1
טען זה בודאי כו'. כתב הטור סי' ס' גבי ראובן שהלוה מעותיו ללוי ובשעת ההלואה אמר שיחייב עצמו בקנין על שם שמעון וז"ל ואפילו היה עניינו בסתם ושמעון מערער ואומר אע"פ שלא היה הממון שלי זכיתי בו מאחר שצויתי ללוי להשתעבד לי בקנין ונכתב השטר על שמי הרי נתת אותו לי אין ממש בדבריו הואיל ואמר ראובן שיתנו השטר לידו ולא ליד שמעון הרי גלה בדעתו שאינו לא לשון זכיה ולא לשון הודאה כו'. ועיין בספר לחם רב סי' קע"ד שהוקשה לו דברי הטור הללו והניחם בצ"ע. ולדידי לא קשיא כלל ולא מידי דאם היה לשון הודאה הו"א דלמא לשעבר זיכה לו מעות אלו ע"י אחר וכמ"ש הראשונים ז"ל דכל שהוא דרך הודאה תלינן דכדין נעשה הדבר וה"נ אם היה דרך הודאה היה זוכה שמעון בטענתו דאפשר דראובן זיכה לו המעות מקודם וזה פשוט בעיני ודו"ק: