הביא המערער עדים שזו השדה שלו כו'. הא דקי"ל דבכל ספק שיש בקרקע אמרינן אוקי ארעא בחזקה מריה קמא ובמטלטלין קי"ל דמוקמינן להו ביד מי שמוחזק בהם נראה דבמטלטלין נמי אם הם מונחים ביד שליש שאין שום אחד מהם מוחזק מוקמינן להו בחזקת מריה קמא ולפיכך מי שהקנה לחבירו חפץ אחד על תנאי שיעשה כך וכך והניחו החפץ ביד שליש עד שיקיים התנאי ונפל ספק אי הוי אסמכתא ולא קנה המקבל או לא נראה דמוקמינן החפץ בחזקת מריה קמא דומיא דקרקע דאין חילוק בין קרקע למטלטלין אלא היכא דמוחזק בהם הזוכה דבקרקע לא מהני חזרתו דלא שייך תפיסה בקרקע והוי כאילו שניהם אינם מוחזקין ואמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא ובמטלטלין דשייך בהו תפיסה מוקמינן להו ביד התופס אבל אם אין שום אחד מהם תפוס מוקמינן להו בחזקת מריה קמא דומיא דקרקע וכ"כ הרמ"ה הביא הריב"ה דבריו בח"מ עלה דההיא דשני שטרות היוצאים ביום אחד דדיינינן בהו שודא דדייני יע"ש. אך קשה בהנהו בעיי דפרק המפקיד דמספקא לן אי קנה השומר הכפל או לא ופסקו הרי"ף ורבינו דיחלוקו ולפי מה שכתבנו קשה דהא אין השומר קונה הכפל אלא משום דאמרינן דנעשה כאומר לו לכשתרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך דאי לא אמרינן דהקנה לו הפרה פשיטא שאינו זוכה בכפל וכדאיתא בריש המפקיד וא"כ בהני גווני דמספקא לן אי הקנה לו הפרה או לא ואין שום אחד מהם תפוס בה אמאי לא מוקמינן לה בחזקת מריה קמא. והנה הרא"ש תמה על הרי"ף במה שפסק דיחלוקו וכתב דהכפל זוכים בו הבעלים משום דמוקמינן לפרה בחזקת מריה קמא וכדכתיבנא ולפי זה נראה דהרי"ף ורבינו חולקים בדין זה שכתבנו בשם הרמ"ה דבמטלטלין נמי כל שאין אחד מהם תפוס מוקמינן להו בחזקת מריה קמא והנראה אצלי דלעולם סברת הרמ"ה היא מוסכמת (א"ה חבל על דאבדין ועיין בתשו' מהרימ"ט ח"א):