ואם היתה מנחת חינוך כו'. כתב מרן ובפ' התכלת תניא וכהן המשיח כו'. ולא ידעתי מה ענין סוגיא זו לכאן דהתם מיירי בכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו דנחלקו ר"ש ור"י משל מי היתה קריבה ואליבא דכולי עלמא שלימה היתה קריבה שחרית ושלימה בין הערבים ולא שייך כלל למנחת חינוך וצ"ע. ומ"ש רבינו ואח"כ חולק כל חלה וחלה לשנים באומד כדי שיקריב החצי בבקר והחצי בערב. מדברי רבינו הללו למדנו שני דברים. הא' הוא שכל העשרון כולו היה לש ואופה מהבקר דקרא דקאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב היה אפשר לומר שחצי עשרון היה לש ואופה בבקר והנשאר היה לש ואופה בערב. והדין הב' שלמדנו הוא דמאי דכתב רחמנא מחציתה בבקר הכוונה היא מחצית כל חלה וחלה שנמצאו קרבים בבקר י"ב חצאי חלות ובערב י"ב חצאין. והנה בדין הא' דהיינו שהיו לשין ואופין כל העשרון בבקר לא נחלק עליו הראב"ד אך בדין הב' דהיינו שהיה מקריב י"ב חצאין בבקר חלק עליו וכתב זו לא שמענו אלא שיחלקו שש חלות בשחרית ושש בין הערבים והתורה נתנה להם מדות גדולות וקטנות שימודו בהם כדי שלא יגרעו ולא יוסיפו על השיעורין והוא אומר שמחלקין את החלות באומד כו' ע"כ. וא"ת בשלמא לדעת רבינו היינו דצריך ללוש ולאפות כל העשרון בבקר לפי שצריך להקריב י"ב חצאין אך להראב"ד שמקריב שש חלות בבקר למה אופין כל העשרון. ונראה דודאי לדעת הראב"ד אם ירצה ללוש חצי עשרון בבקר וחצי בערב הרשות בידו ומה שלא נחלק עליו בזה הוא משום דאף לדידיה יכול לעשות כמו שירצה ומה שחלק עליו נתבאר שהרשות בידו אם ירצה ללוש כל העשרון בבקר ילוש ואם ירצה ילוש חצי עשרון בערב: והנה מרן הביא ראיה לדברי רבינו די"ב חצאין היה מקריב מההיא דאמרינן בפרק שתי מדות (דף פ"ז) בעא רמי בר חמא מרב חסדא חביתי כ"ג במה מחלקן לחלות ביד או בכלי כו' והנה פשטן של דברים נראים כרבינו שהבעיא היא חלות אלו שמחלקן כדי להקריב י"ב חצאין במה מחלקן אך הראב"ד נראה דס"ל דהבעיא היא לפי שצריך לעשות מכל חצי עשרון שש חלות ועל זה שאלו חלות אלו במה מחלקן וכן הוא דעת התוס' ורש"י יע"ש. והא דלא בעו בלחם הפנים שהיה גם כן י"ב חלות ועיקר שיעור זה די"ב חלות בלחם הפנים כתיב ומהתם ילפינן לחביתין וכדאיתא בפ' ואלו מנחות הא לא קשיא כלל משום דחלה דלחם הפנים היתה שני עשרונים כל חלה וחלה וא"כ שיעורה ידוע אבל בחביתין שמכל חצי העשרון היה עושה שש חלות מש"ה שאלו במה מחלקן. אך קשה אמאי לא שאלו בסתם על כל המנחות שהיו באים עשר עשר וכדתנן בפ' ואלו מנחות [דף ע"ו] במה מחלקן, וי"ל דשאני שאר מנחות שהעשיה היתה כאחת כלומר שהיה לש כל העשרון בבת אחת ואח"כ היה מחלק העיסה לעשר חלות וכיון שכן אין להקפיד אם החלה האחת תהיה גדולה מחברתה או קטנה אבל חביתין שאחת אחת היו נעשות וכמו שפסק רבינו וצריך לתת לכל חלה וחלה רביעית שמן וכדאמרינן בפ' שתי מדות (דף פ"ח) רביעית למה נמשחה שבה היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה א"כ צריך להקפיד טובא בשיעור החלות שיהיו שוות כדי שלא תהיה האחת מרובה בשמן והאחת חריבה ומש"ה שאלו בגמ' במה מחלקן והשיבו לו שאעפ"כ מחלקן ביד ולא בכלי לפי שהכלי הוא סימן קללה: וראיתי למרן שכתב וזה מבואר כדברי רבינו דההוא דקללה בלחם כתיב כנראה שרצה מרן לשלול דליכא למימר שהבעיא היה לפי שהיה צריך לעשות מכל חצי עשרון שש חלות וכדכתיבנא כבר כתבו התוס' דמשקולת ומאזנים הוא סימן קללה בסלת כמו בעיסה ולפי מה שכתבנו מה שתמה מרן על הראב"ד שכתב זו לא שמענו מלבד שאין כאן תמיה דודאי סוגיא זו שהביא מרן ראה אותה הראב"ד אלא שפירשה כדכתיבנא עדיין יש לתמוה על רבינו איך הוליד דין מחודש כזה דבמלתא דרחמנא אמר מחציתה בבקר איך חלק באומד ואפשר שיוסיף או יגרע מדקדוק סוגיא זו. עוד אני תמיה בסברת רבינו הלזו מהא דתנן חצי עשרון מה היה משתמש שבו היה מודד מנחת כ"ג כו' וסדר הבאת החביתין היה שהיה מביא עשרון ומקדשו לעשרון שבמקדש ואח"כ היה חוצהו בחצי עשרון וכל זה מבואר בדברי רבינו בראש הפרק. והנה בשלמא לדעת הראב"ד ודעמיה איצטריך חצי עשרון לפי שבו היה מודד לעשות שש חלות בבקר אך לדעת רבינו לא ידעתי לאיזה תכלית היו מחלקין אותו בחצי עשרון יעשו מן העשרון קודם חלוקה י"ב חלות ואח"כ יחלקו כל חלה לשנים ויקרבו י"ב חצאין בבקר וי"ב בערב והדבר אצלי צריך תלמוד ועיין במה שכתבתי בדף ס"ו ע"א (א"ה תמצאנו לקמן בפרקין דין ג' יע"ש) . ודע שאחר שכתבתי כל זה נתיישבתי עוד בדברי רבינו הללו וראיתי שדבריו טעמם ונמוקם עמם והוא דתנן בפ' אלו מנחות (דף ע"ה) מנחת ישראל כופל אחת לשנים ושנים לארבעה ומבדיל מנחת כהנים כופל אחת לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כהן משיח לא היה מקפלה רש"א מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה מפני שאין בהם קמיצה ע"כ. ופירש"י אין בהם פתיתה שלא היה מקפלן. ובגמרא הקשו דבברייתא קתני מנחת כהן משיח היה מקפלה והא אנן תנן לא היה מקפלה ותירצו אמר רבא אינו מקפלה לארבעה אבל מקפלה לב' ע"כ. והנה פשטה דסוגיא משמע דלת"ק מנחת כהנים כופל אחת לב' וב' לד' ואינו מבדיל מנחת כהן משיח לא היה כופל כי אם אחת לב' ורש"י ס"ל דבין מנחת כהנים ובין מנחת כהן משיח לא היה מקפלה כלל דליכא למימר דמאי דקאמר ר"ש הוא דלא היה מקפלה אחת לשנים ושנים לארבעה אבל אחת לשנים מיהא היה מקפל דא"כ אמאי נקט במילתיה מנחת כהן משיח הא בזה גם ת"ק מודה דלא היה מקפל כי אם אחת לשנים אלא ודאי דלר"ש מנחת כהן משיח לא היה בה קפול כלל ולפי זה איכא לאתמוהי טובא דהא בקרא דמנחת כהן משיח כתיב מנחת פתים תקריב וגו' והיכי קאמר ר' שמעון דמנחת כהן משיח לא היה מקפלה כלל וכבר הקשו קושיא זו הראב"ד ורבינו ישעיה הראשון. והרא"ם בפ' צו כתב וז"ל ושמא י"ל דאין בהם פתיתה דקאמר ר"ש היינו שלא יכפל האחד לשנים ושנים לארבעה דומיא דמנחת ישראל דכתיב בה פתות ופתים ופליג את"ק דאמר מנחת כהנים כופל אחד לשנים ושנים לארבעה ובא ר"ש ואמר שבין מנחת כהנים בין מנחת כהן משיח אינו כופל אלא האחד לשנים ולא שנים לארבעה דהכא לא כתיבא בה אלא פתים לחודה ומנחת כהנים דיינינן להו כמנחת כהן משיח מפני שכולם אין בהם קמיצה ע"כ. והנך רואה כמה יש מהדוחק בתירוץ זה דנקט ר"ש דין מנחת כהן משיח ללא צורך שהרי בדין מנחת כהן משיח לא נחלק תנא קמא. ומלבד זה הדוחק יש לתמוה דבגמרא הקשו עלה דברייתא דקתני מנחת כהן משיח היה מקפלה ממתני' דקתני לא היה מקפלה והדבר הוא תימה דהיכי הוה ניחא להו מתני' כפשטה דלא היה מקפלה כלל דהא כתיב מנחת פתים ותמהני מהרא"ם איך לא נתעורר בזה. וראיתי להרב בעל קרבן אהרן בפ' ויקרא עלה דקרא דפתות אותה שהביא קושיא זו דהרא"ם ותירץ דלר"ש מנחת פתים אינו ר"ל שיפתת אותה אלא שירצה שיעשנה כמו מנחת פתים והיא שאר המנחות או לענין האפיה שתהא נעשית בכלי וזהו אפויה כמו מנחת פתים או לענין היציקה שיצוק עליה שמן והוצרך לומר זה מפני ששנה אותה באומרו תופיני אפיות הרבה לז"א שעם כל זה כמו מנחת פתים היתה עכ"ד: והנה דברים הללו מצד עצמם לא ניתנו ליכתב שהכתוב יאמר מנחת פתים לדמיון בעלמא גם מ"ש או לענין האפיה שתהא נעשית בכלי כו' לא ידעתי פירושו לפי שבחביתין היו בו שתי מלאכות שהיו אופין ומטגנים ואם על הטיגון הרי כבר נאמר על מחבת ואמרי' בפ' התכלת (דף כ"א) מחבת מלמד שטעונה כלי ואי על האפוי אעיקרא דדינא כמה דיות משתפכות אם התנור היה קודש או לא, זאת ועוד דבמנחות דכתיב בהם פתיתה לא היה כי אם מחבת ובמחבת לא כתיב בקרא יציקה וא"כ היכי תלה הכתוב חיוב היציקה באומרו מנחת פתים ואף שהדין הוא שבכל המנחות חוץ ממנחת מאפה תנור היה בהם פתיתה היינו מדרשא דמנחה היא לרבות כל המנחות לפתיתה וכן יציקה לא כתיב בקרא כי אם במנחת הסלת ושאר המנחות חוץ ממאפה תנור נלמדות מרבויא וא"כ לא יצדק לומר שקראה הכתוב מנחת פתים לחיוב היציקה ועוד דהא מצינו מנחה דבעיא פתיתה ולא בעיא יציקה והיא מנחת מאפה תנור וכמו שכתב רבינו בפרקין הלכה ח' ומצינו מנחה דלא בעיא פתיתה ובעיא יציקה והיא מנחת הסלת וכמו שהארכנו בזה בספר דף קל"ט (א"ה תמצאנו לקמן בפרקין הלכה י' יע"ש), וא"כ וא"ע היכי תלה הכתוב חיוב היציקה במה שקראה מנחת פתים. עוד הוקשה לו לרבינו שאם ת"ק ס"ל דבענין הקיפול אין חילוק בין מנחת ישראל למנחת כהנים ולא נתייחדה מנחת כהנים אלא בשלילת ההבדלה מפני שאין בה קמיצה אבל לקפלה אף במנחת כהנים איתא כדי לקיים מצות פתיתה וכמו שפירש"י במתני' דאלו מנחות א"כ מנא להו דאשתנו מנחת כהנים ממנחת כהן משיח דמנחת כהן כופל אותה לשנים ושנים לארבעה ואילו מנחת כהן משיח אינו כופל כי אם אחת לשנים ולא מצינו לא בגמרא ולא בת"כ שהביאו שום רמז מהכתוב לזה, והרב בעל קרבן אהרן כתב שהטעם הוא כי מנחת כהנים היו מעשרון ומנחת כהן משיח לא היה אלא חצי עשרון דכן כתיב עשירית האיפה סולת מחציתה בבקר ומחציתה בערב ולזה אם עשרון חולק לארבעה חצי עשרון די שיחלוק אותו לשנים עכ"ד. וכן פירש רש"י בפ' אלו מנחות יע"ש, ורבינו לא נחה דעתו בזה לפי שאם היה הדין שמחצי עשרון היה עושה י"ב חלות היו דבריו טובים ונכוחים אבל כיון דמחצי עשרון לא היה עושה כי אם שש חלות אין הפרש בין מנחת כהנים למנחת כהן משיח אלא כמלא נימא דבמנחת כהנים היה עושה מחצי עשרון חמש חלות ובמנחת כהן משיח היה עושה מחצי עשרון שש חלות: והנה כל זה ראתה עינו של רבינו וליישב כל זה סבירא ליה דמה שאמר הכתוב מנחת פתים הוא כמשמעו דהיינו שהיה חולק אותה לשנים וזה משמעו של פתים דהיינו מבדיל דומיא דפתות אותה פתים וכן תרגם אונקלוס מנחת ביצועין שר"ל שיחלק אותה לשנים ואע"ג דבמתני' תנן ר"ש אומר אין בהם פתיתה כו' ופירש קפול מ"מ לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד וס"ל דהטעם שצוה הכתוב דין זה אע"ג דקי"ל דכל מנחה שאין בה קמיצה אין בה הבדלה בחלות הוא משום דשאני הכא שההבדלה היא כדי לקיים מחציתה בבקר והתורה גזרה שיביא עשרון שלם ויעשה מהעשרון י"ב חלות ויחלוק כל חלה וחלה לשנים ויקריב י"ב חצאין בבקר וי"ב חצאין בערב וזהו מה שצוה הכתוב מנחת פתים דאי לא תימא הכי לאיזה תכלית צוה הכתוב פתים כיון שלא היה כאן קמיצה ובזה לא נחלק אדם מעולם ואף ר"ש מודה בזה לפי שזאת הפתיתה היא לקיים מחציתה בבקר ומה שחלק עם חכמים הוא דחכמים ס"ל דנהי דקי"ל דמנחת כהנים לא היה בה הבדל מ"מ כופל אותה כדין מנחת ישראל דהיינו אחת לשנים ושנים לארבעה ומנחת כהן משיח נמי הוי דכוותה דהיינו דבתחילה היה חולק כל חלה וחלה לשנים לקיים מחציתה בבקר ואח"כ היה כופל כל חלק לשנים ולא היה מבדיל א"כ נמצא דגם במנחת כהן משיח היה אחת לשנים ושנים לארבעה ור"ש ס"ל דכי היכי דנשלל ההבדל ממנחת כהן הכי נמי נשלל הכפל ומש"ה במנחת כהנים לא היה כופל כלל אלא נשרפת החלה כמו שהיא ובמנחת כהן משיח חולק כל חלה לשנים לאומרו יתעלה מנחת פתים לקיים מחציתה בבקר אבל לא היה חוזר וכופל לפי שלא היה בה קמיצה ולפי זה נתיישבה כל הסוגיא והדקדוקים שדקדקנו: וראיתי בת"כ בפ' צו מנחת פתים מלמד שכופל אחת לשנים ושנים לארבעה ומבדיל וכתב הרב בעל קרבן אהרן ושנים לארבעה ל"ג ליה דהוא דלא כמאן כו' ומבדיל נראה לפרש כו' אבל בגמ' נראה דגרסינן ואינו מבדיל בשביל שאינה טעונה קמיצה ע"כ. ולא ידעתי היכן ראה בגמ' דגרסינן ואינו מבדיל, ולדידי מאי דקתני בברייתא ומבדיל קאי למאי דקאמר מלמד שכופל אותה לשנים שאז היה מבדיל לקיים מחציתה בבקר, והנכון דהגירסא הנכונה היא כופל אחת לשנים ומבדיל ושנים לארבעה והן הן הדברים שכתבנו דאין שינוי בכפל בין מנחת כהנים למנחת כהן משיח ובמנחת כ"מ כופל אחת לשנים ומבדיל כדי לקיים מחציתה בבקר ואח"כ כופל אותה לארבעה כדין כל מנחת כהנים ולא ידעתי מה יענה הראב"ד ביום שידובר בו ברייתא הלזו דת"כ. וראיתי לסמ"ג במצות עשה סימן קפ"ו שכתב וז"ל מנחת פתים מלמד שכופל אחת לשנים ומבדיל וכן המסקנא בפ' ואלו מנחות ע"כ. ועוד כתב שם במנחת חביתין כופל אותה לשנים ומבדיל מפני שצריך להקריבה לחצאין עם חצאי הקומץ לבונה ע"כ. והרי זה מבואר כדברי רבינו אך מ"ש וכן המסקנא בפ' ואלו מנחות לא ידעתי היכא איתא להאי מילתא: ודע שמנחת חינוך של כהן שלא היה מחציתה בבקר אלא נקרבת כאחת פשיטא שלא היה חולק החלות דכיון דהיה מקריבה כולה כאחת וקמיצה אין בה לאיזה תכלית יחלוק החלות אבל מ"מ כופל אותה לב' ושנים לד' ואינו מבדיל כשאר מנחת כהנים וזה לא הוצרך רבינו לבארו מפני שסמך על מ"ש בדין י' ואם היתה המנחה של זכרי כהונה אינו מבדיל כו' הרי שלא הפריש בין מנחת ישראל למנחת כהנים אלא לענין ההבדלה אבל לענין הכפל שוים הם ומנחת חינוך הרי היא כמנחת כהנים וכן כתב הסמ"ג שם וז"ל מנחת חינוך הרי היא כשאר מנחת כהנים שכופל אחד לב' ושנים לד' ואינו מבדיל לפי שאינן נקמצות ואינו זוכ' אלא מקריבה כולה כאחת עם קומץ לבונה ע"כ: והואיל והביא אותנו משך הענין ראיתי לעמוד על מ"ש רבינו וז"ל ואם היתה מנחת חינוך אינו חוצה כו' וכתב מרן נראה שכתב כן מדתנן בפ' אלו מנחות מנחת כהן משיח לא היה מכפלה ומפרש רבינו דמנחת כהן משיח דקתני היינו מנחה שמקריב ביום שנתחנך כו' ואני תמיה על זה דמנחת חינוך לא מיקריא מנחת כהן משיח לפי שמנחת חינוך שייכא אף בכהן הדיוט ביום שמתחנך לעבודה וכמו שכתב רבינו בפ"ה מהל' כלי המקדש דין ט"ז ולומר דס"ל דמנחת חינוך של כ"ג לא היה חוצה אבל מנחת חינוך של כהן הדיוט היה חוצה זו לא ידעתי היכן רמיזא ועוד דהתם בגמרא אמרו דלא היה מקפלה אחת לשנים וב' לד' וא"כ מנא לן שלא היה מקריב מחציתה בבקר גם הראיה האחרת שהביא מרן מההיא דפ' התכלת תמהני דמה ענין אותה סוגיא להכא דהתם מיירי בכ"ג שמת ולא מינו אחר תחתיו דנחלקו ר"ש ור' יהודה משל מי היתה קרבה ואליבא דכ"ע שלמה היתה קרבה שחרית ושלמה בין הערבים ולא שייך כלל למנחת חינוך וכבר השיגו בזה הרב בעל לחם משנה יע"ש גם מה שתירץ הרב בעל לחם משנה לזה הם דברים מבלי מלח ואני תמיה על רבותי שדברי רבינו הם ברייתא בת"כ בפ' צו וז"ל יכול מה אהרן מביא חצאים אף בניו יהיו מביאים חצאים ת"ל זה ע"כ. ואין ספק שכוונת הברייתא היא כסברת רבינו שהיה עולה על הדעת שגם מנחת חינוך תהיה מחציתה בבקר דומיא דמנחת חביתין קמ"ל זה שמעט לומר דוקא מנחת חביתין נקרבת לחצאין אבל מנחת חינוך נקרבת שלמה. ומה שיש לעמוד על ברייתא זו שחלקו ג"כ בין מנחת חינוך בשיעור השמן ובלבונה ורבינו בסוף פ"ה מהל' כלי המקדש כתב ומעשה שלשתן שוה כבר עמדתי על זה לעיל סימן מ"א דף ס"ה (א"ה תמצאנו בפ' הנזכר). ודע שלא ראיתי לסמ"ג שכתב גבי מנחת חביתין אלא שכופל אחת לשנים ומבדיל ולא ביאר שאח"כ חוזר וכופל החציים וכמ"ש רבינו ולא ידעתי למה לא ביאר דין זה ואולי סובר הרב דמאי דאמרינן בגמרא דמנחת חביתין היה כופל אחת לשנים היינו מה שהיה עושה בתחלה שהיה כופל החלה לשנים ומבדיל ושוב לא היה כופל ולפ"ז יש לתמוה דא"כ ר"ש דפליג ואמר דבמנחת כהן משיח לא היה פתיתה היכי מתוקמא והא כתיב מנחת פתים והדבר צריך תלמוד: ודע שלפי מה שכתבנו בדברי רבינו מתיישבים כל דבריו באר היטב אך זה לבד נשאר לי מהקושי בדבריו שכתב ולוקח החציים וכופל כל אחד לשנים ופותת ע"כ, והאי ופותת דקאמר לא ידעתי פירושו דאם כוונתו דחוזר וכופל זה אינו דהא בגמרא אמרינן דלא היה כופל שנים לארבעה ואם פירושו הוא מבדיל זו לא ידעתי מנין לו דבשלמא מה שהיה חולק בתחלה כל חלה וחלה לשנים הוא כדי לקיים מאמר הכתוב מחציתה בבקר אבל אחר שלוקח החציין שיחזור ויבדיל אותם לא ידעתי הא היכא רמיזא ולמה נשתנה מנחת חביתין ממנחת כהנים שלא היה בהן הבדל לפי שלא היה בהם קמיצה. ואלמלא דמסתפינא הייתי אומר דהאי ופותת הוא ט"ס והגירסא כך היא וכופל כל אחת מהן לשנים עד שתמצא כל פתיתה כפולה לשנים ע"כ. וקראה פתיתה לפי שכבר כתב דחולק כל חלה וחלה לשנים: וראיתי להרב בעל לחם משנה שנתקשה הרבה בדברי רבינו הללו וכתב דרבינו הוקשה לו קושיית מהר"א מזרחי ז"ל דלר"ש היכא מתוקם קרא דמנחת פתים כו' ואני תמיה דכיון דכבר כתב דחולק כל חלה לשנים מאי קשיא ליה מקרא דמנחת פתים ור"ש גם כן מודה בזה ואם הרא"ם ורבינו ישעיה ז"ל הקשו קושיא זו הוא משום דאזלי בשיטת הראב"ד דס"ל שהיה מקריב שש חלות שחרית ושש בין הערבים אבל לרבינו ליכא קושיא כלל וכדכתיבנא. עוד כתב דרבינו מפרש דלת"ק אחר שכפל אותם לשנים פותת כלומר אין פותת השנים זה מזה אלא הכפל עצמו פותתו וז"ש שנמצא כל פתיתה כפולה לב' שאחר שכופל פותת אותו הכפל ור"ש פליג ואומר דכופל אבל אינו פותת הכפל וזהו שאמר אין בהם פתיתה והשתא מתוקמא קרא דפתים לר"ש לענין הכפל דמודה ר"ש דמנחת כהן משיח כופל עכ"ד. והנה מה שדקדק הרב לפי דרכו ממה שכתב רבינו שנמצא כל פתיתה כפולה לשנים שאחר שכופל פותת אותו ע"כ, לא ידעתי כוונת הרב בדברים הללו וכבר כתבנו שלפי דרכנו קורא אותה פתיתה לפי שכבר קדם דכל חלה וחלה חולק אותה לשנים, עוד יש לי לדקדק בדבריו וליראת האריכות קצרתי ובמקום אחר נאריך עוד בזה כל הצורך. ודע שלפי דרכו של הרב בכל מנחת כהנים היה בהם פתיתה דהיינו שפותת הכפל אלא שאינו מבדילם זה מזה ומה שכתב רבינו בדין י' ואם היתה המנחה של זכרי כהונה אינו מבדיל ופותת הכוונה היא אינו מבדיל אלא פותת וזה הוא דוחק בדברי רבינו (א"ה עיין לקמן בפירקין דין י' כי שם האריך הרב המחבר ע"ד הלח"מ והרא"ם יע"ש):