ואחת אחת היו נעשות. כעת לא ראיתי דין זה בפירוש אך הדין הוא מוכרח ממאי דאמרינן בפ' שתי מדות (דף פ"ח) דרביעית שבה היה מודד לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה וחלה אלמא דאחת אחת היתה נעשית אלא דאעיקרא דדינא יש לדקדק מהיכן למדו רז"ל שאחת אחת היתה נעשית ודוחק לומר שהכריחו דין זה ממה שנמשח רביעית דאלת"ה למה ימשח וכדאיתא התם דיתיב רבי וקא קשיא ליה. וראיתי בר"פ שתי הלחם (דף צ"ד) ת"ר שני עשרונים יהיה החלה האחת מלמד שנילושות אחת אחת מנין שאף שתי הלחם כך ת"ל יהיה ע"כ. ויש לדקדק דאמאי לא אמרו דרבוי דיהיה אתא לחביתי כ"ג שיהיו נעשות אחת אחת. וי"ל דלחביתין לא איצטריך רבוי משום דילפינן לה בג"ש דחוקה חוקה וכדאיתא בפ' אלו מנחות (דף ע"ו) דילפינן מג"ש זו דחביתין היה בא י"ב חלות וכיון דאיתקוש למנין החלות ה"ה לעשייתן שצריך שיהיו נעשות אחת אחת וא"כ ריבויא דיהיה אייתר לשתי הלחם. אך באפייתן אני מסתפק אם יש שיעור דדילמא דוקא בלישתן צריך שילוש אחת אחת אבל בעשייתן ליכא קפידא ומה שירצה יעשה ואת"ל דגם באפייתן איכא שיעורא אם השיעור הוא שתים שתים דומיא דלחם הפנים או דילמא אחת אחת דומיא דשתי הלחם ובאותה ברייתא שכתבתי בר"פ שתי הלחם אמרינן ומנין שאפייתן שתים שתים ת"ל ושמת אותם יכול אף שתי הלחם כן ת"ל אותם, ויש לדקדק דאימא דמעוטא דאותם אתא לחביתין ואולי ניחא טפי למעט שתי הלחם דכתיב בקרא דלחם הפנים דהא יהיה אתא לרבות שתי הלחם וא"כ כי אתא מעוטא הוא למעט מאי דכתיב בההוא קרא ועדיין יש להתיישב בזה. ודע שממשמעות דברי רבינו נ"ל שכל עשייתם היה אחת אחת שאם לא היתה ההקפדה כי אם בלישתן היה לו לומר ואחת אחת היו נילושות וכמו שכתב בפ"ה מה' תמידין ומוספין וכן נראה גם כן מסתמיות דבריו. שוב ראיתי להרב בעל שיירי כנסת הגדולה שעמד בדברי רבינו ומרן הללו וקודם כל דבר אומר שכל לחמי תודה הכתוב בדברי הרב הנזכר הוא ט"ס וצריך לומר מנחת חביתין וכמבואר ומתוך מה שכתבתי יתיישב לך כל מה שדקדק הרב הנזכר הן בדברי רבינו הן בדברי מרן ודוק ועיין במה שכתב הרב בעל שיירי כנה"ג בטור א"ח סי' תס"א בהגהת בית יוסף אות י'. תנן בפרק ב' מדות (דף פ"ז) רש"א לא היה שם הין כו' אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שם שבה היה מודד מנחת כ"ג לוג ומחצה שחרית ולוג ומחצה בין הערבים ואמרינן בגמרא דאמרו לו חצי לוג היה שם ואפשר לשער בחצי לוג ע"כ, ואני תמיה בזה בין לר"ש ובין לחכמים לאיזה תכלית אנו צריכים לשער לוג ומחצה והלא עשיית החביתין אחת אחת היתה נעשית ובכל חלה וחלה היה נותן לה רביעית שמן ולש אותה וכדאמרינן בדף פ"ח דרביעית נמשחה שבה היה מודד לחביתין של כ"ג רביעית שמן לכל חלה וא"כ יביא ג' לוגין בכלי חול ואח"כ ימדוד ברביעית רביעית שמן לכל חלה וחלה. ואפשר לומר דס"ל דצריך שכל השמן הראוי להקריב בבקר צריך שיהיה כולו קדוש בשעה שמתחיל לעשות החלות והרי הסלת אף שלא היה מקריב כי אם חצי עשרון היה צריך לקדש עשרון ומה שלא הצריכו גבי שמן נמי שיקדש ג' לוגין דומיא דסלת דמקדיש עשרון הוא משום דשאני סולת דרחמנא אמר מחציתה דמשמע שיביאנה שלמה ויקדשנה שלמה אבל גבי שמן אין צורך לקדש כי אם מה שצריך להקריב באותה שעה ומש"ה מקדיש לוג ומחצה ואח"כ מודד ברביעית לכל חלה וחלה. ומכאן אני תמיה לסברת רבינו שכתבתי (לעיל בפרקין) דאית ליה שעשיית החביתין היא שהיה עושה י"ב חלות מן העשרון וחולק כל חלה וחלה לשנים ומקריב י"ב חצאין בבקר וי"ב בערב וא"כ כל הג' לוגין היה צריך שיביא להקרבת חצי עשרון של בוקר ולא ימנע או יקדש כל השלשה לוגין או לא יקדש כי אם רביעית אחר רביעית הצריך לכל חלה וחלה אך שיעור זה דלוג וחצי לאיזה תכלית הוא. ואולי שכשם שאחר שהיה מקדש כל העשרון בעשרון של קודש היה חולק העשרון בחצי עשרון והיה עושה ממנו שש חלות ואח"כ היה עושה מחצי האחר שש חלות אלמא דבעינן שהמחצית יהיה חלות בפני עצמו א"כ גם השמן צריך שהמחצית יתקדש ומ"מ כבר כתבתי דסברא זו דרבינו היא תמוהה בעיני ואעיקרא דדינא למה צריך לחלק העשרון בחצי עשרון כפי סברתו שהרי חצי עשרון זה לא היה מקריב בבקר אלא חצי המחצית של עשרון זה וכן מהלוג ומחצה לא היה מקריב הימנו בבקר כי אם המחצית, סוף דבר דברי רבינו צריכין תלמוד: ודע שראיתי לרבינו שכתב ומביא עמה ג' לוגין שמן כו'. וסתם הדברים ולא פירש אם הכוונה היא שיביא כל הג' לוגין ויקדש אותם או דילמא שיכול להביאם בכלי חול ואח"כ היה מקדש רביעית אחר רביעית הצריך לכל חלה וחלה ובין הכי ובין הכי אני תמיה שהרי מהסוגיא שכתבנו מוכח דבין לר"ש ובין לרבנן צריך לחלק לוג ומחצה בפני עצמו ולא ביאר לנו רבינו דין זה: