הרי את מקודשת לי בזוזים אלו וכו'. דין זה פשוט בקידושין פרק האומר רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות. ועיין בפ"ג דנדרים (דף כ"ט) דפריך בגמרא בפשיטות אילו אמר לאשה היום את אשתי ולמחר אין את אשתי מי נפקא בלא גט. וכתב הר"ן שם בשם הרשב"א שדין זה מוסכם מהכל. וראיתי להרא"ש שם שכתב דמאי דפשיטא ליה לתלמודא דאינה יוצאה בלא גט משום דגבי גט קי"ל כיון דפסקה פסקה ה"ה לענין קידושין דמקשינן הויה ליציאה. ולפי טעם זה אני מהסס בדין זה חדא. דבההיא דפרק המגרש (דף פ"ב) דבעי רבי אבא בקידושין היאך הדר פשטה ויצאה והיתה פסק רבינו ז"ל דהויא ספק מקודשת. א"כ ס"ל דלאו לכל מילי איתקש הויה ליציאה. ועוד דבההיא דגט דקאמר כיון דפסקה פסקה מגדולי המורים ז"ל חולקים בזה ורבינו ז"ל בפ"ח מהלכות גירושין פסק דאינה מגורשת כלל וכן הוא דעת הרי"ף וכמ"ש הר"ן בפרק המגרש וא"כ אי מקשינן הויה ליציאה אינה מקודשת כלל. ולפי סברת הר"ן ז"ל דגבי גט הויא ספק מגורשת ה"ה גבי קידושין ועיין בהר"ן ר"פ האומר שכתב דלדעת רבינו ז"ל אינה מקודשת כלל. ועיין עוד במ"ש בשם הירושלמי לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר ולא ראיתי לשום אחד מהמורים שחילקו חילוק זה בדוכתא דאמרינן היקשא דויצאה והיתה והדבר צריך אצלי תלמוד. ועיין בהר"ן ריש פ"ק דקידושין עלה דההיא דאם מקדשין במחובר לקרקע שכתב דקידושי כסף ושטר מקשינן הויה ליציאה ודוק היטב: