1
האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת וכו'. (*א"ה עיין בדברי הרב המחבר לעיל פ"ד מהלכות אלו דין י"ט). משנה בפרק המגרש יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת. ועיין בתשובת הר"ב פ"מ ח"ב סימן ק"ל בדין קלא דסבלונות דתפס במוסכם דבקידושין דרבנן לא חיישינן לקלא. ומהראנ"ח ח"א סימן א' פשיטא ליה דאף בקידושין דרבנן חיישינן לקלא. ואני תמה ע"ז דלדידי דין זה הוא מחלוקת בין אבות העולם הלא המה רבינו והראב"ד בפי"ז מהלכות איסורי ביאה דין כ' שכתב אבל אם יצא עליה קול שהיא חלוצה אין חוששין לה. וכתב ה"ה שהטעם הוא מפני דהחלוצה אינה אסורה לכהן כי אם מדבריהם והראב"ד חולק עליו שם וס"ל דאף בחלוצה חוששין להקל. וא"כ דון מינה דבקידושין דרבנן לדעת הראב"ד חוששין ולדעת רבינו אין חוששין. ועיין בתשובת פ"מ סימן מ"ז: