיינו מתן שמן ובלילה הכי נמי הוה ליה למימר למעוטי מנחת הסלת שאין בה כל הג' מתנות כי אם שתים דהיינו בלילה ויציקה. ועוד דאף למה שכתבנו לדעת רבינו דמנחת מאפה מימעיט ממתן שמן ומיציקה מ"מ הוה מצי למימר למעוטי מנחת מאפה ומנחת הסולת והאי כדאיתיה והאי כדאיתיה. ועוד אני תמיה דהא מנחת העומר היא מנחת הסלת ממש וכבר כתבנו למעלה דממתני' דפ"ו דמנחות (דף ס"ז) מוכח דבמנחת העומר היו בה כל שלש מתנות שמן ומלבד כל זה מ"ש הרב ה"מ למתן שמן בכלי שכן אינה צריכה כלי לא ירדתי לעומק דברים הללו מאי האי שכתב שכן אינה צריכה כלי שאם כוונתו היא שהכלי שהיו נותנין בו השמן בתחלה לא היה מכלי שרת במנחת הסלת אבל בשאר המנחות היה הכלי מכלי שרת לא ידעתי דין זה מהיכא גמר לה הרב שהרי דברי רבינו מבוארים בהדיא שכל המנחות לא היו נעשות בכלי שרת כי אם בשעת יציקה דהיינו לאחר הבלילה במנחת הסלת ולאחר פתיתה במנחות האפויות היה נותן המנחה בכלי שרת ויוצק עליה השמן ואין חלוק בדינים אלו בין מנחת הסולת לשאר מנחות כלל ואי ס"ל דהכלי שהיו בוללין בו הסולת היה מכלי שרת וכמו שנראה מסוגית הגמרא פ"ק דמנחות וכן נראה שהוא דעת התוס' בכמה מקומות וכבר הבאתי דבריהם בספר רביעי סימן קמ"ד יע"ש (א"ה יתבאר בסמוך) שא"כ גם מנחת הסלת ג"כ היתה צריכה כלי לבלילה ולא מצאתי חלוק בדינים אלו בין מנחת הסלת לשאר המנחות. ואם כוונת הרב באומרו שכן אינה צריכה כלי הוא לאפיית מנחת הסולת ולא דמי למנחת מחבת ומרחשת שהם כלי שרת וס"ל דגם מנחת הסולת צריכה אפיה אלא שאפיתה היתה אחר הקמיצה וכמו שכבר הארכתי בסברא זו לעיל והכרחתי שם דמנחת הסולת לא היה חיוב בה באפיה כלל אלא היתה מתחלקת להכהנים תיכף אחר הקמיצה וכמו שיע"ש, מ"מ אף כפי סברת הרב דגם במנחת הסולת היה חיוב בעשיה אלא שלא היתה בכלי לא ידעתי איך טעם זה יצדק דוקא למעט מתן שמן בכלי ולא לבלילה ועוד לסברת הרב מנחת הסולת ומנחת מאפה שוים הם בעשייתם שלא היו נעשות בכלי ובגמרא לא מיעטו ממאי דתנן כל המנחות נעשות בכלי אלא מנחת מאפה. שוב ראיתי להרב בעל לחם משנה שעמד על דברי הרא"ם הללו והכריח כמו שכתבנו שגם במנחת הסולת איכא ג' מתנות שמן יע"ש: ואח"כ נותנה בכלי שרת כו'. כתב מרן נראה שהכלי שהיה בולל בו לא היה כלי שרת כו'. והתוס' פ"ב דחולין (דף ל"ו) ד"ה צריך כתבו דהיה כלי שרת. ועיין בפרק כל המנחות (דף נ"ז) דאמרינן א"ל רב פפא לאביי והא איכא ביסא דלח הוא א"ל כגון ע"ג קטבליא ועיין בתוס' פרק שתי הלחם (דף צ"ה) ובפ' המזבח מקדש (דף פ"ח) ד"ה מדות כתבו דביסא היה כלי שרת וביסא הוא הכלי שבוללין בו הסולת עם השמן ועיין בתוס' פרק כל שעה (דף ל"ו) ד"ה במקום זריזים ועיין ברש"י פרק י"א דמנחות (דף צ"ו) ועיין בפ"ק דמנחות (דף ט') דאמרינן ור' יוחנן אמר פסולה כיון דעשייתו בכלי וכו' ועיין במ"ש התוס' שם:
Loading...
13:5
1
Loading...