אפילו עשה המ"ג אלו כו'. תימה דבפ"ק דכריתות פריך תלמודא תנא מאי קא חשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת אי בנשי דל הבא על הזכור ועל הבהמה. וקושיא זו קשיא לרבינו דהיכי משכחת לה שיתחייב מ"ג חטאות דאי בגברי לא משכחת כי אם מ"ב ואי בנשי לא משכחת כי אם מ"א. ועוד אני תמיה דבפ' ד' מיתות (דף ס"ה) איפליגו ר"י ור"ל בעושה אוב וידעוני בהעלם אחת דלר"י אינו חייב כי אם אחת משום דשניהם בלאו אחד נאמרו וס"ל חלוקה דלאו שמיה חלוקה חלוקה דמיתה לא שמיה חלוקה ופשיטא דהלכה כר"י ורבינו ז"ל מנה לעיל בכלל המ"ג בעל אוב וידעוני בשתים וא"כ היכי כתב דאם עשה המ"ג בהעלם אחת חייב מ"ג חטאות ופסק כר"ל דס"ל דחלוקה דמיתה שמה חלוקה. וטעמא דלא תני במתני' ידעוני משום דעל הרוב לית ביה מעשה אך אם עשה ידעוני במעשה יתחייב ב' לר"ל וזהו שכתב רבינו בפ"ח ידעוני במעשה וזה תימה דשביק ר"י ופסק כר"ל. ועיין במנין המצות סימן ט' גבי ידעוני ובמה שהשיגו הרמב"ן שם וצ"ע. שוב ראיתי בריש כריתות (דף ז') דפריך תלמודא אמאי קתני אף המגדף ומשני רבנן שמעי ליה לר"ע דתני בעל אוב ולא תני ידעוני אמרו ליה מ"ט משום דלית ביה מעשה מגדף נמי לית ביה מעשה ע"כ. מוכח בהדיא דס"ל לסתמא דתלמודא דטעמא דמתני' דלא תני ידעוני הוא משום דלית ביה מעשה וכר"ל דאילו לר' יוחנן קשה דאמאי תני אף המגדף. וכבר תמה רש"י על זה אליבא דר"י. ואפשר שמכאן יצא לו לרבינו לפסוק כר"ל ובזה נסתלקה השגת הרמב"ן במנין המצות. ונותר ופגול שניהם בלאו אחד נאמרו כמבואר לעיל פ' ח"י מהל' פסולי המוקדשין ואליבא דכ"ע חייב שתים. ועיין ברכת הזבח (דף קס"ו.):