תקנת חכמים היא שכל כו'. כתב מרן סי' צ"ב מ"ה בשם הרשב"א וז"ל כל שהתובע טוען ברי שהוא חשוד אם לא מצא עדים יש לדקדק אם הפסיד תביעתו לפי שי"ל לפי דבריו א"א למסור לו שבועה וגם התובע אינו נוטל בשבועה כיון שאין עדים שזה חשוד ואני רואה מחכמי ישראל שיראה מדבריהם שאין נמנעין מלהשביעו מפני שחשדו בעל דינו על שבועתו ונראה שדעתם לומר שאין פוסלים אותו לחצאין שיהא פסול לגבי זה וכשר לגבי עלמא כו'. ועיין במ"ש התוס' בפ' נערה שנתפתתה (דף מ"ד) ד"ה איכא בינייהו אורועי סהדי ובמ"ש הרא"ש שם ועיין בתשובות להרמב"ן ז"ל סי' מ"ט הביאה מרן סי' ע"ה ובתשובות הרשב"א ח"ב סי' רל"א ובמהריק"ו סימן ל"ג (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר בפ"א מה' שחיטה הלכה כ"ו): ומתוך ומתוך שאינו יכול לישבע משלם כו'. כתב מהר"י אדרבי סימן פ"ו וז"ל ואע"ג דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אלא בשבועה דאורייתא וכמ"ש הרשב"א בתשובה כו'. ולי נראה דהדברים פשוטים דע"כ לא חילק הרשב"א ז"ל בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן אלא בנשבע ונפטר אבל בנשבע ונוטל אף שהיא שבועה דרבנן אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע אינו נוטל וכ"כ הרשב"א בתשו' וז"ל ועוד דכיון שהודה שקבל קצת כבר פגם שטרו ותנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה והו"ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ע"כ, הרי שכתב בהדיא דפוגמת כתובתה אף שהיא שבועה דרבנן אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע אינו נוטל וכ"כ בתשובה להרמב"ן סי' פ"ה הביאה מרן סימן ע"ב עכ"ד וכן הסכים מהר"י אדרבי באותה התשובה יע"ש: