1
אין אדם נעשה חשוד כו'. מ"ש ה"ה וכתב רבינו מאיר וה"מ בנתבע אבל תובע הנשבע ונוטל וכו'. כיון שכיר ונגזל דאילו פוגם שטרו וכיוצא בו הרי דעת הרמ"ה דנוטל המלוה בלא שבועה כמ"ש ה"ה למטה משמו ואין זה רוצה להזיק עצמו אדרבה רוצה להשביע את עצמו ליטול בלא שבועה. מיהו מ"ש ה"ה ופשוט הוא אינו מכוון דהא רעה היא לגבי הלוה דפעמים שאין הלוה רוצה להשבע כדי לפטור עצמו ואילו היה בעל דינו כשאר אינשי דעלמא שאינן חשודים היה הלוה אומר לו או תשבע ותטול ואם לא רצה לישבע ילך לו ואין כאן הפוך אבל עכשיו שאומר חשוד אני הנתבע נשבע היסת ונפטר. ואם דעת הרמ"ה כדעת רבינו שכתב בשם רבותיו בפ"א שאם אמר התובע איני רוצה בתקנה זו זוקק את הנתבע לשבועה א"כ אין זה פשוט שהרי אין זה מבואר בגמרא והדבר צריך הכרע ושיקול הדעת ודו"ק: