הואיל ומשתמשין ברשות אין להם חזקה כו'. עיין בתשובות מהרימ"ט חה"מ סימן מ' (דף מ"ה:) ומאד אני תמיה עליו שחילק בין יורד בתורת משכנתא ליורד בתורת שכירות דמה בין זה לזה דכל שירד שלא בתורת מקח ע"כ יורד ברשות מיקרי וזהו שהוצרכו ז"ל לפי שיטתם דיורד ברשות אין לו חזקה מההיא דצריך למחות בסוף כל שלש ושלש והוקשה להם כיון דע"כ צריך להודות שלא ירד בתורת מקח אמאי צריך מחאה שניה הו"ל יורד ברשות וכן ההיא דא"א צריכה למחות כשאכלו קצת בחיי בעלה ואמאי והרי כיון דבחיי בעלה אין לו חזקה הו"ל יורד ברשות. זה הוא מה שהוקשה להם לבעלי שיטה זו והוצרכו להעמידה שמא ישתקע הדבר ויאמר המחזיק שירד בה לאחר מיתת בעלה וההיא דמחאה מוקמי לה בגוונא אחרינא כמו שהאריך בזה הריב"ש סי' שכ"ו. ולפי דברי הרב מה הוקשה להם שמא יאמר שבתורת שכירות ירד מתחלה ואח"כ חזר ולקחה והחזיק שני חזקה. א"ו כל שירד שלא בתורת מקח אין לו חזקה לעולם בין שירד בתורת שאלה או שכירות או משכנתא. גם הריב"ש סימן שכ"ו מוכח מדבריו למדקדק בסוף תשובתו דאית ליה דשכירות נמי מיקרי יורד ברשות אין צריך לומר בדברי האחרונים שכתבו כן בפשיטות ומהרש"ך בח"ב כתב בפשיטות כן עוד קשיא לי בדברי הרב ז"ל שהשוה נדון זה לשאר חזקות דבעלמא וכתב דאם עברו שלש שנים ולא פרע השלש מאות לבנים דמצי טעין חזרתי ולקחתי ודבר תימה הוא דמה ענין חזקה בכאן כיון שזה מכר או נתן לעולם וזה נתחייב בשלש מאות לבנים הו"ל שכירות לעולם בדמים שקצבו ביניהם ומה שייך חזקה והלא הלה הורידו ודמים הוא שחייב לו הגע עצמך שהשכיר לו ביתו לחמש שנים וזה דר בבית ולא פרע לו השכירות אם החזיק ולא נתן לו השכירות יחזיק הלא זה לא אמרה אדם מעולם וצ"ע. כתב הר"ב ל"ר סימן ק"ס שאם בתחלה ירד ברשות ויצא משם וחזר והחזיק בה דהויא חזקה. ועוד צידד הרב דאפילו אם בשעה שיצא לא היה ראוי לדירה אותו מקום מ"מ יציאה מיקרי ועלתה לו חזקה. ועיין במ"ש בסימן קס"א ודו"ק ועיין בסימן קס"ג: